מתל אביב לביירות: הסיפורים מאחורי השירים של מלחמת לבנון הראשונה

הביתה || ירדנה ארזי, 1983
מילים: אהוד מנור, לחן: יאיר קלינגר

"הביתה, הביתה,
באה עת לחזור,
מן ההרים
משדות זרים.
היום דועך ואין סימן.

"הביתה, הביתה
טרם רדת אור.
לילות קרים,
לילות מרים,
קרבים עכשיו לכאן"

בשנת 1983 הייתה ירדנה ארזי לזמרת הראשונה שעלתה להופיע בפני חיילי צה"ל בלבנון. הופעתה זו הייתה עבורה חוויה מטלטלת. "חוויתי במהלך הופעותיי בלבנון חוויות קשות", סיפרה ארזי. "בין הופעה להופעה שמענו על עוד ועוד הרוגים לכוחותינו. זו הייתה טראומה עבורי. כשחזרתי לארץ, שיתפתי את אהוד מנור באותן חוויות, והוא עיבד אותן לשיר ‘הביתה’. השיר ביטא את התחושה שבערה בנו באותו הזמן, וההופעות בלבנון השפיעו על הבחירות המוזיקליות שלי מאז ועד היום".

"אהוד היה צמוד לחדשות, פרץ בבכי כשראה את כוחותינו נהרגים בביירות, והיה מזועזע מכל המראות הקשים", מציינת אלמנתו של מנור, הזמרת עפרה פוקס־מנור. "הוא כתב את השיר הזה מדם לבו ובסערת רגשות".

ארזי הקליטה את השיר לאלבומה השני "מה נשמע" בהפקתו המוזיקלית של ירוסלב יעקובוביץ’. כשהשיר יצא לרדיו, בתקופה סוערת על רקע הוויכוח הציבורי לגבי הישארות צה"ל בלבנון, ארזי זוהתה מיד כבעלת השקפת עולם שמאלנית ולא אחת הותקפה על ידי אנשי ימין בהופעותיה.
השיר הפך ללהיט ואף צעד למשך שבוע בראש מצעד הפזמונים העברי. בשנת 2003 מנור נעתר לבקשתה של ארזי להוסיף בית חדש לשיר. בשנת 2006, לאחר חטיפת החיילים גלעד שליט, אלדד רגב ואהוד גולדווסר ופרוץ מלחמת לבנון השנייה, הפך השיר למזוהה עם המאבק הציבורי להחזרת החיילים.

אין לי ארץ אחרת || גלי עטרי, 1986
מילים: אהוד מנור, לחן: קורין אלאל

"אין לי ארץ אחרת
גם אם אדמתי בוערת
רק מילה בעברית חודרת
אל עורקיי, אל נשמתי
בגוף כואב, בלב רעב
כאן הוא ביתי"

אחד ההמנונים הגדולים של הזמר העברי עבר גלגולים רבים עד שהגיע לידי מבצעתו, גלי עטרי. "השיר נולד בסלון שלנו", מספרת עפרה פוקס־מנור, אלמנתו של אהוד מנור. "אהוד כתב את השיר כשהחיילים נכנסו לתוך ביירות. כשראינו שכל יום נהרגים חיילים, אהוד ישב ובכה פה. זה שבר אותנו ברמות גבוהות, ואז הוא כתב את ‘אין לי ארץ אחרת’ כי הוא לא יכול היה לשאת יותר את ההרג הזה".

"איך לפתע כך היא מתה
תחושה של גבר מכוסה עפר
מי שומע מי יודע
גבר לא יכול לצעוק מתוך האדמה

הגברים בוכים בלילה
לא נשמע קולם
הגברים בוכים בלילה
בכי נעלם"

"כתבתי את השיר הזה על חבריי החיילים משייטת 13 שנהרגו בזמן מלחמת לבנון הראשונה", מספר הסופר והפזמונאי אלון אבידר. "’הגברים’ הם גופות החיילים המתים ששוכבים בתוך האדמה".

מקור הלחן הוא בשיר "הצועני" שהלחין ושר בשנת 1980 המוזיקאי מני קוממי (יחד עם אשתו דאז, מלי). קוממי, שהיה נגן ליווי של אבנר גדסי באמצע שנות ה־80, נהג לבצע את השיר בהופעותיו במועדון, וגדסי, ששמע את השיר, החליט להקליטו. "כשעבדתי על אלבום בהפקתו המוזיקלית של אלדד שרים, אמרתי למני שאקליט את השיר", מספר גדסי. "שיניתי את הלחן קצת: הוספתי פתיחה משלי ולבתים הכנסתי מקצב בלוז. אלדד שרים פחות אהב את המילים הקיימות, אז הוא גייס את אלון אבידר לכתוב מילים חדשות. אלון בחר לכתוב שיר על מלחמת לבנון הראשונה ועל הפצועים הדוממים, מוכי הלם הקרב. השאר היסטוריה".

שתי אצבעות מצידון || בעז עופרי, 1986
מילים: אלי מדורסקי, לחן: בני נגרי

"שתי אצבעות מצידון
אני יושב בדיכאון
כל היום סיור, שמירות
מסתכלים על מי לירות
רואה ילדה יפה בכפר
ובך אני נזכר

רחוק מהעין, רחוק מהלב
שכחת אותי וזה כואב
חושב עלייך המון
חייל שבוז, בלבנון"

השיר היחיד שבעז עופרי, שחקן ועיתונאי, הקליט וביצע בחייו הוא גם הלהיט הגדול ביותר שלו, "שתי אצבעות מצידון", שיר הנושא מסרט באותו שם בבימויו של אלי כהן (מדורסקי), שהתרחש על רקע מלחמת לבנון הראשונה.

"במהלך צילומי הסרט ישנו במטולה, והיינו עוברים בכל בוקר לכפר הלבנוני אל־ח’יאם", סיפר עופרי. "כדי להעיר את  החבר’ה ולעשות מצב רוח טוב, הייתי שר להם. באחד הימים, כדי לפצות אותי על סצינה שנלקחה ממני, הבמאי אלי כהן נתן לי קלטת ואמר לי: ‘כנס לטנדר ותשמע את השיר’. שמעתי מנגינת פסנתר ואת התמימות בקולו של המלחין בני נגרי כשהוא שר את השיר. היה בזה משהו עוצמתי. אמרתי לאלי שהשיר הזה בינגו. ‘יופי’, הוא אמר לי. ‘יש לך חצי שעה ללמוד אותו’. בגלל שלא היה לי הרבה זמן, כתבתי את המילים על דפים והדבקתי אותם על גבם של כמה ניצבים. ככה יכולתי לזוז תוך כדי שירה".

בתום הצילומים הקליט עופרי את השיר בטייק אחד, אך לא זכה ליהנות מההצלחה. "טסתי ללונדון ללמוד קולנוע מיד כשהשיר יצא", הוא סיפר. "השיר שיקף בדיוק את הלך הרוח של מלחמת לבנון הראשונה. זה שיר שהאנושיות בו חזקה יותר מכל דבר. הוא לא שלי, הוא של החיילים. הלוחמים מסיירת הצנחנים שהשתתפו בסרט הם הגיבורים האמיתיים. אליהם שרתי. אני רק הייתי הכלי להעביר אותו".

לא עוצר באדום || שלום חנוך, 1985
מילים ולחן: שלום חנוך

"בלב העיר, באמצע הערב
הוא חולף במכונית מפוארת
גיבור העם מנופף לשלום
זהירות - הוא לא עוצר באדום

במהירות מקצר את הדרך
משאיר אחריו מפולת והרס
הזמן בוער לו וצר המקום
זהירות - הוא לא עוצר באדום
לא עוצר באדום

פנו הדרך, הנה בא הרוצח
שור זועם - הוא בכלל לא טורח לבלום
שמור נפשך! הוא לא עוצר באדום!
שמור נפשך! הוא לא עוצר באדום!"

בשנת 1985 הוציא שלום חנוך את האלבום "מחכים למשיח" שנכתב בהשראת המצב החברתי־פוליטי שנוצר בעקבות מלחמת לבנון הראשונה. "לא עוצר באדום" הוא שיר המחאה הבולט מהאלבום המתייחס למלחמה ולמחיר הכבד שגבתה. היו שטענו שהביקורת בו מכוונת לשר הביטחון דאז אריאל שרון, אבל חנוך סיפק הסבר כללי יותר כשאמר בראיון כי "העם הזה מנווט על ידי אנשים שמוליכים אותו שולל. ב'לא עוצר באדום' אני מדבר על זה".

חצבים פורחים || תיסלם, 1983
מילים: יאיר ניצני, לחן: יזהר אשדות

"מול חופי הכנרת
צל הרי הרמה
חקלאי וצנרת
שיבולי הקמה
אם שולחת בניה
על הארץ לשמור
חצבים פורחים
וציפורים אין ספור.

מול הכפר הירוק
בין עצים וגדרות
על אדמות הטרשים
מחפשים שורשים"

השיר יצא לאור אחרי שלהקת תיסלם כבר התפרקה, ונכלל באלבומה השלישי ("לאספנים בלבד"). "לפי ההסכם עם בנק לאומי אמור היה להיכתב על ידינו המנון למועדון החוסכים הצעירים - 'מועדון חצב'", משחזר סולן הלהקה דני בסן. "ב־1 בספטמבר 1982, כשבועיים אחרי שביירות נכבשה, טסנו לשם למופע ניצחון בפני חיילי צה"ל. שבועיים אחרי זה התרחש טבח סברה ושתילה. 'חצבים פורחים' הושפע רבות מהחוויות באותה תקופה, ולדעתי השיר הזה הוא הכל חוץ מהמנון לבנק".

מתל אביב לביירות || סי היימן ולהקה מקומית, 1987
מילים ולחן: סי היימן

"אמא שלך אומרת
אתה הולך רחוק מכאן
הולך לחפש חלקים
שאיבדת בקרב מזמן.

כי שום פחד לא יעמוד מול הסבלנות
וביום בהיר אפשר לראות
מתל אביב את ביירות
ואני חשה מי יחיה ומי ימות
אני פוחדת מי ימות מאיזו שטות"

אחד משירי המחאה הבולטים שנכתבו על מלחמת לבנון הראשונה נכלל באלבום הבכורה של סי היימן. "זה שיר שנכתב מנפש של יוצרת שכותבת מהמקום הרומנטי והכאוב", סיפרה היימן. "היינו, ‘להקה מקומית’ ואני, כבר בסוף ההקלטות של האלבום הראשון עם המעבד המוזיקלי משה לוי. הוא נכתב על פסנתר, אך לא הרגשתי שאני מנגנת אותו מספיק טוב, ומשה הציע שנזמין את רמי קלינשטיין לנגן. הרגשנו שהוא יתאים מאוד. רמי הגיע, וברגע אחד העניק לשיר עדינות כל כך גדולה. באותם ימים התפרסמה כתבה בעיתון ‘חדשות’, ובה נכתב שאפשר לירות מתל אביב לביירות. גרתי אז בדירת גג קטנה ברחוב יוחנן הסנדלר 6 בתל אביב, שם יצרתי את כל האלבום, עליתי לעליית הגג והסתכלתי רחוק־רחוק, והכי רחוק שראיתי זה הים של תל אביב. לא ראיתי את ביירות ולא ראיתי שום דבר. אבל התחושה שתל אביב היא בועה כזו, ובחוץ יש עולם שלם של כאוס וכאב, השפיעה עליי מאוד. באותם ימים התחילו להגיע הבשורות הקשות. השיר הזה, בשונה מהרבה שירים אחרים שלי אז, התקבל על ידי כל הצדדים. הוא לא עורר פרובוקציה, אלא קיבל חיבוק גדול כי היה בו את האיזון בין מחאה לבין כאב אישי של דור שרצה אהבה ולא מלחמה".

אל תדליקו לי נר || הקליק, 1983
מילים: דני דותן, לחן: אלי אברמוב

"המוות די בטוח, הוא אורב בפינה
לא קוטף, לא לא לא, לפי הזמנה
לפגישה שקבעתם הוא החליט לאחר
לא צריך שתדליקו לי נר"

בשנת 1983 הוציאה להקת הקליק, שהקימו דני דותן ואלי אברמוב, את אלבומה השני, "עולם צפוף", שכלל את הלהיט הגדול ביותר שלה, "אל תדליקו לי נר". השיר, שנכתב במהלך מלחמת לבנון הראשונה, הפך במהרה לאחד ההמנונים הגדולים של המלחמה והושר על ידי חיילי צה"ל בשוך הקרבות. "השיר כמעט לא נכנס לאלבום", מספר דני דותן. "חלק מחברי הלהקה התנגדו לו. מלחמת לבנון הייתה אז ברקע, והם חששו מעוד שיר הספדים ורצו שיר שמח. השיר בעצם לועג לפולחן המוות. בסוף אנשים יושבים עם הנרות ומעריצים מישהו שמת. זה שיר אנטי־מלחמתי מובהק".

השיר יצא לרדיו ב־20 ביולי 1983 והעפיל למקום הראשון במצעד הפזמונים השבועי. עד היום יש המתנגדים להשמעתו בטקסי יום הזיכרון.

רד אלינו אווירון || חיילי צה"ל בלבנון, 1982
מילים: חיילי צה"ל בלבנון, לחן: פניה שלונסקי וגמן

"רד אלינו אווירון
קח אותנו ללבנון,
נילחם בשביל שרון
ונחזור בתוך ארון"

שיר המחאה החריף ביותר שליווה את מלחמת לבנון הראשונה צמח דווקא מתוך הצבא עצמו ולא מפי אומנים. בשנת 1982 הכין איש הטלוויזיה והחדשות דן סממה המנוח כתבת שטח על המלחמה. בכתבה נראו חיילי מילואים שרים למנגינת שיר הילדים הידוע "רד אלינו אווירון" גרסת מחאה משלהם, אשר ביקרה את התנהלותו של שר הביטחון דאז אריק שרון. כתבה זו עוררה סערה פוליטית וציבורית וסימנה את תחילת המחאה נגד המלחמה.

לא יכול לעצור את זה || יובל בנאי, 1997
מילים ולחן: יובל בנאי

"שמונים ושתיים בגבעות של ביירות
פרנקו ערני, שלא יבוא סיוט
לא יכול לעצור את זה
לא יכול לעצור את זה
אני סופר כוכבים בקול רם
גילי אומר: מנצלים אותנו סתם
לא יכול לעצור את זה
לא יכול לעצור את זה"

בתקופת מלחמת לבנון הראשונה שימש יובל בנאי כמפקד צוות תותח מתנייע. על חוויותיו מן המלחמה כתב והלחין, בין היתר, את השיר "לא יכול לעצור את זה", הלהיט הבולט מאלבום הסולו הראשון שלו, "יובל בנאי". בשיר מוזכרים גם גילי ופרנקו, חיילים אמיתיים שעליהם פיקד בנאי בזמן המלחמה.

"השנה מתחילה באמצע ספטמבר
בזעם עצום וגובר
רוחות סוערות לוחמות על כל עבר
החורף ממית וקוצר

אומרים שסוף העולם מתקרב
בלילות החשיכה גוברת
כל הקיץ הרקיע היה אדום מכאב
מתחתיו האדמה בוערת"

על מאורעות טבח סברה ושתילה, שזעזעו את העולם ועוררו גינויים חריפים לישראל, כתבה והלחינה היוצרת והזמרת אסתר שמיר את השיר "אמצע ספטמבר". גלי עטרי הקליטה אותו לאלבום הסולו הרביעי שלה. "הכל התנקז אז לשיא כאוב ומזעזע של אירועי סברה ושתילה", מספרת שמיר כעת. "התקופה הייתה כאובה מאוד. איך נוגעים במלחמות בשיר? איך מעיזים לכתוב על טבח שמתרחש לא רחוק?".

"הצלצולים באוזניות
הפריעו לו לחשוב
תקפו אותו בצהריים
ולפעמים ברחוב
המצב הלך והחמיר
שילם את המחיר".

במהלך מלחמת לבנון הראשונה שירתו שלומי ברכה ויובל בנאי, מקימי להקת משינה, בבסיס צבאי של חיל התותחנים. השיר "התותח מצלצל פעמיים" מאלבומה הראשון של הלהקה נכתב על ידי ברכה על המלחמה. "השיר נכתב מיד אחרי שלום הגליל על חבר תותחן שכמעט התחרש מרעש הפגזים בתקופה שהיה בלבנון בתותחנים", מספר ברכה. "בזמן המלחמה החיים בעיר המשיכו כהרגלם. כשהוא יצא מהמלחמה, הכל נעצר ורק הצפצוף נמשך".

ברית דמים ("על דעת המקום" או "היובלים וההראלים") || מירי אלוני, 1985
מילים: עמנואל צבר, לחן: יאיר רוזנבלום

"בלילה ההוא, אמא, הראל לקינות יובל,
עוד זה מדבר וזה בא, אמא,
יובל על במותיך חלל.

בלילה ההוא, אבא, הייתה צעקה גדולה.
עוד זה מדבר וזה בא
הראל גם יובל, יובל גם הראל,
ועיר תלפיות שכולה"

השיר מבוסס על סיפורו של רב"ט יובל הראל בן ה־20, חייל בחיל השריון ותושב שכונת תלפיות בירושלים, שב־8 ביוני 1982 נהרג מפגיעת טיל נגד טנקים במחנה הפליטים עין אל־חילווה שליד צידון. אלא שחבריו של יובל הראל אחר, טוראי ששירת בגדוד 50 של הנח"ל המוצנח וגם הוא גר בשכונת תלפיות, היו בטוחים כי חברם הוא שנהרג ובישרו את הבשורה המרה מכל להוריו. רק לאחר מכן הבינה המשפחה של יובל הראל שחלה טעות וכי הוא עדיין בין החיים. אלא שב־10 ביוני 1982, יומיים לאחר מכן, נהרג גם טוראי יובל הראל מהנח"ל בקרב בלבנון.

עמנואל צבר, ששירת בשנת 1984 כשליח הסוכנות היהודית בלונדון, נחשף לסיפור הטרגי של שני החיילים מאותה שכונה ושל משפחותיהם והחליט לכתוב את סיפורם כשיר. צבר העביר את השיר למלחין יאיר רוזנבלום, והשיר בוצע לראשונה בטקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל בלונדון באותה שנה. בשנת 1985 השיר הוקלט לראשונה על ידי הזמרת מירי אלוני והפך לאחד השירים המזוהים עמה ביותר.

"בן זוגי שמוליק אומני הפיק לי בשנות ה־80 תקליט שנקרא ‘טיפה אהבה’, ובמסגרת חיפושינו אחר שירים הגענו ליאיר (רוזנבלום)", סיפרה מירי אלוני. "שמוליק קנה מיאיר את השיר ואמר לי: ‘לזכרם של כל חבריי שנפלו, ולזכר כל הנופלים, אני מבקש ממך להקליט את השיר הזה’. יאיר סיפר לנו שכבר הציע את השיר לזמרים אחרים לפנינו, שסירבו לשיר אותו כי הוא שיר שכול, והסיפור האמיתי שבהשראתו הוא נכתב הוא קשה. אני מודה שבהתחלה די נרתעתי מהשיר, אך שמוליק אמר שהשיר חייב לצאת לאור ושכנע אותי לשיר אותו. ברבות השנים השיר נבחר לאסופת שירי הזיכרון הגדולים שבחר משרד החינוך".

מלחמה || קורין אלאל, 1987
מילים: מירי פיגנבוים, לחן: קורין אלאל

"אני שומעת קולות ילדים
פרחים שאסור לקטוף
בצפון מאיימים עננים כבדים
שהגלים ינצחו את החוף

"לכו אחרי העקבות הקטנים
שמאבדים את כוחם במדבר
לכו אחרי צריחת הנשרים
שמפלחת את לב ההר

"אל תשרפו את הפרחים בקנה
אל תעייפו את נרות הדממה"

השיר "מלחמה", שנכלל באלבומה השני של אלאל, "פירות אסורים", מתאר את האווירה הכאוטית ששררה בארץ בתקופת המלחמה.
אלאל הופיעה באותה עת בפני חיילים בלבנון, וחברתה, הפזמונאית מירי פיגנבוים היטיבה לתאר את תחושותיה לנוכח המראות הקשים.
בשל ישירותו וחריפותו, הרדיו הישראלי מיעט בהשמעתו של השיר.

"הייתי בלבנון וראיתי את המלחמה ונגנבתי, לא הבנתי למה המלחמה הזאת", סיפרה אלאל בראיון עבר. "פתאום הבנתי שבארץ של מלחמה, שאנשים עוברים דברים קשים, אי אפשר לשיר על זה אחד לאחד. זה היה תיאור של המלחמה והבנתי שזו טעות ושזה לא נכון להוציא את השיר. אני רוצה להביא דברים טובים וזיכרונות טובים ולא זיכרונות רעים".