"שלא ייגמר לעולם", כך נקרא הערב, שיוקדש ברביעי השבוע במסגרת פסטיבל ימי זמר בתיאטרון חולון לשיריו הנפלאים של דוד זהבי, מלחין "הליכה לקיסריה", שירה האגדי של חנה סנש. עם ששי קשת, ורדינה כהן, מיטל טרבלסי והמנהלת האמנותית של הערב, ורד פיקר, אך טבעי יהיה לשמוע שם את כלת המלחין, הזמרת דפנה זהבי, שמבלי להתכוון הפכה עם קול המצו-סופרן המעולה שלה למעין שגרירת משפחת זהבי בערבים מעין אלה.
"הכל בגלל הצ'לו", יש לה את מי להאשים. "אני למדתי לנגן עליו בקיבוץ שלי, גבעת-ברנר, בעוד שרפי, בנו של דוד, למד לנגן בצ'לו בקיבוץ שלהם, נען, הסמוך אלינו. היה לנו אותו מורה, אלחנן ברגמן, צ'לן הפילהרמונית. כשהוא הציע לי לנגן בדואט עם התלמיד שלו מנען, הסכמתי, אלא מה - ויצאתי מורווחת בגדול".
"המפגש הראשון שלי עם דוד היה כשהוא הביא את רפי לנגן איתי בתור נהג ההסעות שלו. אני, אז תלמידת כיתה ט', עוד לא ידעתי, שהוא המלחין של שירים נהדרים כמו 'יצאנו אט', 'הן אפשר', 'החליל' ועוד, ששרתי מילדות. זה התגלה מאוחר יותר וביתר שאת, כשבי"א רפי ואני הפכנו לחברים".
איזה איש פגשת?
"איש, שככל שהשתפך במנגינות שלו, היה פרקטי ולא נטה לשיחות-נפש. כשהייתי באה אליהם, הוא עבד בגינה הצמודה לבית, או פתר תשבצים".
אולי גם מילא את תפקידו כחשמלאי של נען?
"לא, את זה הוא עשה בשעות העבודה, בעוד שהייתי מגיעה אליהם בערבים, או בסופי-שבוע. זאת, מה גם שנען היה קיבוץ כמו פעם, שבו בני דור ההמשך לא גרו עם ההורים".
כזמרת בהתהוות, לא שאלת את דוד אם יש לו שיר בשבילך?
"לא, התביישתי. אבל דוד הציע לי אחרי שהשתחררתי מהלהקה הצבאית אם אני מוכנה להופיע איתו בערבי הזמר שלו. אכן, הספקנו להופיע יחד כמה פעמים לפני שחלה, כשהוא היה מקריא את השירים ומלווה אותי בפסנתר".
למעשה, זהבי שרה מילדותה בקיבוצה ובהמשך השמיעה את קולה בתקופת מלחמת יום הכיפורים בלהקת פיקוד הדרום, לצד חנה לסלאו, אביבה אבידן וציפי מור. כשהשתחררה, בעוד שהן המריאו לקריירות שלהן, זהבי "תפסה רגליים קרות" והעדיפה בהתחלה להיות מטפלת בקיבוץ מאשר להסתער כמותן על קריירה, "כי חששתי מהתככים שחשבתי שקשורים בכך".
זה היה רק בהתחלה?
"כן, כי עוד בשנות העשרים שלי - היא היום במעלה שנות ה-60 שלה - חזרתי לבמות, אבל לא בקצב של ידוענית ולצד גידול ארבעה ילדים. אגב, אנחנו כל השבט בנען, הקיבוץ שעברתי אליו בגיל 22 עם נישואיי לרפי. הבכורה, סמדר, היא ציירת; יובל הוא רפתן..."
כמו אבא שלו...
"וואוו, איך אתה זוכר. אכן, רפי היה רפתן עד שיצא ללימודי כלכלה ונהיה הכלכלן הראשי של נען. הלל הוא זמר בוגר האקדמיה בירושלים, עם קול יפה, שאם לא שומעים עליו הרבה, הרי זה מפני שכמו כל בני משפחת גולדיס, המשפחה של דוד, יש לו ...מרפקים של קטיפה; כלומר, הוא לא מאלה שדוחפים את עצמם. הבן הצעיר גלעד, הוא לוחם אש".
דפנה זהבי הופיעה שנים עם חברתה, הפסנתרנית גבי ארגוב, כלתו של סשה ארגוב, בתוכנית "חמים", כלומר כל אחת והחם שלה. היא, שנחשפה לראשונה לקהל הרחב ב-77', כשהשתלבה בין הזמרים של תקליט משירי חותנה ובראשם שלמה ארצי של "אני נושא עמי", נמנית עם הזמרים יחידי הסגולה, שמתמרנים בין שירה עממית לבין שירה קלאסית במקהלה הקאמרית רמת-גן, בניצוחה של חנה צור ובמקהלת "קולגיום", בניצוח ישי שטקלר.
בנוסף לכל, זהבי משמיעה את קולה לקהל מובחר, שמגיע ל"בית ניגונים", שנפתח לפני ארבע שנים בנען והוא כעין מקדש-מעט לשירתו של דוד זהבי, מי שהלחין כבר ב-1924, בגיל 14, את השיר "אורחה במדבר" ("ימין ושמאל"...) ונחשב למלחין הצבר הראשון.
כשדפנה נשאלת לסיום מה החלום שלה, היא משיבה בנחישות: "כמי שאין עוררין על היותו מגדולי המלחינים בישראל, עם שירים כמו 'יצאנו אט' ו'שקיעה נוגה', אני משוכנעת, שהגיע הזמן לקונצרט של הפילהרמונית, שיוקדש לשירי דוד זהבי".