אחרי הסערה שחולל עם "קאקדילה", עומר אדם שובר שתיקה בשיר חדש – "לבד על המיטה", שיצרו עבורו טל קסטיאל וגיל ויין. השיר, בלדה רומנטית קליטה מאד שמזכירה לי קצת את שלמה ארצי, מוציא מאדם את המיטב שבו כזמר רומנטיקן שיודע לרגש בקולו הנעים ולרסק את הלב בחומרים איכותיים שנתפרו היטב למידותיו הקוליות.
הוא יודע בדיוק מה הוא שווה ובדיוק גם מה הקהל שלו רוצה, ובעוד ש"קאקדילה" הקליט אך המאד בעייתי טקסטואלית עורר חמתו של הציבור כלפיו, מגיע "לבד על המיטה" וטורף את כל הקלפים. זה בעיניי אחד השירים הטובים שעומר הוציא בשנים האחרונות.
שבעה שירים מרכיבים את אלבום הבכורה של אגם בוחבוט – "אין קונספט", ולמען האמת שלאחר האזנה חוזרת ונשנית לכל שיר ושיר מתוכו – לטעמי שם האלבום צריך להיות "אין להיט".
בוחבוט מוכשרת ואין שום עוררין על כך, וגם מובן מאליו שהיא תבחר ליצור אלבום פופי טראשי טינאייג'רי כי זה קהלה, אך למרות שהאלבום רווי ביטים, הפקות מוזיקליות עשירות וטקסטים עכשוויים וצעירים שהולמים את הטרנדיות הפופית – אין באלבום שום עומק, שום שיר שבאמת ראוי להפוך ללהיט או להאזנה חוזרת (אני האזנתי כי כותב ביקורת, כך שזה לא נחשב), אלא בעיקר שירי אווירה לארומה פופית במועדון ותו לא.
חבל שבוחבוט בוחרת ליפול בנוסחתיות שבלונית משוועת ולהישאר בוייב הילדותי שאפיין אותה בשנות התבגרותה, כי כך היא תתקשה להתקדם ולהגיע לליגה הבאמת רצינית – זו של הגדולים.
נכון, זה נחמד שאלבום מסוג זה יכול להתחבב על ילדי הטיקטוק אך בשלב מסוים הם יתבגרו, כמו בוחבוט, אך היא עדיין תקועה בראש הטינאייג'רי ואלבום מסוג זה הוא לא יריית פתיחה טובה כאלבום בכורה.
רוב השירים נשמעים אותו שטאנץ, אותה גברת בשינוי אדרת, ולא באמת מצליחים לעניין, להתרומם או להישמע ראויים להיכנס לפלייליסט כלשהוא. פספוס מאכזב.
"מיליון עננים" הוא שם הדואט החדש והמפתיע של יובל דיין ובר צברי, שיר שיצרה דיין יחד עם רובי פאייר ואלי חולי (מ"אקס פקטור לאירוויזיון", זוכרים?). הרעיון לבלדה בין שני הקולות הללו נפלא לטעמי, מסקרן ומעניין, אך אני חייב להודות שציפיתי ליותר: השיר נשמע די תקוע מבחינה מוזיקלית, לא מתפתח יותר מדי וגם ההפקה המוזיקלית לא מצליחה למנף את התוצר הסופי.
הקולות של השניים מצוינים וגם יובל וגם בר מוכשרים מאד, אבל הקסם בשילוב הקולי – הפעם לא מצליח לעבוד יותר מדי. שיר רומנטי סטנדרטי, אחד מיני מיליון.
סתיו בגר הוא אחד המלחינים והמפיקים המוערכים בישראל, זוכה אירוויזיון (TOY), אך הפעם לראשונה העז לעשות את הצעד הבלתי מובן מאליו של לצאת מאחורי הקלעים אל אור הזרקורים ולשחרר שיר סולו ראשון, כזמר.
"הסדקים זה כל היופי" מציג יוצר רגיש וכן שיודע היטב איך לתפור את השיר לקולו, ועם זאת, הביצוע קצת חלש, לא מסקרן ולא מלהיב. בגר לא זמר (ולא מתיימר להיות) אבל ציפיתי להגשת שיר קצת יותר מעניינת. חבל.
מור יורמן היא מורה לפיתוח קול ועובדת כבר כמה שנים בתחום יחסי הציבור של האמנים המובילים בישראל, ולאחרונה החלה להעז ולצאת לאור כיוצרת וכמבצעת.
השיר החדש "חלומות גדולים" הוא בלוז RNB מצוין שכתבה והלחינה יורמן והפיק עבורה עידו מימון. השליטה האבסולוטית של יורמן בשיר והמשחק שלה עם המאזין בסולמות השונים ובישירות האמנותית שלה – מצליח לגעת, לסקרן ולנסוך טעם של עוד.
בעבר פספסתי לכתוב על שירה הראשון ("הכל הפוך פה") שהציג צד אחר שלה, והרבגוניות של זמרת מקצועית ויוצרת נשמה אמיתית – ראוי להיכתב בכל מקום אפשרי – ואת זה אין מצב שאפספס. ממליץ ליורמן להמשיך לחלום בגדול כי לאור כישרונה – החלום יהפוך, בתקווה בקרוב, למציאות.
במה חדשה – אריאל סגל – "יש לנו מזל"
אריאל סגל נלחמת נגד טחנות רוח במובן מסוים ואולי בגלל זה שווה לכתוב עליה. היא לא עושה את המוזיקה ששומעים בימינו ברדיו, לא פופ ולא מיינסטרים, היא לא רוקרית בועטת ולא פרובוקטיבית, אבל משהו בשירה שלה משדר רוך ורוגע.
שירה החדש "יש לנו מזל" הוא לא אחד השירים הטובים ששמעתי וגם הוא קצת לוקה בחסר מבחינת המלודיה וההפקה המוזיקלית ומשעמם לפרקים, אבל היא מתכוונת היטב לכל מילה ששרה, חושפת את השבריריות והרגישות שלה, ואני מאמין למה שהיא שרה. היא מצליחה להעביר את הרגשות שלה למאזין בצורה טוטאלית וזה היתרון הבולט שגובר על החסרונות שיש בשיר.