אני אוהב את הראל מויאל, גם כאדם וגם כיוצר וזמר. למעשה אחד הדיסקים הראשונים שרכשתי היה אלבום הבכורה שלו בימי תהילת "כוכב נולד".
מאז מויאל עבר תהליך ארוך של הצלחה מסחררת, נפילה כואבת, התפכחות מניצוצות אבק הכוכבים, הקים משפחה, התגבש כיוצר וכאמן עצמאי ובנה עצמו מחדש.
אחרי תקופה ארוכה של שתיקה הוציא השבוע את "צ'ארלי", שעל פניו, טקסטואלית, אפשר לראות את הקריצה וההשראה ששאב מ"ג'וני", להיט "הקאמבק" המטאורי של בר צברי ואני מודה – שזו האסוציאציה הראשונה שעברה לי בראש כשהאזנתי לו בפעמים הראשונות.
אבל אז, כשהתעמקתי, ושמעתי שוב ושוב (ושוב), התאהבתי בשיר כי יש בו את תמצית תמהיל הישראליות – יש בו קודש בית כנסת, שש בש, סלון פשוט עם דיסקים ותקליטים, בקבוק ערק על השולחן, שילוב מוזיקלי וטקסטואלי תרבותי בין מזרח למערב, יש בו מחווה לזהר ארגוב ("סוד המזלות"), יש לו חלק שמזכיר קצת את הפסקולים של סרטי הבורקס המתוקים של הסבנטיז ויש בו הפקה מוזיקלית עכשווית מדוקדקת שמוציאה ממויאל את המיטב שבו.
מויאל, שחגג לאחרונה יום הולדתו ה-40, כמו צ'ארלי הכפרה, גיבור השיר, יורה יריית פתיחה מסקרנת מאלבומו החדש שבדרך.
לפני כמה חודשים התכתבנו בווטסאפ והוא סיפר לי שהוא עובד על משהו חדש, ולמען האמת זה היה כמדומני לפני ש"ג'וני" יצא, כך שאמנם ההשוואה בין שני השירים ברורה ומובנת - אך היא נראית לי פה די מקרית.
מאיה בוסקילה "שוברת שתיקה" מוזיקלית של לא מעט זמן (למרות שמעולם לא חדלה להופיע, כמובן) עם השיר החדש "ממך וממני" שתפרו למידותיה תמר יהלומי ויונתן קלימי, פופ אוריינטלי די קליט שמציג את בוסקילה כמו שהיא – זמרת עם קול אדיר, ששולטת היטב במניירות (מניירות מוגזמות זה לעתים בעוכריו של זמר, אבל אצל בוסקילה זה כל כך מדויק וטוב שמותר לה 'לחטוא' בכך).
השיר עצמו קליט, תופס את האוזן ומוציא ממנה את המיטב, לטעמי.
ואם ביונתן קלימי עסקינן, אז הוא גם זמר כישרוני והשיק השבוע את "סימני פרידה", שיר חדש, מלנכולי ועצוב שכתב והלחין יחד עם תמר יהלומי.
קלימי זמר מוכשר, אבל נדמה כי עדיין לא מבושל מספיק כמבצע, הוא עדיין נשמע קצת 'עצור' ופחות פתוח, למרות שיש לו את הפוטנציאל והקול הטוב לכך.
השיר עצמו מתאים בדיוק לימי החורף המסמלים וייב סגרירי ובודד, אך הביצוע לא נקי ממניירות מיותרות (בניגוד למצוין לעיל בנוגע לבוסקילה, אגב) ולמרות שהשיר טוב – יכל לדעתי להתמנף יותר עם ביצוע אחר או יותר משופשף ומגובש.
עמיר לב השיק השבוע אתר חדש ועימו שיר חדש בהפתעה לקהלו – "לעמוד בתור" שכתב והלחין בעצמו והפיק מוזיקלית רונן סאבו. לב תמיד היה יוצר ייחודי בתחומו, תמיד הביא את הנימה האישית שלו לידי ביטוי דרך הצלילים ובשיר החדש, שמזכיר לי במובן שעטנז סיקסטיזי א-לה להקת "הצלליות", רגאיי ואלמנטים אתניים, הוא נשמע משובח כתמיד, אישי מצד אחד אך חברתי מצד שני ולא מעט מחאתי, כולל שורת המחץ– "פוליטיקאים לא עומדים בתור". עמיר לב במיטבו.