הכותב, הפזמונאי והמוזיקאי שמוליק קלוסקי, מי שחתום על השיר “נשבע”, משירי הכלולות הפופולריים ביותר, לא דמיין בעת כתיבתו ב־1989 שהוא יהפוך לאחד השירים הישראליים הכי מצליחים. “השיר הזה נולד באקראי ובכלל לא התכוון להיות להיט”, מספר קלוסקי, בשנות ה־60 לחייו. “בהפסקה מהקלטת סקיצות לג’ינגלים באולפן שרבטתי שיר והעברתי אותו להלחנה ליאיר קלינגר, שאיתו היה לי אז שיתוף פעולה.
כשהוא השמיע לי את השיר בפעם הראשונה בלחן שלו, אמרתי בלי ציפיות גדולות: ‘אוקיי, שיר יפה’, והמשכתי הלאה. מי שחזה את העתיד של השיר היה חיים משה. לדברי יאיר, הספיק לו לשמוע בית אחד כדי לומר עם האינסטינקטים החדים שלו: ‘זה השיר, אני לא צריך לשמוע יותר’. השיר נקלט במהירות. הוא הגיע אז בשתיים־שלוש קפיצות לראש מצעד הפזמונים, שאז נחשב מאוד, ושהה שם כמה שבועות.
מאז זמרים לא מפסיקים להקליט אותו. די הופתעתי שלאחר המון שירים יווניים, שזכו לגרסאות עבריות, הזמר היווני לפטריס פנטזיס הקליט אותו גם כן. לאחר שהשיר הושמע בסצינת החתונה בסרט ‘אבא גנוב 2’, הוא הפך לשיר של חתונות. חיים משה מספר שהוא הוזמן אליהן אינספור פעמים רק כדי לשיר אותו. יש האומרים שהשיר הושמע באלפי חתונות, אני לא יודע כמה”.
ודווקא אתה לא נישאת
(צוחק) “נכון, לפניך מקרה של סנדלר, שמרוצה מיחפנותו. לא נישאתי מעולם, אם כי לא מתוך עיקרון”.
השיר הזה סידר לך את חשבון הבנק?
“כאן אתה נוגע בנקודה כאובה. למגינת הלב, מעטים הם יוצרי הפזמונים שיכולים לחיות רק מהתמלוגים על השירים. האירוניה היא שהם יכולים להסתדר גם בלעדיהם. התמלוגים שקיבלתי עד היום על ‘נשבע’ גוברים על התמלוגים שאני מקבל על 200 השירים האחרים שלי יחד”.
כאש בעצמותיו
קלוסקי הוא בן להורים דתיים, ניצולי שואה, מבני ברק, מאנשי "פועלי אגודת ישראל", יוצא תנועת הנוער החרדית עזרא. הוא למד בישיבות, שירת שירות קרבי בצבא, רובו בסיני, חבש כיפה שחורה ואז כיפה סרוגה, ונשאר מסורתי. כשלמד באוניברסיטת תל אביב מדעי המדינה ופסיכולוגיה, הוא שר בהרכבים שונים והתחיל לפרסם שירים. למחייתו הוא עבד אז כשוטר (“בלילות רדפתי אחרי פושעים”) ובמס הכנסה. לאחר לימודיו, התגלגל באקראי לענף הפרסום ולמד את רזי מקצוע הקופירייטינג. “הסלוגן ‘הולכים על ארץ נקייה’ זה שלי”, הוא מצהיר.
כפזמונאי, אבי טולדנו, מירי אלוני, קורין אלאל, יזהר כהן והראל סקעת נמנים עם מבצעי שיריו. אם היו שתהו איך התפשט במרוצת השנים מכתיבת מילים בלבד לשירים להלחנה, מבחינת קלוסקי זה לא קרה פתאום. “בילדותי ניגנתי באקורדיון ולמדתי בקונסרבטוריון בבני ברק”, הוא מעיד. “גם קיבלתי שיעורי פסנתר מאגון קרטן, אם כי כשאני מלחין, אני נעזר בעיקר בגיטרה”.
כזמר, הוא הוציא לפני 20 שנה את תקליטור הביכורים שלו, הנקרא “למקום רחוק”. “לאחר ששרתי בהמון ג’ינגלים, נרקם אצלי צורך בלתי ניתן לכיבוש, שבער כאש בעצמותיי, והרגשתי שהאלבום הזה חייב להיוולד, וייקוב הדין את ההר”, הוא אומר. “בחרתי באילן וירצברג כמפיק המוזיקלי של האלבום. פרט ליכולת המוכחת שלו, הוא גם יודע לצאת מתוך עצמו ואיננו מהמפיקים הרואים את הזמר כאינסטרומנט המשרת את היצירה שלהם, אלא הוא בא לקראתו”.
לפני שלוש שנים הוא הוציא את אלבומו השני, “מצאתי קול”, שהופיע במתכונת דיגיטלית, “מתוך הבנה שעידן התקליטורים כבר מת”, לדבריו. לאחרונה הוא הוציא את השיר “שהגשם ייפול”, שאותו כתב, הלחין והוא מבצע, הקדמה לאלבומו השלישי. “הוא נכתב מתוך הרגשה שמשהו נפגע בסדר הקיומי”, הוא אומר. “כמו בטרגדיה יוונית קורה משהו קשה בעולם, עם רוע נוקב שאי אפשר לעצור אותו, ומה שעושה הצבא הרוסי באוקראינה הוא חלק ממנו. הפסקנו להבחין בין דמיון למציאות, ואותי זה מאוד מטלטל”.
כשזמר מוציא אלבום, מצפים לשמוע אותו בהופעות. ואתה?
“כאחד שלא מתלהב מחשיפה, כמעט לא הופעתי. בשנה האחרונה קצת השתחררתי מהחרדות שלי, כולל פחד במה מסוים, והתחלתי להופיע לא כמי ששר, אלא בהרצאה סביב הספר ‘שירים הם פתגמים’, שהופיע לפני כמה שנים”.
אם אינך שר את השירים בהופעות, מה מריץ אותך אל האולפן ואל המיקרופון?
“זה צורך שנובע מבפנים. נראה לי שאם אתעלם ממנו, אתפקע”.
אתה מחשיב את עצמך גם זמר?
“אני זמר יוצר, וככזה אני מבצע את השירים שלי בלבד”.
מדוע אתה מתעקש כעת לעשות הכל בעצמך באלבום המתהווה שלך, כולל ההפקה המוזיקלית?
“האמן לי שזה לא מטעמי חיסכון, אלא חלק מהשימוש בכלים אלקטרוניים. בחלק מהשירים שיתפתי את מי שמתמחה בהפקה מוזיקלית”.