המתיקות אף פעם לא סרה משירי "ג'יין בורדו", והשיר החדש של ההרכב הנפלא – "טי-שירט", הוא בדיוק ההוכחה לכך.
בשיר, שזוכה לקליפ מתקתק אף הוא, לוקחת אותנו הסולנית דורון טלמון אל תוך סיפור אהבה נוסטלגי שנרקם בין גבר לאישה בבר בקיבוץ, כשלאורך הקליפ טלמון מתבוננת על הזוג הצעיר, כמו מביטה אל נעוריה שלה, ועם התפתחות השיר נושאת אותנו בסיפור אל ההווה, אל אותה התשוקה, רק עם עוד תרמיל חוויות וצלקות, וכן, אותה טי-שירט ישנה.
מבחינה מוזיקלית, ההרכב שומר על הקו הבטוח והנינוח שלו, זה שנע בין פופ לקאנטרי-פולק, וכן מבחינה טקסטואלית – את סגנון הכתיבה טלמון והאיש שלה, המוזיקאי מתי גלעד, אפשר לזהות ממרחקים, טביעת חותם משלהם בפסקול המקומי.
"טי שירט" הוא שיר שכיף להאזין לו, מעלה חיוך על השפתיים ומחמם את הלב, משהו שדי נחוץ בתקופתנו אנו, ובכלל.
"גומות" של בניה ברבי הינה בלדה רומנטית, סטנדרטית וכתובה היטב, שמתפתחת בעיקר בפזמון ומציגה את האיכות הווקאלית הנוגעת של בניה.
אני מודה, זה לא אחד השירים הכי טובים של ברבי המוכשר בעיניי, ויש לו ברזומה שירים שאני מעדיף הרבה יותר בשל קליטותם, אבל דווקא מהסיבה הזו, שהוא מתנסה ויוצא מאזור הנוחות שלו כדי להתנסות, לחוות, לחדש ולהגיש את הרבגוניות שלו בשלל גרסאות – אני מעריך את השיר הזה.
שלא תבינו לא נכון, הפזמון קליט והשיר איכותי, אך עד שמגיע החלק הסוחף – השיר די מונוטוני ומעייף. ציפיתי ליותר.
"עד שהשקט יעזוב" הוא אחד הניסיונות האמיצים של הראל סקעת לנסות ולצאת מהמסגרת הנוסחתית והפופית הסטנדרטית שלו, ולהוכיח כי הוא יכול לחלוש ביד רמה על שלל סגנונות.
בשיר זה, החדש שלו, הוא מוכיח כי הוא בורך בסלסולים התימניים (שספג כנראה מאביו, אבנר) ויודע לשיר בלדה "מסולסלת" בצורה מדויקת ומופלאה, גם אם לא אופיינית לו.
גיל ויין, יוצר שאני מאד מעריך באופן אישי, חטף לא מעט כאפות בשנים האחרונות (לפחות כך קראתי מראיונותיו), בקריירה ובחיים האישיים, ובחר לתעל זאת לפרץ יצירתיות שהוליד את אחד הלהיטים הפוטנציאליים הכי ראויים שלו – "מכור" (לב שבור).
בשיר יש את כל האלמנטים מהם מורכב שיר טוב: כנות, שבריריות, חוזק, מבנה טקסטואלי מהודק השזור היטב בלחן המעניין, פזמון קליט מאד ובעיקר מלא נשמה ואמוציות.
ויין חתום על לא מעט להיטים שכולם מכירים ("צבעים", "אל תשאלי" ו"עד המדבר") והשיר הנוכחי – נמצא בעיניי באותה שורה.
איתן פלד הוא כישרון מגובש, ייחודי ונשמע כמו משהו שלא חוויתם עד כה: הוא משלב בקולו האדיר והמלטף שירה בשפה העברית והערבית באותו משפט, נע בנונשלנטיות במרקם הסולמות ובפשטות מגיש שירים גדולים.
אחרי "איפה הימים" מגיע שירו החדש – "מספיק", שממשיך את הקו המאד לא שגרתי שלו, שאי אפשר שלא להישבות בקסמו.
אל עוזאל (אייל עוזאל קהלני) נחשפתי דרך שירו "שבועיים" שיצא לאחרונה, וסימנתי אותו בלבי כמישהו שכן הייתי רוצה לעקוב אחר יצירותיו הבאות, בייחוד כי הוא יורה אותנטיות ומציג וייב בינלאומי עם טוויסט ישראלי.
עכשיו הוא הוציא את "מערב פרוע" (אל תתבלבלו, האלבום החדש של טונה קרוי "מזרח פרוע"), הנע במחוזות ההיפ הופ, ה-RNB והפופ - והוא פשוט מעולה.
עוזאל יודע לקחת את הכריזמה ואת הכישרון הטמונים בו ולהגיע עמם לנקודת רתיחה, והשיר מתאר בדיוק את האווירה האופפת תקופה זו ("אני במערב פרוע ואף פעם לא רגוע, מחפש טיפה של שקט, כי בחיים האלה לא נותנים לנוח, וואלה כלום כבר לא ידוע") עם קורטוב אופטימיות. לשמוע שוב ושוב ושוב.