"בסוכה של מאיר אריאל בירקון 70 תל אביב”, כך נקרא השיר שהוציאו לאחרונה דוד עתיד, האמון על כתיבת המילים, ואהוד (אודי) אריאל, שהלחין ושר, לרגל 80 שנה להולדתו של מאיר אריאל, שאודי הוא בנו הצעיר. “השיר נכתב מתוך התרפקות על מאיר, שהייתי מאוד קרוב אליו”, אומר עתיד. “אודי, הבן, הפך דברים מחורזים שהקראתי בערב לזכר אביו - לשיר, כשאיתו בהפקה המוזיקלית איתי זגגי”.
עתיד, 87, ייזכר לעד בתור תמלילן השיר המיתולוגי “הייתי נער” (1967), שהפליא להלחין יאיר רוזנבלום. “מאז ‘הייתי נער’ לא הפסקתי לכתוב, אבל לא פרסמתי”, הוא מספר. “חשבתי שאני לא מספיק מוכשר בהשוואה למאיר אריאל והתרכזתי כל השנים בעבודה שלי כיועץ ארגוני”.
עתיד נולד בקזחסטן כבנם של אסירי ציון מאוקראינה שגורשו לשם.
הוריו נתנו לו את השם “עתיד” מתוך תקווה להגיע לארץ ישראל. לדוד הפך לאחר שנימול בגיל 11, ועתיד נהיה לשם משפחתו. את אביו ראה בפעם האחרונה בגיל 7, כשזה גויס לצבא האדום ונפל במלחמת העולם השנייה. לאחר גלגולים במלחמה ובעקבותיה, עתיד ושני אחיו הגיעו ב־47’ עם אמם האלמנה לקיבוץ משמרות, בעקבות מפגש באירופה עם שליחה משם. באסיפת החברים לא רצו לקבל אותם, אך גודה, אמו של מאיר אריאל, איימה בשביתת רעב והטתה את הכף לטובתם. לימים נשא עתיד לאישה את בתה, איה, בהיותם כבני 20.
פעמיים נפצע עתיד בשירותו הצבאי: פעם אחת בשירותו הצבאי בצנחנים, כשמפקדו הישיר היה מאיר הר־ציון. “הר־ציון היה בשבילנו אגדה”, הוא נזכר. “יצאנו לפני מבצע סיני בפיקודו לחטוף חייל ירדני כדי לשחרר את ג’יבלי הקטן, שהיה בשבי אצלם. נפצעתי בלסת מרימון שזרקתי אל האויב והתביישתי לספר. שנה התגלגלתי בין בתי חולים עם ניתוחים פלסטיים”.
בפעם השנייה הוא נפצע כמילואימניק במלחמת ששת הימים. “זה היה בפריצה לשער מנדלבאום בירושלים, כשרסיס פגע לי בעיניים ובפרצוף”, הוא נזכר. את השיר “הייתי נער” כתב לאחר המלחמה ההיא: “הגעתי עם פצועים אחרים מבית ההבראה הצבאי שבו היינו לערב ראיונות של דן בן אמוץ במועדון החמאם ביפו. שם עלה נושא הלומי הקרב, שהביא אותי לכתיבת השיר, שיש הקוראים לו גם ‘היה לי נער’ מתוך שורה בשיר. הוא מספר על מי שיצא למלחמה כנער וחזר ממנה אדם שונה. כמו השיר החדש על הסוכה של מאיר אריאל ושירים אחרים שלי, הוא מאוד ויזואלי".
"אני מתאר בשירים תמונות שאני רואה. את השיר מסרתי להלחנה לשלום חנוך, שאותו הכרתי ממשמרות, והוא העדיף להעביר אותו ליאיר רוזנבלום, המדריך המוזיקלי שלו בלהקת הנח”ל. יאיר הלחין את השיר בו בלילה. כשהוא שר לי אותו למחרת בטלפון, אמרתי לו שנשמע לי קצת מוזר המעבר החד בין הבתים לבין הפזמון. ‘עזוב, סמוך עליי, יהיה בסדר’, הוא אמר לי. הסולנית בשיר היא אביבה בנו מגן שמואל, ובקולות הגבריים שלצדה בולטים שלום חנוך ומוטי פליישר”, הוסיף.
מניות בדשא
“הייתי נער” הפך בשעתו ללהיט ענק, אך עתיד לא הכה בברזל בעודו חם. הוא יצא לשליחות בארצות הברית מטעם תנועת “יהודה הצעיר”, וכשחזר ארצה, שב לקיבוץ מעגן מיכאל. “הלב שלי היה ונשאר במשמרות, אך אשתי, בת הקיבוץ - כאמור, אחותו של מאיר אריאל - לא רצתה להישאר, מה שיצר קרע לא קטן. אם תשאל אותי היכן הבית האמיתי שלי, אומר לך בכנות שהוא במשמרות, עם האווירה המיוחדת שהייתה בקיבוץ הזה שבו היו לא מעט כישרונות אמנותיים”.
האם זה נכון שאתה הוא זה ששתל את הדשא, שעליו כתב מאיר אריאל ב"אגדת דשא"?
“זאת אכן אמת לאמיתה. כמי שעבד בנוי של הקיבוץ, הייתי זה ששתל את המדשאה הגדולה ליד חדר האוכל. כלומר, יש לי מניות ב’אגדת דשא’”.
נימה עזה של געגוע עולה מדבריו על גיסו המפורסם. “לא היה במשמרות מישהו שלא אהב את מאיר”, הוא מעיד. “היה לו חן בלתי רגיל עם הרבה הומור. מאיר התקרב לדת, אבל לא נעשה דתי. הוא קרא באדיקות כל בוקר פרק בתנ”ך, וגם התעמק בפרשת השבוע עם חבורה שהתאספה סביבו”.
כידוע, בקיץ 99’, בגיל 57, הלך אריאל לעולמו ממחלת קדחת הבהרות. “כשביקרתי אצלו באיכילוב, הוא אמר: ‘אני לא יודע מה קורה, המילים מתבלבלות לי’. אלה היו דבריו האחרונים של איש המילים”, הוא מספר. גם בגילו המתקדם ממשיך עתיד לעבוד בקיבוצי התנועה הקיבוצית כיועץ ארגוני, ובמקביל עובד גם במפעל שבקיבוצו, ובענפי המדגה, גידולי השדה והנוי. חלק מזמנו הוא מעביר בהתנדבות במרכז גמילה באשדוד, המעניק טיפול בהתמכרויות.
תוציא עוד שיר כמו “הייתי נער”?
“לא, זה היה שיר של פעם בחיים”.