"בעניין שלנו", כך נקרא הסינגל שהמוזיקאי גל זיו הוציא בימים אלה בהלחנתו למילותיו של המשורר שחר מריו מרדכי. עם השיר הזה, חלק מאלבום שישי (!), צפה ועולה התמיהה כיצד יוצר איכותי שכמותו מצליח לחמוק לנו שוב ושוב מתחת לרדאר.

"כאלבום של שירי-משוררים, אני לא מצפה שיעשה הרבה רעש, אבל מקווה שיגיע למקומות הנכונים'', הוא סח בנימה מפוכחת. "זאת, אולי בעזרת עומר הרשמן, שהצטרף אלי בהפקה המוזיקלית".

מה מכוון אותך?
"אני תמיד מחפש דברים חדשים להשראה, בעיקר חומרים חוץ-מוזיקליים, כמו שירי-משוררים. מפרה אותי לעבוד עם טקסטים עמוקים ורציניים עם קשר של ממש בין מילה לבין צליל".

והסגנון?
"משהו שנע בין פולק-רוק לבין פולק-אינדי כזה עם נגיעות אלקטרוניות, כחלק מהאווירה ומהצבע".

האמת, לא כל כך עושים כיום אלבומים כמו "רצועות ארגמן", הנוכחי של זיו, שבו כינס נבחרת מרשימה של שירי-משוררים, מהעבר וגם מההווה. כאן תמצאו בכפיפה אחת משירי נתן אלתרמן, נתן זך, יהודה עמיחי ודליה רביקוביץ (שני שירים, אחד מהם בשירתה של עינב ג'קסון כהן). לצידם משירי שחר מריו מרדכי (כאמור) ויקיר בן-משה, כשבשיר הפותח, "תפילה", מאת איריס אליה כהן, זכה זיו שאיתי טיראן, לא פחות, הצטרף אליו בקריינות רהוטה.

איך טיראן, שזה מכבר איננו שוהה בארץ?
"איתי פותח ומסיים את השיר בקריינות שלו. לאחר שהרגשתי שהוא יעשה את זה הכי טוב מכולם, הצלחתי לתפוס אותו בגרמניה, שם הוא הקליט את חלקו בשיר, לאחר שלדבריו אהב את החומר".

זיו מזמן איננו ילד. הוא בן 53 ומשמש כמרכז מגמת המוזיקה בתיכון עירוני א' לאמנויות בתל-אביב. "אני לא נוהג לערבב בין העיסוקים שלי, אבל התלמידים יודעים מה עושה המורה שלהם מחוץ להוראה", הוא מעיר.

זיו הוא ירושלמי במקור. בן של מהנדס שכתב שירה למגרה. מנגינה בגיטרה הגיע לתיכון שליד האקדמיה למוזיקה בבירה. בצבא שירת בצוות הווי של פיקוד המרכז. עם שחרורו, יצא ללימודי ג'ז ב"מנהטן סקול אוף מיוזיק", בניו-יורק, העיר שבה שהה במשך עשור והתפכח בה מהג'ז. בקורס ללא מלחינים, כהגדרתו, הבין שאלתורים הם לא מה שהוא מחפש במוזיקה. זיו עבר להלחנה קלאסית (כולל תואר שני בכיוון), עד שלבסוף חזר הביתה, אל חיק הרוק והפולק.

"חזרתי בזמן לישראל", הוא סבור. "אם הייתי משתהה, מי יודע מתי זה היה קורה, אם בכלל. השיבה לארץ ולעברית, חיזקה את הקשר שלי למילים עם דגש על שירי-משוררים".

ב-2010 הוא הוציא את "עד הגל הבא", אלבום של שירים מקוריים משלו, לאחר אלבום ניו-יורקי שהוציא שנים קודם לכן. תוך שנה הופיע אלבומו "תל-אביב צפה" עם לחניו לשירי משוררים עכשוויים אגב שיתוף-פעולה מסוים איתם. אלבומו הבא, "דוד ובת-שבע", היה על בסיס הסיפור המקראי, בהפקה אישית, כמעט מחתרתית, "לאחר שבשהייתי בניו-יורק השתעשעתי ברעיון לגבי אופרה בעקבות הסיפור".

לפני כחמש שנים הופיע "האוצר" ("המסע לארץ הכל ייתכן"), אלבום מוחמא שלו של שירי-ילדים, שבין משתתפיו היו דנה ברגר, יעל דקלבאום ויוסי מרשק. בין המשוררים ששיריהם נכללו שם היו שלומית כהן-אסיף וטל ניצן. "חשבתי שלילדים מגיע משהו כייפי על רמה", אומר זיו. "זאת, באלבום שגם הוריהם יכלו להתחבר אליו".

והאלבום הבא?
"נראה לי שאחזור בו לשירים שיהיו נטו שלי".