"פרויקט ה-D-ONE של אמיתי אריכא מביא שטף של תדרים, שבאים ממרחקים קדומים ונוקשים על דלתי מרום, שלא ננעלו. זהו צליל חדש מהמוזיקה השורשית של שירת הדיוואן התימנית, שמעניק ללחנים העתיקים סאונד אמנותי עשיר ומתקדם, העולה בעוצמה ונוגע ברכות. מופע בלתי שגרתי, שמעיף את הלב לגבהים", כך "מוכרים" לנו את הופעתו היום (שני), במרכז האתני הרב-תחומי מיסוד תיאטרון המחול "ענבל",של אמיתי אריכא, זמר ויוצר איכותי, בן 45, שאיכשהו חמק לנו עד כה מתחת לרדאר.
מדוע?
"כנראה עברתי תהליך לא שגרתי של עשיית מוזיקה, שהיה מלווה בחיפוש פנימי אחר המקום שלי", משיב אריכא, שהופעתו היא בשיתוף האגודה לטיפוח חברה ותרבות מיסודו של עובדיה בן-שלום. "התנסיתי בכל מיני חומרים, אבל היה לי חשוב למצוא היכן אני מרגיש הכי בבית ושם אוכל להעניק לשומעיי הכי הרבה. לשיר רוק? - לא חסרים כאן רוקיסטים, זמרי פולק, או רגאיי. לקח לי זמן להבין שממני מצפים שאביא מהמוזיקה, שבה טמונים השורשים שלי".
ובמילים אחרות?
"אני משתדל להיות נאמן לשירת הדיוואן התימנית, כפי שספגתי אותה ועם זאת שתהיה ברוח של זמננו, כשאני מדמה לעצמי איך ר' שלום שבזי, לו היה חי כעת, היה שר את השירים עם כל ההשפעות של היום".
במופע הערב יופיע אריכא עם ירדן ארז, המפיק המוזיקלי, שיש בו תמהיל לא שגרתי של נגן עוד, כנר, חלילן, קלידן, שלעת מצוא מנגן גם בג'ומבוש הגזעי; המתופף איתמר גוטמן; נגן גיטרת הבס אסף רבי והחצוצרנית טל אברהם. כאן ייאמר לזכותו של אריכא, שהוא מקפיד לשלב בהרכבים, המלווים את שירתו, לפחות נגנית אחת, "אם כי הייתי שמח לו היו יותר".
הוא חדרתי במקור וכעדותו הושפע מהביקורים בבית הכנסת עם סבו. לדבריו, אם חווה מרד נעורים, זה היה בכיוון הפוך, כשבנעוריו, בהיותו תלמיד ישיבת כפר הרא"ה של הרב משה צבי נריה, הוא התכנס מסגנונות אחרים, ששר עם החבר'ה, אל השירה התימנית, שממנה הרחיק יותר מאוחר אל מחוזות הפולק-רוק אה-לה בוב דילן עד שמצא את מקומו בשירת הדיוואן.
לאחר שירות צבאי כחובש בגזרת החרמון, החל בנדודיו. שנה למד מוזיקה מזרחית במוסררה בירושלים, שנה למד ברימון וכשיצא להופעות, ככל שתמרן בין סגנונות שונים, תמיד שלף את הנשק התימני הסודי מהבית. למחייתו, עבד כמוכר בחנות ספרים. "לצד המוזיקה, אני אוהב את תחום הספרות וכעת, אני משלים תואר באוניברסיטה הפתוחה", הוא מעיד על עצמו.
מדוע "משלים"?
"כי למדתי בעבר עד שהרגשתי מועקה הולכת וגדלה מתוך הבנה שאני לא במקום שלי. לפני שש שנים עזבתי עבודה בהוצאת ספרים קטנה וגם נטשתי את המוזיקה ויצאתי אל הבלתי נודע. שנתיים נדדתי ברחבי הארץ ולנתי לא מעט תחת כיפת השמים, באוויר הנקי בחיק הטבע. הרגשתי שהחיים בעיר לא מתאימים לי, כמי שרצה להיות חופשי ולא מקובע במסגרת מסוימת. להגיד לך שזה היה קל? - לא, היו גם מצבים קשוחים".
"זאת הייתה אחת התקופות הגדולות והמעצימות בחיי", מציין אריכא, שהרווקות שלו מאפשרת לו לנדוד. למעשה, הוא לא חזר העירה. כעת, הוא מתגורר באבו-גוש, תוך כדי מעורבות בפעילות מוזיקלית מקומית. "זה זמני", הוא מעיר. "בחיים הכל זמני".
"דווקא, כשדברים נשרו ממני במהלך הנדודים, פתאום באופן לא מוסבר התחילה לגאות בי מוזיקת הדיוואן התימנית", הוא מוסיף. "אז, כשהטבע הפך למעין הסטודיו שלי וניגנתי ליד האוהל, חזרתי תוך כדי תהליך יצירתי מדהים גם אל שירים שכבר שכחתי אותם וכבשו אותי מחדש".
לבסוף, ניתן לשער שאינך מסתפק במופע הנוכחי.
"אכן, אני גם בטריו, המבצע משירי ר' שלמה אבן-גבירול ובמופע שירה ומחול עם רקדן, לצד סדנאות למבוגרים ולילדים ללימוד שירת הדיוואן שאני מעביר, כשהכל מתרכז באותו מיזם".