"זה לא המגרש הביתי שלי, אני מקווה שאצליח לרגש, לשמח ולהרים"

כשספיר סבן הייתה ילדה, היא דמיינה את עצמה משתתפת באירוויזיון. “בתור ילדה נהגתי לצפות בתחרות, ותמיד אחרי הביצוע הישראלי אמא שלי הייתה שולחת אותי למיטה, כי למחרת היה בית ספר”, היא מספרת. “אהבתי נורא לשיר את Tu te reconnaîtras של אן־מארי דוד (השיר שייצג את לוקסמבורג וזכה ב־1973). הייתי מחזיקה את המסרק הפוך ושרה את המילים מול המראה. זה היה חלום. רגע שכל אירופה רואה אותך בו”.

השנים חלפו, ואותה ילדה נמצאת כעת כפסע לפני הגשמת חלומה; במוצאי השבת הקרובה (21:15), היא תתמודד בגמר של “אקס פקטור לאירוויזיון” מול אלי חולי, מיכאל בן דוד וענבל ביבי על הזכות לייצג את ישראל בתחרות הבינלאומית היוקרתית, שתיערך במאי 2022 בטורינו שבאיטליה. בגמר יבצע כל אחד מהמועמדים שני שירים מקוריים שנכתבו עבורו.

השירים שסבן תבצע בגמר הם Head Up (מילים ולחן: אלה דורון, יהל דורון, נעמה גלי כהן ולירון לב) ו־Breaking My Own Walls (מילים ולחן: גל ג’ו כהן, איל ישי, דיקלה דורי ועידו דנקנר), ששונים מעט מהסגנון המסולסל שלה. “אלו שירים מאוד יפים”, היא אומרת. “היוצרים עשו את המקסימום יחד איתי כדי למקסם את האופי שלי בתוך הדבר הזה. אין ספק שזה לא המגרש הביתי שלי. אני מאוד אוהבת את התוצאה ואני מקווה שאצליח לרגש, לשמח ולהרים”.

את רואה את עצמך באירוויזיון?
“חד־משמעית כן, אחרת לא הייתי מגיעה לכאן. בעבר המון אנשים אמרו לי: ‘איזה באסה שלא הלכת ל’כוכב הבא’ כי יכולת לייצג אותנו באירוויזיון'”.
איך את מתכוננת לגמר?

“מתפללת המון שיהיה טוב, ישנה טוב, משתדלת לאכול כמו שצריך כי כשאתה עולה לבמה ושר, אז נדרשות אנרגיות. אנחנו עובדים קשה, עושים מאמצים. אני משתדלת לשמור על אנרגיה טובה ולעשות דברים שעושים לי טוב, גם ברמת הלפתור סודוקו בפלאפון בזמן הפנוי המועט שיש לי בין חזרה לחזרה”.

איך היחסים בין הפיינליסטים?
“ארבעתנו חברים מאוד טובים. אין תחושה של תחרות בכלל, וזה כיף. גם בזכות זה שכל אחד מאיתנו מאוד שונה בסגנון שלו, אז אין תחרות על ז’אנר. יאללה, מי שהמדינה תבחר שבא לה לשלוח לאירוויזיון – שתבחר. אנחנו מאוד אוהבים זה את זה ודואגים זה לזה”.

חיבוק עצום

סבן (27) נולדה וגדלה ביהוד. “גדלתי בבית ששמעו בו המון מוזיקה: אבא שלי היה שומע מוזיקה בערבית, בטורקית וביוונית, ואמא שלי שמעה את שלום חנוך, ריטה, גלי עטרי ושלמה ארצי”, היא מספרת. “זה היה בית רווי ז’אנרים. זה די בא לידי ביטוי במה שאני מקליטה ושרה. בכיתה ו’ גיליתי את ריהאנה והתאהבתי בסגנון שלה”.

מתי הבנת שאת רוצה להיות זמרת?
“כבר בגיל שנתיים וחצי התחלתי לשיר, יש קלטת של זה אפילו. אמא שלי תמיד אומרת שכילדה אהבתי מאוד לשיר את ‘תלתלים שחורים’ של ישי לוי ואת ‘היא לא יודעת מה עובר עליי’ של שלמה ארצי. בקלטות רואים שכבר אז לא זייפתי”.

את השירות הצבאי עשתה בלהקת חיל החינוך. לאחר השחרור, ב־2017, הגיעה ההזמנה להשתתף בעונה הרביעית של הריאליטי המוזיקלי “דה וויס”, שבו זכתה בגמר עם הביצוע של "אל נבקש" של זהר ארגוב. “כשהגעתי ל’דה וויס’ הייתי סטודנטית להנדסה אזרחית באוניברסיטת אריאל ולא עניין אותי להשתתף בכלל”, היא אומרת.

“אחד המלהקים הכיר אותי בצבא והתעקש שאבוא לאודישנים, ועד היום אני מודה לו וליקום שהסכמתי לעשות את זה כי בזכות זה אני זמרת. מסטודנטית הפכתי בן לילה לזמרת. זה היה מפחיד בהתחלה, אבל זה בנה אותי. המלהקים ממש רבו עליי, אז אמרתי לעצמי: ‘יאללה, בסדר, אעשה את זה, אעבור את החוויה ואחזור ללמוד’. אבל ל’אקס פקטור לאירוויזיון’ אני באמת באה עם מטרה. פה באמת אכפת לי, ואני באמת רוצה את זה”.

לאחר הזכייה פצחה סבן בקריירת סולו מצליחה שכללה הופעות על במות גדולות וממלכתיות, וכן להיטים כגון “כל המדינה”, “נרד אל הים”, “הנגאובר”, Muhur ו”נהיה בסדר”. “אני יכולה להגיד שמצאתי את טביעת החותם האישית שלי ואת הקול שלי”, היא אומרת כעת. “כזמרת שלא יוצרת - זה הרבה יותר קשה עבורי, בייחוד הקטע של בחירת השירים, אבל אני יושבת עם היוצרים, מספרת את הסיפור שלי ומכניסה את עצמי לתוך היצירות שלהם”.

היו לך התלבטויות אם להיכנס שוב לריאליטי מוזיקלי?
“הייתה לי התלבטות קשה, והיו לי גם קולות בלב של ‘מה יגידו? איך יהיה?’. הרי במדינת ישראל, כשאדם הולך לריאליטי, אז ישר אנשים מרימים גבה. אבל בתקופת הקורונה השיר שלי ‘נהיה בסדר’ התפוצץ ברדיו והפך ללהיט, ועם זאת מצאתי את עצמי יושבת בבית, כמו כל אמני ישראל, בלי הופעות ובלי עבודה. אז אמרתי לעצמי: ‘יאללה, יש לי עוד חלומות להגשים. אני יודעת מה יהיה מחר? דלתא? מלחמה? אומיקרון? לפחות לנסות’. אני מעדיפה כישלון מפואר מאשר חלומות במגירה. מקסימום, מה יכול לקרות?”.

החששות נמוגו כשעלתה לבמה וביצעה בפעם הראשונה בפני השופטים את Hopelessly Devoted To You. “זה היה רגע מרגש במיוחד כי זו הייתה הפעם הראשונה שאנשים נחשפו לשירה שלי באנגלית”, היא אומרת. “רגע מרגש נוסף היה שלב חצי הגמר, שהיה לא פשוט עבורי, גם נפשית וגם מנטלית”.

לאורך העונה הרשימה סבן את השופטים והקהל בביצועיה בעברית ובלועזית לשירים כמו “פאוץ’”, “אגרוף”, “שביל הבריחה”, Believe ו”נערי שובה אליי”, אך גם ספגה לא מעט ביקורת מצד השופט אביב גפן, שטען, בין היתר, כי היא מסלסלת “יתר על המידה”. “אני בן אדם שדוגל בגישה ‘איש־איש באמונתו וטעמו יחיה’”, מגיבה סבן. “אני מכבדת את הדעה של כל אדם ומכבדת תגובה של כל אדם. אני אוהבת ביקורות בונות, אוהבת לשמוע ביקורות, לצמוח ולגדול. מה שהיה רלוונטי מהביקורות כדי לבנות אותי – לקחתי, ומה שלא – השתדלתי לסנן ולהבין שזה רק עניין של טעם אישי. אני מכבדת ומעריכה את אביב גפן ואת כל אחד מהשופטים כאמנים, כיוצרים וכזמרים, וזו זכות לעמוד מולם ולקבל את דעתם”.

כשהתחלת את המסלול, שיערת שתגיעי לגמר?
“לא שיערתי ולא חלמתי. קיוויתי ורציתי להאמין שאצליח להגיע הכי רחוק שיש. הייתה בי תמיד תקווה גדולה ואמונה, ואני שמחה שזה קרה”.

תארי קצת את התגובות ברחוב.
“התגובות פשוט מדהימות. אנשים התגעגעו לראות אותי על המסך. אני מקבלת חיבוק עצום. גם זה שפתאום שומעים אותי שרה באנגלית - הקהל לא שמע אותי כך עד היום ונחשפתי לקהל חדש ולאנשים חדשים. זה אחד הדברים שבשבילם היה שווה להגיע שוב פעם לפריים־טיים, שוב פעם לריאליטי ושוב פעם לתחרות”.

את מרגישה שאת נמצאת במקום שבו חלמת להיות?
“אחרי שסיימתי מסכת חרדות, בלי שידעתי שאני בחרדות, כיום אני לגמרי במקום שבו אני רוצה להיות. גיליתי את זה אחרי טיפולים פסיכולוגיים ארוכים שעשיתי בתקופת הקורונה. פתאום לא לעבוד היה נורא קשה, התחלתי לטפל בעצמי עם פסיכולוג וגיליתי שהייתי בחרדות. היום אני אחרי החרדה”.

במות גדולות

באוקטובר האחרון הוציאה סבן את אלבום הבכורה שלה, “נהיה בסדר”, הכולל תריסר שירים שכתבו עבורה דיקלה, צליל קליפי, אושר כהן, לי בירן ועוד. “לא תכננתי להוציא אלבום”, היא אומרת. “אנחנו בשנת 2022, ואלבום זה נורא ישן, אבל לפני הקורונה התחלנו לאסוף חומרים ונתקענו כי היו לי הרבה שירים קצביים, ולא הרגשתי שזה מתאים להוציא שירים קצביים בודדים כשאנשים בסגר. אז החלטנו לאגד את השירים ולהפוך אותם לאלבום הראשון שלי”.

בימים האחרונים יצא לאור שירה “תהדקו חגורות”, שיר הנושא של תוכנית הילדים “ששטוס” בגרסתה החדשה. “כילדה הייתי ילדת ‘ששטוס’ וצפיתי בזה. להקליט את שיר הנושא זה הרבה מעבר לחלום שמתגשם עבורי”, היא אומרת. במקביל, היא מטפחת קריירת משחק ומשחקת ב“זה אני” של תיאטרון הקאמרי, שכתב מאור זגורי, ובקרוב היא צפויה למלא את מקומה של חן אמסלם בהצגה ”לעבור את הקיר” בתיאטרון בית ליסין, כשאמסלם תצא לחופשת לידה.

“לפני ‘זה אני’ לא נגעתי במשחק, ובזכות מאור זגורי שנתן לי את הבמה המדהימה הזו - ממש התאהבתי בזה”, היא מספרת. “להיות שחקן ולדבר כמו שלא היית מעז זה מהנה. זה מרגש להיכנס לנעליים שהן לא שלך ולחוות את מה שהדמות עוברת בתוך מסע של סיפור. אני גם ככה מאוד אוהבת במה, ואיפה שתהיה במה - אני נדחפת. אני מרגישה על הבמה לפעמים הרבה יותר בנוח מאשר בבית שלי. אני אוהבת לשחק ומקווה להמשיך גם בזה כמה שיותר”.

עד כמה את מתייחסת לביקורות ולטוקבקים?
“אני מאוד משתדלת לא להתייחס כי אני מקבלת את זה לא ממש בטוב. אני ניזונה מביקורת, אוהבת ביקורת ושואלת את הסובבים אותי לדעתם, אבל יש דברים שהם מאוד קשים. אין לי בעיה עם זה שמישהו אומר מה שהוא חושב, אבל יש את הדרך. למשל שני השירים שנבחרו עבורי לאירוויזיון זכו לטוקבקים מהסוג של: ‘מה, את בחרת את השירים האלה? מי את חושבת שאת?’. אבל לא בחרתי את השירים האלה וזה בכלל לא משנה מי בחר. זה לא פשוט, ולכן אני משתדלת שלא להתעסק בזה”.

בשלושת החודשים האחרונים נמצאת סבן בזוגיות עם איש העסקים תום קנור, בן 38. בימים אלה השניים אף עברו לגור יחד. “אני מאוד שומרת על הזוגיות באופן פרטי ככל הניתן”, היא אומרת. “אני קנאית לפרטיות שלי, אבל תום הוא אהבת חיי, והוא מחבק אותי, את מי שאני ואת מה שאני עושה. אגב, הכרנו במכון כושר, שזה הכי חשוב”.

מה החלום הגדול הבא?
“אחרי החתונה שלי – במות גדולות”.