גל אדם היה רק בן 7 כשהתחיל לשיר. “הייתי יושב עם כל החברים בבית ושר שירים, עוד כשהיה לי קול ציפציף של ילד”, הוא מספר. “התחברתי לזה תמיד. אומנם במקביל שיחקתי כדורסל, התאמנתי קשה שלוש פעמים בשבוע וחלמתי להפוך ללברון ג’יימס הבא, אבל כשראיתי שאני נשאר בגובה 1.60 מטר וקצת, הבנתי שכדורסלן מקצועי לא יצא ממני, והאהבה למוזיקה גברה. בגיל 15 הבנתי שהמוזיקה היא ייעוד ושאני לא יכול בלי זה”.
היית מאלה ששרו בטקסי בית הספר?
“ממש לא. שנאתי את זה. תמיד ניסו לדחוף אותי לשיר, אבל לא רציתי, העדפתי להתמקד בללמוד. גם התביישתי רצח”.
ב־2018 הקליט אדם את שיר הבכורה שלו, “לקחת איתך הכל”, ובימים אלה יוצא אלבום הבכורה שלו, “הכל אני”, המונה 14 שירים. “אני זוכר את הרגע המדויק שבו החלטתי סופית שאני רוצה להפוך לזמר”, הוא מספר. “זה היה במהלך נסיעה עם אבא שלי לצפון, כששנינו היינו לבד באוטו. בדיוק צלצל אליי המוזיקאי יונתן קלימי, חבר טוב שלי, שתמיד אמר שהוא מאמין בי. הוא אמר לי שכדאי לי להוציא את השיר שהוא ותמר יהלומי כתבו. אבא שלי, ששמע את השיחה, אמר: ‘גל, אם אתה רוצה ללכת על זה, אז בוא נחליט שאתה עושה את זה ואתה לא עוצר’. קיבלתי באותו רגע החלטה ויצאתי לדרך. בהתחלה התרגשתי מאוד, עם פרפרים בבטן וכל מה שבא עם זה, אבל לאט־לאט התרגלתי לזה”.
כשאדם היה עוד ילד וחלם לשיר, מי שכבר כבש את מצעדי הפזמונים היה אחיו הגדול הזמר עומר אדם, שהפך לאחד הכוכבים הגדולים והמצליחים במדינה, שממלא אולמות וכבש כל במה אפשרית.
איך זה לגדול לצד אח ידוע?
“תענוג, כיף. אתה רואה את הדרך שהוא עובר, איך הוא נבנה. זה היה הזוי לראות את זה בתור ילד, אבל אני מאוד גאה בו ובדרך שלו”.
איך זה היה לגדול לעיני המצלמות מגיל קטן?
“תמיד הייתה לי הפינה שלי, היו לי את החברים הקרובים שגדלו איתי, ותמיד הייתי בורח מזה. כשהיינו מסתובבים עם עומר, אז כן, זה היה סביבי, והיו מצלמים אותי, אבל תמיד הקפדתי לשמור על הפינה הפרטית שלי ועל השקט”.
והיום?
“בדיוק הפוך. היום אני מחפש הרבה אטרקציות. היום אני רגיל שאין שקט, אבל עדיין צריך את הפרטיות שלי”.
באיזה אופן המוזיקה הייתה נוכחת בילדותכם?
“זה היה בית שכולו מוזיקה. בכל שישי אנחנו הולכים לסבא שלי ושרים שירי קבלות שבת, וגם כל החברים שלו, בהם איציק קלה, באים, וגם אבא שלי מנגן, אמא שרה ואחי האמצעי (רואי – ד”פ) שר, וכמובן עומר, ככה שזה בית שתמיד המוזיקה הייתה חלק בלתי נפרד ממנו ומההווי אצלנו. הייתי שומע הכל מהכל ומושפע מכל מיני סגנונות”.
פשוט הולך על זה
אדם, שבקרוב יחגוג 20, נולד וגדל במשמר השבעה למשפחה עם רקע צבאי. אביו, רס”ן יניב אדם, שימש סגן מפקד יחידת שלדג וסמג”ד הצנחנים 202. סבו הוא אל”מ וניצב משנה שמואל אדם, בן דודו של האלוף המיתולוגי יקותיאל אדם, שנפל במבצע שלום הגליל. “המורשת הצבאית המשפחתית דבקה בי עוד מילדות”, הוא מספר. “מגיל קטן אבא חינך אותנו למשמעת, לעבודה בחצר ולעמידה בזמנים, כך שהחינוך הזה חלחל בנו עוד מקטנות, והיום אני מודה על זה. כשהתגייסתי לצבא, בשנה שעברה, הרגשתי ישר בבית כי המשמעת כבר חלק ממני”.
לא חששת להיכנס לתחום המוזיקה אחרי אחיך?
“חשבתי על זה המון פעמים, אבל כשאתה אוהב משהו ואתה רוצה בו כל כך, אז אתה פשוט הולך על זה. הרגשתי תמיד שלשיר זה מה שאני יודע לעשות הכי טוב, אז הלכתי עם החלום”.
לא חששת שיתייחסו אליך, לפחות בהתחלה, כאל ”אח של”?
“ברור שזה מה שהיה, אין ספק. זה לא משהו שאפשר להתעלם ממנו, אבל ברגע שאתה עם הראש קדימה ומראה את הייחודיות שלך, אתה צריך להילחם על המקום של עצמך ולהראות מה אתה שווה”.
אתה מרגיש שיש על כתפיך מחויבות גדולה יותר?
“האמת שלא כל כך. כן חשוב לי להוכיח מי אני ומה אני מביא, אבל זה לא בהכרח מחויבות, כי בסוף אתה עושה מה שאתה אוהב, לטוב ולרע. אתה לא חייב כלום לאף אחד, תעשה מה שאתה אוהב, תנסה לעשות שמח, והכל בסדר”.
מרגיש תחרות איתו?
“לא, מה פתאום. בחיים לא. עזוב שאנחנו בסגנונות אחרים, ואנחנו אחים. עומר מהרגע הראשון תמך בי ועזר לי בכל מה שהייתי צריך. בכלל אני לא חושב שיש תחרות בתחום המוזיקה, לפחות אצלנו, זה לא בכיוון בכלל”.
מהם הטיפים העיקריים שהוא נתן לך?
“לא יודע, האמת היא שהוא לא מייעץ לי יותר מדי, הוא לא מאסטר של ייעוץ. אבל כן הוא אמר לי: ‘אתה פשוט הולך בדרך שלך, מאמין בעצמך, לא מסתכל אחורה יותר מדי, לא שואל שאלות. אם אתה מאמין בעצמך - תלך עם זה עד הסוף’”.
מה למדת מהקריירה שלו? למשל התרחקות מהתקשורת או הימנעות מראיונות.
“אני פחות מהמתרחקים מהתקשורת. לי זה עוד חשוב כי אני עוד זמר מתחיל ובתחילת הדרך. אני לומד ממנו המון, אני המעריץ הכי חזק שלו בעולם, עוקב אחרי כל צעד שהוא עושה ועשה”.
מה דעתך על הביקורות כלפיו? אתה מרגיש שזה פוגע בך באיזשהו אופן?
“לא פוגע, אבל כשהייתי ילד קטן הייתי מובך מזה. זה לא פשוט. אבל לאט־לאט אתה לומד לחיות עם זה. אין מה לעשות, יש לך אח מפורסם, וזה החיים שלך עכשיו. אתה לומד לחיות עם זה”.
אתה חולם להתפרסם בסדר גודל שלו?
“לא, האמת היא שהחלום שלי הוא לא להתפרסם כמותו, אלא לעשות את מה שאני אוהב בצורה הכי טובה שאני יודע לעשות, ולהגיע הכי רחוק שאני יכול. אין לי שאיפות גדולות מדי לפרסום”.
“אין על אינסטגרם”
בארבע השנים האחרונות הספיק אדם להוציא 12 סינגלים, בהם “סרט רע”, “אין אותי יותר” (שהגיע למקום השלישי במצעד של אפל מיוזיק) והדואט עם אגם בוחבוט, “עברו חודשיים”, שהתברג למקום ה־11 במצעד השירים הישראליים בספוטיפיי.
ביולי 2021 כיכב לצד נועה קירל, סטטיק ובן אל, אגם בוחבוט, יהונתן מרגי וסטפן במופע הקיץ “סופרסטאר”, ובספטמבר באותה שנה זכה בתואר “פריצת השנה” בטקס נבחרי השנה של “ישראל בידור”.
עד כמה היית מעורב בבחירת השירים באלבום החדש?
“אני מעורב בכל. מתחילת דרכי, כשהתחלתי להוציא שירים, תמיד הייתי מעורב, פחות בכתיבה ובלחן, אבל ידעתי איך אני רוצה שכל שיר יישמע, איך ומתי הוא יצא. הייתי בוחר לבד את החומרים. עם השנים אתה לומד להבין איך לכתוב שיר, איך יוצרים ומפיקים שיר, והתחלתי להתערב גם ביצירה”.
מדוע אלבום? אנחנו בעידן שבו אלבומים הם כבר פאסה.
“תמיד זה היה החלום שלי. גם אם זה פחות עובד היום ואנשים פחות מתעסקים באלבומים, לי זה היה ממש חשוב. תמיד ראיתי את זה כמטרה שיש להפגיז. רציתי משהו רענן, משהו שירגיש לי הכי אני, משהו שאני אוהב, וכל מה שבאלבום הזה מתחבר לי לעצמי”.
מהן התגובות שקיבלת עד כה?
“האמת שמאוד מחבקות ושמחות. מרגישים שיש משהו חדש ממני, משהו אחר ממה ששמעו, יותר רענן וצעיר. זה בדיוק מה שכיוונתי אליו ורציתי בו”.
את השיר “פרפרים” באלבום החדש הוא כתב יחד עם גיל ויין בהתייחס לפרידה שלו מהדוגמנית נועם בוהדנה, אחייניתה של מירי בוהדנה. “כשפגשתי את גיל הוא השמיע לי חצי שיר שכתב על פרידה וסיפור אהבה, ובאותו זמן בדיוק נפרדתי מחברה שלי, אז התחברתי לטקסט והצטרפתי לכתיבה”, הוא מספר.
אתה עוד בקשר עם נועם?
“האמת היא שאנחנו באהבה והכל הסתיים יפה. היא אחלה של ילדה, ותמיד יהיה לה מקום אצלי בלב. אנחנו הכי־הכי חברים. הכל טוב בינינו”.
עכשיו יש לך חברה?
“לא, עכשיו אין לי חברה, אני כרגע נהנה מהרווקות. זה כיף. המשכתי הלאה”.
אגב, אתה לומד מוזיקה?
“לומד לנגן על קלידים. בהתחלה למדתי אצל מורה, אבל אחרי כמה שיעורים הפסקתי והתחלתי ללמד את עצמי. זה חשוב בשביל לכתוב שירים”.
אתה עוקב אחרי טוקבקים?
“משתדל, זה חשוב לי כדי ללמוד על עצמי”.
בין היתר, אדם מתחזק עמוד אינסטגרם עם למעלה מ־57 אלף עוקבים. “כולם חיים את הרשתות החברתיות היום, זה האמצעי לנהל את העניינים והעיסוקים וזה כיף”, הוא אומר. “אני מכור לאינסטגרם. אני משתדל בעיקר לשתף שם את העבודה שלי והמוזיקה שלי, אני צריך לעבוד בזה, אבל זה כיף גדול בשבילי”.
יש לך כבר מעריצות?
“האמת שיש, כן, אין על אינסטגרם, תדע לך”.
באפריל 2021 התגייס אדם לצבא. “בגלל שאני אמן פעיל יש לי מסלול של חופשה מיוחדת, ואני משלב בין הקריירה לשירות הצבאי”, הוא מספר.
לא היו מחשבות ללכת לשירות קרבי בעקבות המורשת המשפחתית?
“היו לי מחשבות להיות קרבי, ויש לי פוטנציאל של החיים לזה. הייתי ספורטאי כל החיים, אבל בגלל הכדורסל התפתחו לי בעיות בברכיים, וגם בגלל הקריירה בחרתי במשהו יותר פשוט”.
מה החלום הגדול?
“להמשיך לעשות את מה שאני אוהב, ללכת עם הראש קדימה, לא לתת לאף אחד להוריד אותי ולשמח את עם ישראל”.