"מבוקר בשדרה/ מנוף הצמרות/ מלובן הענן שמעלינו/ עולה היא כבשורה”, כך נפתח אחד משירי הלהקות הצבאיות היפים ביותר, שהתום האופף אותו עומד בניגוד לאווירה הסוערת של תקופת מלחמת ההתשה שבתקופתה הוא נכתב. מי זאת, העולה כבשורה מארץ הבשורות בשירם של יחיאל מוהר ומשה וילנסקי? זהותה גלומה בשמו: “רוח אביב”.
והיכן סולנית צוות ההווי של הנח”ל, שכה ריגשה בביצוע השיר הזה? נגה אשד, שמעולם לא התמרפקה אל הכוכבות, סוחפת מזה שנים קהל בהופעותיה, שבהן היא פועלת להפצת הזמר העברי המוקדם. היא, עם הגיטרה הצמודה אליה תמיד, מגדירה את עצמה בדרכה הצנועה כ”מובילת שירת קהל”, שמבחינתה הוא הסולן בהופעות אלה.
בשבת, במסגרת פסטיבל "צלילים במדבר" שייערך כמדי חנוכה בשדה בוקר, יחלוק “זֶמֶרשת”, הפרויקט העושה רבות זה 14 שנה להצלת שירי העבר מכליה, את הכבוד הראוי ל”מובילה” הראשית שלו, כשעל האקורדיון לצדה, כמו ברבות מהופעותיה, ילחץ המוזיקולוג פרופ’ שי בורשטיין.
“יש כאן תרבות, שהולכת ונדחקת ונמחקת, וחובה לעשות מאמצים לשמר אותה על מנת שתישאר בחיים”, קובעת אשד. “חיים פה אנשים, גם מבני דורי, שלא יודעים הרבה על המורשת שלנו, כולל שירים מהעבר. ‘זמרשת’ הוקם כדי למלא את החור שנפער בתחום הזה. זה סוג של נס, שעל פי תהום תרבותית קם גוף שהתגייס לבלימת התופעה”.
כשאשד נשאלת אם יש שליחות בהופעותיה, היא נרתעת. “אני לא בעניין של דגלנות”, היא אומרת. “הופעות הן העבודה שלי, גם אם אלה שבמסגרת ‘זמרשת’ הן בהתנדבות מלאה”.
אשד, שחגגה באפריל 70 אביבים, גדלה בבית מוזיקלי בשכונת ביצרון בתל אביב, כבת של חלוץ שהיה גם זמר מקהלות ושל מורה חובבת זמר. מה שהם שרו הגיע לביתם הצנוע וריפד את ילדותה של בתם לקראת קריירה משלה, שהחלה במקהלת בית הספר, שם כבר הייתה הסולנית, וגם במקהלת ילדים שהקים יצחק גרציאני. אשד העבירה את שנות הנעורים שלה בקיבוץ נחשונים. בתקופה הזאת היא הושפעה רבות מהנרי קלאוזנר, המורה שלה למוזיקה בבית הספר התיכון האזורי בקיבוץ יקום, שכונה “אבי המקהלות”.
בצוות ההווי של הנח”ל הייתה אשד בראשית 71’ הסולנית בביצוע המקורי של “יש פרחים”, שירם של נתן יונתן ומוני אמריליו, שעד מהרה הפך ללהיט בביצוע שלישיית פיקוד המרכז בכיכובה של דורית ראובני. חברי הצוות המהמו את הלחן של אמריליו עד שיונתן בא מקיבוצו, שריד, לרמת השרון כדי לדון עם ידידו המלחין במילים ללחן. לאחר ששיחתם התארכה, יונתן, שהחמיץ את האוטובוס האחרון, נשאר ללון אצל אמריליו. בטרם הלכו לישון, ביקש יונתן ממארחו את קלטת הלחן, ולהפתעתו של אמריליו תחב אותה מתחת לכר. “זה בשביל המזל”, הסביר.
לקחו לך את התהילה?
“דווקא לא. ההקלטה שלנו לא הייתה טובה, כך שאין להתפלא שהביצוע של דורית וחבריה הוא שפרסם את השיר”.
“רצינו לראות עולם”
אחרי השחרור ביקשו אשד וחברותיה מהצוות, תמי אשל ועידית חיים, להמשיך יחד והגיעו אל נעמי שמר, כשזו עמדה להקים רביעיית בנות חדשה. תוכניתן לא התממשה. במקום זה הן פגשו אצלה את ציפי פליישר, מוזיקאית צעירה ונמרצת ולימים בין מלחיני המוזיקה הרצינית החשובים בישראל, שהגיעה אליה כמעבדת ויצאה ממנה כמנהיגת השלישייה “בנות חוה”. שיאה של השלישייה היה בפסטיבל הזמר והפזמון 73’, כשהן ליוו עם שלישיית “אף אוזן גרון” (הגברים של "הכל עובר חביבי") את שלמה ארצי ב”שיר בבוקר בבוקר” ואת גידי גוב ב”יעלה ויבוא”.
בתקופה ההיא הן היו במרוץ בין הופעות לבין תוכניות רדיו והוציאו תקליט בודד, ברובו עם לחניה של פליישר, שזכה בשבחים יותר מאשר בהצלחה מסחרית. “כנראה היינו טובות מדי”, מעריכה אשד, ומודה שבאמצע 74’ הביאה לפירוק ההרכב: “היינו צעירות, ורצינו לראות עולם. כשקיבלתי הצעה להיות ‘אופר’ במשפחה ישראלית בפריז (של הקלרניתן יונה אטלינגר, יב”א), נסעתי לתקופה קצרה - ונשארתי שבע שנים, שבהן הופעתי בתוכניות טלוויזיה וגם במטרו וברחוב”.
ברחוב?
“אכן. לא האמנתי שאגיע לכך, אבל כשלא היה מה לאכול, הופעתי במטרו וברחוב וגיליתי עולם מוזיקלי נפלא, שהוא בעצם הדבר האמיתי. וכמי שמתגלגלת כשמציעים לה משהו, נעניתי להצעה להופיע בתפקיד של טרובדור בתיאטרון בפריז, עד שב־81’ חזרתי ארצה וכאן המשכתי באותו עשור בפעילות בתיאטרון לצד השירה”.
התפנית מבחינתה אירעה בתחילת שנות ה־90. “כשנתיבה בן יהודה יצאה עם תוכנית הרדיו ‘נתיב הזמר’ ובה ביצעו זמרים שירים מלפני קום המדינה, תפסתי את הראש ושאלתי את עצמי למה אני לא שם, כשזה בדיוק המקום שלי”, היא נזכרת. “שאלתי וידעתי את התשובה: כי לא הייתי בברנז’ה. מאותה נקודה התמסרתי ביתר שאת להפצת הזמר העברי, כולל בקרב עולים חדשים וגם תוך כדי שיתוף פעולה עם סופרים ועם משוררים. העיסוק בזמר העברי הוא כל עולמי ואני חיה אותו מסביב לשעון.
“לקהל חובבי הזמר, שיבוא בשבת למופע של ‘זמרשת’ בפסטיבל צלילים במדבר בשדה בוקר, מצפה חגיגה של ממש לאחר השבתה ממושכת בגלל הקורונה”, מבטיחה אשד ומזכירה חלק מהשירים שיושרו שם: “אנו נושאים לפידים”, “חושו אחים חושו”, “במחרשתי”, ”אנו נהיה הראשונים”, “הבו לבנים”, “מי יבנה בית”, “תה ואורז”, “שיר העמק” ועוד.