אחד הדברים שהכי קסמו לי השבוע היה החיבור המפתיע בין סטטיק ובן אל תבורי עם עומר אדם שהוליד EP בן שלושה שירים – "לכאורה", "אהבתי לך" ו"אל תדליק אותי סתם".

בשנתיים האחרונות פחות התחברתי למה שסטטיק ובן אל עשו (למעט אולי "אפס מאמץ" ועוד שיר או שניים) כי הרגשתי שההתמסחרות המובנת שלהם באה על חשבון האמנות והיכולת להיות מקוריים ולהמציא עצמם מחדש.

ב-EP החדש הם בדיוק הביאו את מה שחיפשתי – גם טקסטים שנעים בין סלנגים עכשוויים (שאת חלקם איני מכיר, מודה ומתוודה) לבין איכות טקסטואלית, וההפקה המוזיקלית של ג'ורדי הופכת בדיוק את המכלול לממתק שכיף להאזין לו שוב ושוב.

כל שלושת השירים (במיוחד אהבתי את "אהבתי לך" ו"לכאורה", למרות שגם ניסיונו של עומר אדם לשיר ראפ ב"אל תדליק אותי סתם" היה חמוד) מביאים וייב כיפי, אנרגטי, זה שנע בין טכנו לדיסקו בתוך עולם הפופ ומצליח לשמח, להרים את האווירה ובעיקר להיות מאד קליט וקומוניקטיבי לכל אוזן ולכל גיל.

על פניו, הצמד יכל להצליח עם השירים האלה גם ללא שיתוף הפעולה עם אדם, שכן תבורי הוא כבר על תקן הזמר ושני זמרים זה מיותר, אך מובן שהכימיה בינם לבין אדם מורגשת לאורך השירים והקול ה'יענו' בריטוני שלו מתאים היטב למכלול ומשתלב מצוין. הצלחה!

עדן מאירי, אחד הקולות הצעירים הטובים בשלוש השנים האחרונות שמביא עמו גוון מיוחד שמאד אהבתי לאורך הדרך, איגד את כל השירים שהוציא עד כה (בהם "הלב שלי", "זוכרת", "גלדיאטור", "הלב שלי", "החזרתי לך ת'יד", "מה עשה לנו הזמן" וכמובן "לך עם האמת שלך" שפרץ לו את הדרך) לכדי אלבום בכורה – "לך עם האמת שלך".

עדן זמר מצוין שעושה מסלול מעולה ובטוח, מגיש את השירים בצורה מאד כנה ועוצמתית ויודע בדיוק לאן הוא מכוון את הקריירה והאלבום הוא הזדמנות נהדרת להיזכר בו ובעשייתו. 

אני לא מוצא טעם לכתוב ביקורת על האלבום שכן לאורך שנות מדור זה ביקרתי (לטובה אך גם לרעה, לעתים) כל שיר שמאירי, שאני ממעריציו הגדולים, הוציא, אז אשתף את שיר הבכורה שהוא גם שיר הנושא, שתמיד מצליח לרגש אותי בכל פעם מחדש.

לפני כחמישה חודשים הגעתי לאולפנו של המפיק המיתולוגי רוני בראון (לשעבר מנכ"ל "הליקון") בכדי לראיינו לשיחה גלוית לב. לאחר כשעתיים שיחה, הוא הוביל אותי לחדר קטן בו ישב המפיק המוזיקלי איתי צוק, שותפו לעשייה, וביקש להשמיע לי שיר שהוא עובד עליו, עוד בטרם שלב המאסטרינג.

אותו שיר היה "תמיד לקום" והזמרת הייתה אסתר רדא. רוני ואיתי, שלמעשה השמיעו לי את השיר בהשמעת  בכורה עולמית, ביקשו לשמוע דעתי עליו ואכתוב כאן מה שאמרתי להם בפנים: זה אחד השירים הטובים של אסתר.

לא רק שהיא זמרת מצוינת ווקאליסטית ברמה בינלאומית, השיר כולו שובה לב וקליט למן האקורד הראשון, הן בבית והן בפזמון, הטקסט רווי באופטימיות ונוגע לכל אחד ואחת מאתנו בשלב מסוים בחיים והמכלול וההפקה פשוט מעולים.

השבוע השיר יצא החוצה וזו הזדמנות נהדרת לחלוק עמכם מה שהרגשתי בזמן אמת, כששמעתיו לראשונה באולפן של בראון.

עוזאל, אחד האמנים שאני הכי אוהב לשמוע בשנה האחרונה, ממזר גדול: הוא סימפל את 'בדד' של זבדיה לוי ו"העליזים" (הירגעו, זבדיה והעליזים ביצעו זאת לראשונה בשנת 1961, בשנת 1970 'הברנשים של פיאמנטה' הקליטו אותו, בשנת 1973 הקליט שמעון צ'בי חתוכה ובשנת 1982 זהר ארגוב, שפתיחו מנוגן בשיר זה) ואז פתח את "עוד פעם", שיר ראפ נהדר, אישי, אוטוביוגרפי ומלא בביטים בועטים.

מלבד הכישרון, יש משהו בעוזאל שמושך את האוזן, אולי התשוקה שבוערת בביצועיו, אולי הכנות האבסולוטית ואולי כי הוא מצליח להגיד את מה שכולנו חושבים עליו אך לא מעזים לומר.

במה חדשה – נועה הובני – "סופות"

איפה בימים אלו תוכלו להאזין לטקסט כמו "אני מנסה לצעוד, הגוף לא מאותת לי, חולשה מחלחלת, ידיי רופסות בעולם – סופות"? התשובה היא אצל נועה הובני בשירה החדש "סופות", שלא רק שכולל טקסט איכותי ומאד אישי בו חושפת את החולשות שלה ובאותה פעימה את החוזקות שלה, ובקולה המלטף, המדויק והיפהפה מרפאת את השדים שבה.

הובני, שגם כתבה והלחינה את השיר, מבריקה ביציאה בלתי שגרתית שזוכה להפקה מוזיקלית מעולה, המוסיפה דרמטיזציה לשיר, פרי עטם של ליטל הגאין ונעמן טל. והפזמון? נדבק בראש מהרגע הראשון.