עיצומם של ימי הקורונה. הוושינגטון סקוור פארק, בווסט וילג' במנהטן, הומה אדם. לצלילי תזמורת ביג-בנד מלהיבה, שנגניה יושבים על ספסלי הפארק, יש המתנועעים במדשאות לפי הקצב ויש הרוקדים סווינג, חלקם עוטים כסיות לבנות. מבין הנגנים הסקסופוניסט, גבר צנום עם שיער ארוך אסוף, חתימת זקנקן ושפם, קם מדי פעם ממקומו ובלי לנסות להתבלט יותר מדי מנצח הן על נגני הביג-בנד, הן על הקהל הססגוני. שמו: אייל וילנר. לפני 14 שנה הוא הגיע לניו-יורק - ושיחק אותה בקהיליית הג'ז המפוארת שם.
כשאני מעיר לו, שפועלו כצבר תל-אביבי במולדת הג'ז מזכיר ניסיון למכור קרח לאסקימואים, הוא מגיב: "ההשוואה הזאת לא מדויקת. אם הייתי בא מבחוץ ומנסה למכור להם קרח, זה לא היה עובד, בעוד שבאתי להשתלב בג'ז האמריקאי וללמוד ממנו".
וילנר משתלב שם, אך לעומת כוהני ג'ז ישראלים לא מעטים, העושים קודש בהיכל הג'ז בתפוח הגדול ושוכחים את נמל הבית, הוא מקפיד על קשר רציף עם חובבי הג'ז בארץ ובא הנה לפחות פעם-פעמיים בשנה כדי להופיע כאן. עתה הגיע לשבוע הופעות צפוף (במוצ"ש - ההופעה הראשונה במרכז הבמה בגני תקווה) במסגרת סדרת "ג'ז חם", שבמהלכו ישיק את אלבומו החמישי. זה הופיע לפני כחצי שנה ובו הקלטת אחת מהופעות יום א' של הביג-בנד בפארק במנהטן. אגב, נראה שעיתוי סיבוב ההופעות הנוכחי בחג האורים איננו מקרי, אלא תזכורת לאלבום שהוציא לפני שנים אחדות ובו שירי חג החנוכה בעיבודי ג'ז, משהו שקרוב לוודאי לא נעשה כדוגמתו.
וילנר הוא המנהיג המייסד של תזמורת הביג-בנד, שבהופעותיה לצד הניצוח עליה הוא מתמרן בין הסקסופון, הקלרנית והחליל. כל המוזיקה שהיא מבצעת היא מקורית בהלחנתו או בעיבודיו. לדבריו, ההופעה בפארק, כמשתמע מהאלבום, היא בכלים אקוסטיים בלבד, תוך כדי כיבוד האיסור בשימוש באמצעי-הגברה במקום. לקהל הניו-יורקי, צמא התרבות, שנהר להופעות הביג-בנד בפארק, בעוד שהאולמות היו עדיין סגורים מחמת הקורונה, זה לא שינה.
רוב 17 נגני ונגניות התזמורת הם אמריקאים. שניים מהם ישראלים, חברי-נעורים של וילנר: נגן הסקסופון-בריטון עדן ברקת והמתופף ערן פינק. הפעם השאיר וילנר את נגניו בניו-יורק והנגנים בסיבוב הנוכחי הם ישראלים, מהם שעושים כמוהו קריירה בארה"ב ומהם שפועלים בארץ. "ככל שמתאפשר לי להופיע עם נגני ג'ז מהגדולים בעולם, יש משהו קסום לחזור ולהופיע עם נגנים שגדלתי איתם כאן ואני מרגיש מעין קרבה משפחתית איתם", הוא מעיר.
הם יופיעו בישראל עם עיבודיו לשירי זמרות הרית'ם אנד בלוז הגדולות - בהן אריתה פרנקלין, דיאנה וושינגטון ונינה סימון, כשאיתם תופיע שנל ג'ונס, זמרת ג'ז ובלוז, המופיעה עם וילנר בניו-יורק. "זמרת מדהימה עם קול יפהפה, שאני שמח להציג אותה לקהל בארץ", הוא אומר עליה.
וילנר (36) בנם של מורה לאנגלית ושל עובד סוציאלי. אחיו, יובל וילנר, הוא איש הרכב "כוכבת-על". הרומן שלו עם המוזיקה החל בילדותו דרך נגינה בחלילית ובכינור (שש שנים!). "זה הביא אותי למגמה הקלאסית בתיכון לאמנויות בתל-אביב ולא הרגשתי אחרי הלימודים רצון לרוץ הביתה ולהתאמן", הוא מעיד. "כששיתפתי בהתלבטות שלי את המורה לתולדות המוזיקה, היא הביאה לי קלטת, שעל אחד שלה הייתה מוקלטת מוזיקה אירית לכינור ובצד השני- כינור ג'ז, שניגנו סטפן גרפלי וג'נגו ריינהרט. בכך הסתיימה ההתלבטות שלי".
נ.ב. אותה מורה ש"הדיחה" את וילנר אל הג'ז דווקא הייתה לא אחרת מאשר דרורה ברוק, מחשובי החלילנים הקלאסיים בארץ. וילנר עבר לנגן בכלי-נשיפה והתביית על מגמת הג'ז בתיכון, לצד הופעות שבהן החל כבר אז. בגיל 22 הוא נסע ללמוד ב"ניו סקול", בניו-יורק ונשאר. תוך שנה הקים, כאמור, את הביג-בנד שלו.
סגנונית הוא נטוע בג'ז הישן והטוב. "הג'ז שלי שואב השראה מהסווינג, מהבלוז ומהבי-בופ", מצהיר וילנר, שבין השאר משתף פעולה עם רקדני לינדי-הופ מהג'ז האמריקאי. הוא חולק את חווייתו הניו-יורקית עם רעייתו, רוני, פרופ' לספרות עברית "אנחנו נהנים מהרגע", וילנר מציין. "ניו-יורק היא עיר מיוחדת עם הרבה אנרגיה ועם המון תרבות ואמנות. מוזיקלית, יוצא לי לעבוד שם עם אמנים ברמה גבוהה שכמותה לא הייתי יכול למצוא במקום אחר בעולם", הוא מוסיף.
"לא נסעתי ב-2007 לניו-יורק כדי להישאר בה", הוא אומר לבסוף. "הרגשתי שהנסיעה תעשה אותי מוזיקאי טוב יותר ולא טעיתי. הכל יכול לקרות, אבל כרגע אין לי תוכנית ברורה לחזור לארץ", מסכם.
