"בין גבולות, בין הרים, ללא-דרך,/ בלילות חשוכי-כוכבים -/ שיירות של אחים, בלי-הרף,/ למולדת אנו מלווים.// לעולל ולרך -/ שערים פה נפתח./ למך ולזקן -/ אנו פה חומת-מגן!".
כך נפתח "בין גבולות", השיר שהתייחס לפעילותו של חיים חפר בהברחת מעפילים דרך גבול הצפון ולדבריו הושר ב"מנגינה גנובה, רוסית או פולנית". בהקדמה לספרו "חיים חפר מספר ומזמר" הוא מציין אותו כ"השיר הראשון שלי". לפי עדותו, הוא זכר את תאריך כתיבתו כ-12.3.45 בגלל הספרות העוקבות.
מכאן ואילך - בפרק השני בסדרת כתבות על חפר, בעקבות "הנני כאן", הביוגרפיה היסודית שכתב עליו ד"ר מוטי זעירא והופיעה בימים אלה בהוצאת "כתר" - מסע-בזק בין סיפורי מקצת מלמעלה מאלף שיריו. אגב, סדר השירים הוא שרירותית לפי הא"ב.
* "בלב אחד" (לחן: דובי זלצר; שירה: חדוה עמרני, 78'). חפר, סרבן פסטיבלי-זמר מושבע, כמעט לקח את כל הקופה. "הידידות גברה על העקרונות", הסביר כיצד נעתר לבקשת זלצר, חברו, לכתוב עמו שיר לקדם אירוויזיון. "בלב אחד" ו"אבניבי" סיימו בתיקו; יזהר כהן נשלח לאירוויזיון בפריז ואילו חדוה עמרני חזרה מאוכזבת לביתה הנאה בל.א. בעוד חפר לא חזר להתגושש בפסטיבלים.
* "בת-שבע" (ל: משה וילנסקי; ש: הצ'יזבטרון, '48). למגינת לבן של בנות הפלמ"ח שנקראו בת-שבע, חפר לא הקדיש את השיר לאף לא אחת מהן, אלא התכוון לציין בדרכו המוצפנת את מלאת שבע שנים לפלמ"ח. כנ"ל הכחיש חפר את שיוכם של "רותי" ושל "שושנה", שכתב על לחנים רוסיים לפלי"ם, הפלוגה הימית של הפלמ"ח, לדמויות מסוימות.
* "דודו" (ל: אלכסנדר אוריה בוסקוביץ', 48'). לשיר, מהמרטיטים בשירי מלחמת העצמאות, סיפור מפותל. לפי עדותו של חפר, הוא נכתב להצגת "הוא הלך בשדות", מאת משה שמיר, שהועלתה בקאמרי, כשגיבורו וחברו, דודו צ'רקסקי, מהמפקדים הצעירים בפלמ"ח, עדיין היה בחיים וחפר השתמש בשמו בגלל הצליל שלו. לקראת הבכורה, ויתר במאי ההצגה, יוסף מילוא, על השיר מחשש שלחנו של בוסקוביץ', המלחין הקלאסי, יהיה כבד מדי לטעם הקהל. חפר, מפקד הצ'יזבטרון, הביא את השיר לא ללהקתו, אלא ללהקה הצבאית המרכזית של אנשי הבימה, תמורת שניים מאנשיה, השחקן שלמה בר-שביט ונגן האקורדיון אליקום שפירא. לאחר נפילתו של דודו בקרב על נבי-יושע, זכה השיר למעמד איקוני כשיר-הספד מייצג תקופה.
* "דינה ברזילי" (ל: סשה ארגוב; ש: להקת הנח"ל, 59'). "נראה היה שבין שירי הלוחמים ראוי שייכתב שיר על חיילת, בעצם על התיק שלה בשלישות", כתב חפר. כל המדינה חיפשה אותה, אבל המספר האישי העתידי שלה היה של...חייל, שצולם לכתבה ב"במחנה" ב...חצאית.
* "הוא לא ידע את שמה" (ל: סשה ארגוב; ש: להקת הנח"ל; סולן: גבי עמרני, 54'). בלדה על מפגש בין חייל פצוע לבין אחות שטיפלה והוא לא ידע את שמה כדי להודות לה.
* "הן אפשר" (ל: דוד זהבי; ש: הצ'יזבטרון, 48'). סולו-חייה של רבקה'לה מדניק, לימים קרמר. זהבי, המלחין הקיבוצניק מנען, מצא את שיר העידוד ב"במעלה", עיתון הנוער העובד, כמו את "יצאנו אט".
* "הנני כאן" (ל: דובי זלצר; ש: יהורם גאון, 71'). שם ספרו של זעירא לקוח מ"אני ירושלמי", סרט הקולנוע היחיד שביים גאון וממנו עלו היחסים החמים בין שלושתם.
* "הסלע האדום" (ל: יוחנן זראי; ש: אריק לביא, 58'). "כשראיתי, שחבר'ה לוקחים ברצינות את השיר ומבקשים לצאת לפטרה, בעצמי ביקשתי לא להשמיע אותו לזמן-מה", סיפר לי. "כשהגעתי לשם בעקבות השלום עם ירדן, לא הבנתי על מה התרגשו. הרי פטרה היא כמו בן הדוד העני של המקדשים בלוקסור שבמצרים. לא התאפקתי והערתי שהשיר שלי יותר טוב".
* "הפרוטה והירח" (ל: הרי וורן; ש: הצ'יזבטרון, 48'). אם במילות שירי אם הלהקות הצבאיות שלט חפר ביד רמה, לרבים מהם הותאמו לחנים מכל הבא ליד. כאן המקור מהסרט האמריקאי "מולן רוז'", משנות ה-30, עם גרסה משופרת של שייקה אופיר ונעמי פולני.
* "הפשפש" (ל: אמריקאי; ש: רביעיית מועדון התיאטרון, 63'). שיר, שעשה הרבה רעש בזמנו ועד היום יש התוהים למי התכוון חפר, כשכתב: "איך קרה שהפשפש עלה למעלה?" לבסוף פסק: "רוב השואלים הימרו על שמעון פרס; לא יצא לי להכחיש...".
* "הקטר" (ל: יוחנן זראי; ש: אריק לביא, 58'). חלומו של חפר, שלדבריו נשבה בקסמי הקולנוע בילדותו בפולין, להיות במאי סרטים, לא רק תסריטאי, התנפץ על סלע המציאות, כשסרט תעודה שהוזמן ממנו, על קטר קיטור ישן שמספרו 70414, לא המריא. חפר לא נהיה פליני הישראלי, אבל הרווחנו את ביצועו הווירטואוזי של אריק לביא לשיר הנושא.
* "השמלה הסגולה" (ל: סשה ארגוב; ש: בצל ירוק; ס: שמעון ישראלי ואילנה רובינא, 59'). השמלה הייתה במקור צהובה, כיאה למדי אסירות, בהתאם להווי שנרקם בתוכנית והשיר נקרא אז "כשאנחנו נצא ביחד". כשנעמי פולני לקחה את השיר ללהקת "התרנגולים", חפר שינה לבקשתה את צבע השמלה לסגול, שלדבריו היה תמיד מעניין ומסתורי בשבילו.
* "יחזקאל" (ל: שמוליק קראוס; ש: החלונות הגבוהים, 67'). שיר, שעורר סערה ונאסר לשידור בגין "ביזוי" גיבורו, הנביא המקראי, כ"בומבה של נביא".
* "ילדה קטנה" (ל: שמוליק קראוס; ש: החלונות הגבוהים, 67'). השיר, שחפר כתב לבתו היחידה, מימי, במלאת לה שנה.
* "יש לי אהוב בסיירת חרוב" (ל: יאיר רוזנבלום; ש: להקת פיקוד המרכז; ס: שלומית אהרון, 70'): סיירת חרוב הייתה בת-טיפוחו של אלוף פיקוד המרכז רחבעם זאבי (גנדי), שבמלחמת ההתשה הביא לא אחת את חפר לזירת המרדפים בבקעת הירדן.
* "כשיבוא שלום" (ל: עממי; ש: גשר הירקון, 64'). "כשיבוא, יבוא שלום/ אז ברכבת ניסע לדמשק", כתב חפר, אופטימיסט-שלום בלתי נלאה. אז השלום לא בא. עדיין. אריאל שרון, שבו חפר תלה תקוות בנידון, הלך מזמן. נשאר השיר, שלחנו לקוח משיר-תפילה של השחורים בארה"ב.
* "נאצר מחכה לרבין" (ל: עממי; ש: אריק לביא, 67'). בהמתנה לקראת מלחמת ששת הימים חזר אורי זוהר מאובק מהופעות לפני חיילים והסתער על חפר בדרישה שיכתוב שיר-תגובה לדברי נשיא מצרים, נאצר, שהוא "מחכה לרבין". חפר הסתער על מפית בקפה "קליפורניה" והנפיק עוד להיט.
* "ערב במסחה" (ל: סשה ארגוב; ש: התרנגולים, 61'). שיר-הווי עסיסי, שלחנו של ארגוב קיבל השראה מהמוזיקה לסרט "שבע כלות לשבעה אחים". חפר טען עד אחרית ימיו שהדמויות מדמיונו.
* "רוזה" (ל: דובי זלצר; ש: יהורם גאון, 73'). להבדיל מלהיטי המחזמר "קזבלן", השיר היחיד שהתפרסם מסרטו של מנחם גולן.
* "שיר החבלנים" (ל: משה וילנסקי; ש: הצ'יזבטרון, 48'). אם במקור כתב חפר בשיר :"אל כפרי האויב את ההרס נביא", לימים הפך את "כפרי" ל"קווי". "מה יש לך עם הכפרים?' שאל אותי בחור מהנוער העובד", כך סיפר לי. "וואללה, צדק. אם בתש"ח חיפשנו נקמה על האבדות הנוראות שלנו, יעני כל אחד ג'אבר, למה לספר אחר כך שפגענו בכפרים?"
* "שיר השכונה" (ל: סשה ארגוב; ש: התרנגולים, 63'). השיר שהחדיר את אליל הכדורגל ההונגרי פרנץ פושקש לזמר העברי ועורר סערה בגין עסיסיות היתר שיש בו.
המשך יבוא.