קיץ 1992: חזרה לשנה ששינתה את פני הרוק הישראלי לתמיד

קיץ 1992 היה לוהט במיוחד. אווירת החופש הייתה באוויר, המוזיקה הייתה רועשת יותר, כמו גם תחושת המרדנות, החתרנות והזעם. זאת הייתה תקופה נאיבית שבה עשבי הנעורים נקטפו ברגעי תום שבורים שנעו בין עצבות לשמחה, בין כאב לחום ובין טעויות למחירים. זאת הייתה שנת מפנה בעולם הרוק הישראלי, והשנה שבה השתנו פניו לעד, וכדי להבין את השפעת השנה הזאת על המוזיקה עלינו לחזור קצת אחורה. אל שנות ה־80, אז חזר הרוק הישראלי לקדמת הבמה לאחר תקופה חלשה בסוף שנות ה־70 המצועצעות.

איתו חזרו גם הלהקות: לצד התפנית שחוללו אומני רוק כמו שלום חנוך ושלמה ארצי, הייתה זאת תקופה שלהקות רוק כבשו את מצעדי הפזמונים: לצד בנזין, תיסלם ומשינה, שהוכיחו שרוק בועט ומחאתי בשפה העברית יכול להתכתב גם עם המיינסטרים, צמחו גם להקות גל חדש דוגמת הקליק ומינימל קופמקט (שהצליחה בעיקר באירופה) שלקחו את היצירתיות צעד אחד קדימה. בסוף שנות ה־80 חטף הרוק מהלומה נוספת עם עלייתה של המוזיקה המזרחית, שבעטה את גבולות הגטו אל לב הקונצנזוס בפי זהר ארגוב, חיים משה, מרגול וג'קי מקייטן, ומצד שני הפופ הישראלי הכתיב את הטון, כשהאליל הגדול אז היה אדם.

מי שסיפקו סטטוס קוו מסוים באותן שנים ונתנו פייט לז'אנרים הללו היו אומנים בודדים, כמו אהוד בנאי, רמי פורטיס, ברי סחרוף, יוסי אלפנט, מני בגר ורפי פרסקי. בראשית שנות ה־90 החל הרוק להתאושש. בזו אחר זו הוקמו להקות רוק ניסיוניות ששאפו להתכתב עם המיינסטרים ולהפוך ללהיטי רדיו, אבל גם רצו להעביר מסר ולדון באספקטים חברתיים ופוליטיים נרחבים שהתיימרו לבטא את הנושאים שהעסיקו את הנוער: סקס, סמים, התאבדויות, שנאה, קנאה, אלימות, צבא ולימודים.

המגמה, שהחלה לחלחל בשנים 1990־1991, שבהן מרבית השירים הבולטים נטו לכיוון פופ קליל (עם קורטוב רוק), הגיעה לנקודת רתיחת שיא בשנת 1992. זה ניכר גם במצעד הפזמונים השנתי, שכלל רוב מוחלט של שירי רוק שעסקו באופן מכוון בנושאים שמיעטו לעסוק בהם עד אז: מלחמה וצבא (כמו "תותים" ו"קלנדיה" של אתניקס), פגיעות נפש ("זן נדיר" של קורין אלאל), קודש ודת ("שער הרחמים" של מאיר בנאי, "הרבי ג'ו כפרה" של טיפקס), ניפוץ מצ'ואיזם ("ירח כחול" של גן חיות) וסקס ("על קו הזינוק" של החברים של נטאשה). לכך תוסיפו את העובדה שמאיר בנאי זכה לראשונה בתואר זמר השנה, כמו גם אתניקס, שזכתה בפעם השנייה ברצף בתואר להקת השנה.

כוח נשי
מה הפך את 1992 לשנת מפנה ברוק הישראלי? זאת הייתה שנת הפריצה של להקות רוק חדשות וייחודיות. מרביתן הופיעו במועדון רוקסן בתל אביב, והקהל שפקד אותו זכה במרוצת השנים לכינוי "דור הרוקסן". זאת הייתה השנה שבה קמו שתי להקות רוק והציגו שתי זמרות רוק כבד שלקחו את הז'אנר כמה צעדים קדימה: אורית שחף, הסולנית האייקונית של היהודים, וענבל פרלמוטר, סולנית המכשפות, שביטאה היטב את תרבות ה"סקס, סמים ורוקנרול" לפני שמצאה את מותה הטרגי בתאונת דרכים בגיל 26.

פרלמוטר, גיטריסטית ויוצרת, פגשה במקרה את הבסיסטית והיוצרת יפעת נץ במסיבה ביתית ברחובות. שמונה חודשים אחר כך, כשנץ ניסתה להקים להקת רוק נשית, החליטו השתיים לאחד כוחות ולחפש את הצלע השלישית - מתופפת. "ב־1992 עבדתי כברמנית במועדון רוקסן וראיתי ערב אחד את להקת גוונים כהים בהופעה. נגנבתי מהמתופפת שלהן יעל כהן, שהייתה וירטואוזית", נזכרת נץ. "סיפרתי שענבל ואני מחפשות מתופפת להרכב החדש - והשאר היסטוריה".

המכשפות החלו להופיע במועדונים קטנים, והתפנית אירעה כשכהן פגשה את קורין אלאל, העבירה לה קלטת, וזו החליטה להפיק את הלהקה. "השמענו לה קלטת מחתרתית, ולמזלנו האוזן המוזיקלית של קורין זיהתה את הפוטנציאל", מספרת כהן. "היא שידכה בינינו לבין המנהלת האישית ליליאן שוץ, ומכאן התחלנו לפרוץ". מעבר לעובדה שהמכשפות הייתה להקת הרוק הנשית הראשונה בישראל, חברותיה, ובייחוד פרלמוטר, יצרו שירים שהאוזן הישראלית לא הורגלה להן עד אז, כמו "עד העונג הבא" ו"מתח מיני".

אורח החיים הפרוע שניהלה פרלמוטר, שבמסגרתו הצהירה על היותה לסבית בשנים שזה עדיין לא היה מקובל בקרב אומנים ידועים, והעיסוק בשיריה בנטיות מיניות, הפכו את המכשפות לאחת הלהקות המשפיעות והמהפכניות ביצירה הנשית והאישית, עד מותה של פרלמוטר ב־1997.
הסיפור של היהודים היה דומה למדי. תום פטרובר ואורית שחף נפגשו במהלך שירותם הצבאי, הופיעו כצמד בשם תום והפצצה וביצעו בעיקר קאברים ללהיטי רוק כבד לועזיים. בשנת 1992 החליטו להפוך את הצמד ללהקת היהודים, שעברה גלגולים רבים אך הבסיס של פטרובר ושחף נותר עד היום. עם להיטי הלהקה הבולטים נמנים "קח אותי", "סוף העולם", "אצלך בעולם", "אם כבר" ו"הימים שלנו".

"אומנם ביחס לחו"ל אנחנו לא נתפסים כלהקת רוק כבד, אבל בישראל שייכו לנו את זה, אולי גם בגלל האמוציות שלנו, שהיו מעבר לרגיל באותה תקופה", סיפר פטרובר בראיון טלוויזיוני. "מבחינתנו היה חשוב שכשאתה שומע אותנו אתה תבין את ההרמוניה, למרות הדיסטורשנים". קולה של שחף נתן לגיטימציה לזמרות לשיר רוק כבד, לצרוח ולהתפרע על הבמה ולנפץ את הסטריאוטיפ של שירה נשית רכה, עדינה ומלטפת.

שומרים על הגחלת
זה 30 שנה שמוניקה סקס שומרת נאמנות על גחלת הרוק, ומוסיפה להקליט ולשמור על הקו האופייני. כשחברי ילדות מבית ספר תל אביבי - הגיטריסט והזמר יהלי סובול, המתופף שחר אבן צור והבסיסט יוסי חממי - פגשו את הגיטריסט פיטר רוט שהגיע מחולון, החיבור היה מיידי.
"את שחר הכרתי דרך אח שלו אייל", משחזר רוט. "הייתה לנו להקה בתיכון (הבן של השכן - ד"פ), ויום אחד הוא סיפר לי שהוא מקים הרכב עם יהלי וחממי. הוא הזמין אותי לראות אותם בהופעה במועדון בבל. התלהבתי והצטרפתי. בשנת 1992, השנה שבה הוקמנו, הופענו בהצלחה בכל רחבי הארץ ועבדנו על חומרים מקוריים".

החומרים שעמם הופיעה הלהקה התגבשו לאלבום הבכורה שלה, "פצעים ונשיקות", בהפקתו של ירמי קפלן, אלבום שיצא ב־1995 והפך לאבן דרך ברוק הישראלי, בייחוד בשל הטקסטים הנוקבים בו והסאונד העשיר והחדשני של הלהקה. בין השירים הבולטים באלבום (מלבד שיר הנושא): "מכה אפורה" (שיר הנושא מסדרת הטלוויזיה "פלורנטין"), "כל החבר'ה" (שנכתב בעקבות פרשת אונס קבוצתי מתוקשרת), "על הרצפה" ו"סן חוזה".

"יצאנו בתקופה שהמוזיקה השלטת בעולם הייתה הגראנז' רוק", הוסיף רוט. "אני זוכר שמעריצים ומעריצות היו משאירים לנו הודעות במשיבון. הייתי עדיין ילד, וזה היה ממש כיף". להקה משמעותית נוספת שהוקמה בקיץ 1992 היא אלג'יר, פרי יוזמתם של אביב גדג', גבריאל בלחסן ודביר לביא. הייחודיות של הלהקה הייתה שילוב של מוזיקת רוק עם אלמנטים של מוזיקה אתנית וחזנות, מה שבזמן אמת נחל כישלון מוחץ אך כיום, בדיעבד, הפך לפופולרי מאוד.

שירי הלהקה עסקו בדיכאון, אלימות ואמונה, ומתוכם בלטו "דבר אליי", "בתוך הצינורות", "דם על הים", "צרפת" ו"קח את הזעם".
הלהקה ידעה לא מעט עליות ומורדות, בייחוד עקב ניסיונות ההתאבדות והאשפוז מרצון של בלחסן בבית החולים הפסיכיאטרי אברבנאל. בלחסן נפטר ב־2013 מדום לב. לצד כשניקו תתחיל לדבר, שהוקמה בשנת 1992 על ידי אייל קופמן ופטריק סבג והשרישה בפסקול הישראלי את הלהיט "צל כבד", הוקמה באותה שנה ג'ירפות, שעד היום שומרת על מעמד איתן בסצנת הרוק המקומית.

ג'ירפות, שהקימו גלעד כהנא ויאיר קז, הייתה עוף מוזר בנוף להקות הרוק, שכן היא דגלה בטקסטים מחאתיים, חריפים ושונים מהנורמה ששררה אז ברוק הישראלי, וכן בסאונד ניסיוני וחסר גבולות. הלהקה בנתה עצמה קודם כל מהשטח, ואחרי מספר שנים הצליחה גם לפרוץ לרדיו.
"האג'נדה היחידה שלי בתקופה ההיא הייתה פשוט לעשן גראס כמה שיותר, עד שלא אוכל לנשום", נזכר כהנא. "לא רכבנו על שום גל שהיה באותה תקופה, אלא יצרנו שירים שבער בנו ליצור ושמנו פס על כל מה שהאחרים עשו".

הלהקה אומנם החלה את דרכה בראשית שנות ה־90, אך רק בסוף העשור החלה לפרוץ חזק לתודעה כשיצא אלבום הבכורה שלהם "משוחח עם כסא", שכלל להיטים כמו "וואו", "יש לו בחורות כמו מים" ו"רמי מואשם באחזקת סמים קלים" (הטעות במקור). הבמה המרכזית שניתנה ללהקות רוק באותן שנים הייתה במסגרת פסטיבל ערד, שאומנם החל לפעול עוד בשנות ה־80, אך הפסטיבל העשירי (יולי 1992) היה הראשון שהוארך לארבעה ימים ובו השתתפו מיטב אומני הרוק של ישראל, ונתן גושפנקה רצינית לביסוס מעמדו של הרוק הישראלי החדש.

רוצים שינוי
1992 הייתה השנה שבה "נולד" אביב גפן, מהיוצרים המוכשרים והמוערכים במוזיקה הישראלית והפרובוקטור הגדול של הרוק הישראלי באותן שנים, שהפך לא רק סמל למרדנות וזעם נעורים, אלא גם ביטא את הקול הנאלם של בני הנוער, שכונו בפיו "ילדי אור הירח". גפן הגיע לאלבום הבכורה שלו עם מטען כבד. מגיל קטן הוא ינק את חיי הבוהמה על רגעיהם היפים והמכוערים, נחשף לתרבות ה"סקס, סמים ורוקנרול" בשיא עוצמתה דרך חוויות אביו וחבריו, אך גם גדל באופן טבעי בסביבה מוזיקלית עד כי את שיריו הראשונים יצר כילד. כבר בגיל 10 הגיח למסך בתוכנית "שמיניות באוויר" ושר לבקשת המנחה דליק את "כולך בת 40", שהלחין למילותיה של אחותו שירה ואשר הוקדש לאמו נורית. בגיל 12 כבר כיכב בסרט "המטפחת".

גפן היה מרדן מטבעו: הוא נפלט ממערכת החינוך בסוף כיתה ט', פרש מלימודים בבית הספר למוזיקה רימון ונתפס כמופנם ומחתרתי. בשנת 1992, לאחר שהקים עם חבריו את להקת התעויוט והוחתם בהד ארצי (לא מעט בעזרת קשרים שהפעיל אביו), הקליט את אלבומו הראשון "אור הירח". העניין שעורר גפן בציבור לא היה המוזיקה שלו אלא אי־התגייסותו לצה"ל והתבטאויותיו החריפות והאידיאליסטיות נגד הגיוס לצבא והמערכת הצבאית, שצברו כותרות. עניין נוסף שהפך אותו לדמות מעניינת היה הסטיילינג: גפן היה מהאומנים הישראלים הראשונים להתאפר (בהשראת דיוויד בואי ואליס קופר), לצבוע את שיערו בשלל צבעים ואף להסתובב עם תליון שעליו כתוב "מת" (אנטיתזה לתליון הידוע "חי"). גם צילומי עירום כשלגופו הצנום הכיתוב "טוב למות בעד עצמנו" עוררו לא מעט פרובוקציה.

תדמית ה"משתמט" שנוצרה לו עוררה תגובות אמביוולנטיות בקרב הציבור, שחלקו קרא להחרימו ולצנזר את שיריו, וחלקו הגדיר אותו כקולם המרענן והאותנטי ביותר של בני הנוער בישראל. כשובר מוסכמות ומטשטש גבולות מגדריים גפן הביע את זעמו דרך המוזיקה שלו, בצלילים קודרים וטקסטים שעסקו בנושאים שעד אז המוזיקה המקומית לא הכירה: התאבדות, שנאה, מחאה פוליטית, אלימות, ביקורת על הצבא והממשלה, סקס ואהבה.

כל אלה התנקזו לאלבום הבכורה שלו, שכולו נכתב והולחן על ידי גפן, הופק מוזיקלית על ידי משה לוי ונחשב אז לכישלון מפואר עם מכירת 200 עותקים בלבד. "אני חושב שהדור שלי הוא דור סובל. אנחנו בתנאים לא טובים מבחינה רגשית ושכלית ואני אדם שנקלע בטעות לעידן הזה", אמר בראיון טלוויזיוני. "רוב הדברים שקורים בעולם היום לא מדברים אליי, לא אופנתית ולא תרבותית. אני חי בניכור ממה שקורה סביבי. אני שונא טכנו, שונא מועדונים, שונא את האנשים הבהמיים שאוכלים סיגרים ופסטלים בלי טוב טעם.

"אני חושב שהטמטום היום עיוור להרבה אנשים. הדברים שאני רואה בטלוויזיה זה תת־רמה. תמיד הייתי מבוגר לגילי, לכן אני גם סובל וגם רואה את החיים בצורה קצת אחרת, וזה השפיע עליי. אני חושב שדברים בעולם הזה מאוד שקופים, אני יכול להבין כל מניע ממה שאנשים עושים".
זמן קצר לאחר מכן, עם ביסוסו של גפן ככוכב (לא מעט בשל שיבוצו בסדרת הנוער "עניין של זמן" שעלתה לאוויר ובה ביצע את שיר הנושא מהאלבום בדואט עם דנה ברגר), השתפרו המכירות והאלבום קיבל את המעמד כאחד מאלבומי הרוק המהפכניים והמשפיעים בישראל.

האלבום כלל כמה מהשירים המלווים את גפן עד היום, בייחוד אלה שהגדירו קול של תקופה: "אור הירח", "מיליארד טועים", "אמש", "לפעמים" ו"שנינו שווים". רוח האלבום, שהציג את גפן לראשונה לעולם המוזיקה, המשיכה גם לאלבומו הבא והמשפיע "עכשיו מעונן" (1993), שכלל להיטים רבים אף הוא ובעיקר ביטא בשיר הנושא את הקו הלוחמני של גפן (שהתמתן והתבגר במרוצת השנים) עם המשפט "אנחנו דור מזוין". בשלב זה כבר הפך גפן מתופעה לסיפור הצלחה.

יוצאים לאור
בציר 1992 כלל מספר רב של אלבומי בכורה משמעותיים ברוק הישראלי. מלבד להקות כמו מופע הארנבות של ד"ר קספר, איפה הילד?, אבטיפוס (שהוציאה בדיוק את להיטה הראשון, קאבר ל"שש עשרה מלאו לנער" של גבי שושן) וכנסיית השכל, היו להקות ואומנים שהוציאו באותה שנה מספר אלבומי ביכורים פורצי דרך. "שביל קליפות הגרעינים" של טיפקס פתח את קיץ 1992 בסערה עם הצלחה מסחררת של מכירת 22 אלף עותקים, מעמד אלבום זהב ולהיטי ענק שהציגו לראשונה את הכישרון של הסולן והיוצר קובי אוז.

"טיפקס באה משדרות. זה התחיל ממני, שהייתי אורגניסט בלהקת שפתיים ועוד שלושה קיבוצניקים. החלטנו לייצר מוזיקה שתמחק את הגבולות בינינו כמו טיפקס", סיפר אוז בראיון ל־103FM ב־2016. "אפשר לשמוע מצד אחד אקורדיון פלמ"חניקי, ומצד שני הרבה סלסולים ואלמנטים מרוקאיים. מצד אחד אנחנו כמו להקה צבאית של פעם, ומצד שני אנחנו חדשניים וחדשים. אנחנו כמו הילדים של כוורת ושפתיים ביחד". טיפקס נשאה בשורה חדשה בתעשיית המוזיקה, שעטנז של שלל סגנונות הפולקלור המאפיינים את הפסקול הישראלי ויצירת טקסט חדשני, הומוריסטי, טרי וקליט.

האלבום, ששמו הוא פרפרזה על הספר "שביל קליפת התפוזים", כלל את תמהיל הישראליות: פופ עם השפעות של רוק ומוזיקה מזרחית, שירי מחאה לצד הומור ואקלקטיות מוזיקלית שהגדירה מחדש את הפסקול המקומי. מהאלבום התפרסמו בעיקר "הרבי ג'ו כפרה" (הלהיט הראשון של טיפקס), "אני אוהב אותך" ו"ריקוד הפסדובלה". מוזיקה פרועה הגיעה גם מכיוונם של המוזיקאים וחברי הנעורים מאור כהן ויוני בן־טובים. כשהיו בני 16 הם החליטו להקים את להקת האלטרנטיב־רוק־מטאל־פאנק הצבעונית בישראל. ובהמשך צירפו את הגיטריסט אורן לוטנברג, וכן את חברו של כהן - המתופף עדיאל פורטוגלי.

זקני צפת החלה את דרכה, כמרבית הלהקות של אז, במועדון רוקסן ושילבה בהופעותיה קללות, צרחות ומוזיקת רוק רותחת. לאחר שצברו תשומת לב, הכירו את המפיק והאמרגן איציק ליכטנפלד וליקטו חומרים מקוריים, חתרה הלהקה להקלטת אלבום בכורה. בשלב זה החליף המתופף רע מוכיח את פורטוגלי, שהתגייס לצבא, והלהקה הוחתמה על חוזה הקלטות בחברת NMC. בנובמבר 1992 יצא אלבום הבכורה, "זקני צפת", שהוקלט תוך יומיים בלבד באולפן "החורבה".

"הקלטנו את האלבום תוך כמה שעות בלייב בצורה הכי פשוטה שיש. זה היה אולפן חובבני, אבל מני עשה עבודה מקצועית ביותר", מספר לוטנברג. "דאגנו להוציא סאונד גס כדי ליצור אווירה כאוטית הדומה למשאית שנכנסת לך בפרצוף". האלבום מנה 13 שירים, שאת מילותיהם כתב כהן. מרביתם הולחנו על ידי בן־טובים וחלקם בשותפות של בן־טובים ולוטנברג. האלבום היה חף מצנזורה ושמר על אותנטיות הלהקה הפרועה, ששרה בו על נושאים כמו הומוסקסואליות ("דוחף באלנבי"), זנות ("ציפי", "יוסי - הזונה מפרנסיסקו") וסמים ("החיים היפים") - נושאים שלא היה נהוג לשיר עליהם בפתיחות ובכנות כאלה בשנים ההן. האלבום לא הושמע ברדיו, אך הוגדר בקרב המבקרים כמהפכני ומבריק.

"הבאנו את האנדרגראונד ואת השטותניקיות, עשינו מוזיקה קיצונית וחפיפניקית, יחד עם חופש יצירה וקלות בהגשה", אומר כהן. "כל זה ביחד נתן איזשהו פוש שונה. אני חושב שמוזיקאים רבים ניסו לעשות משהו דומה, אבל פחדו. לא לקחנו את עצמנו ברצינות, לא היינו פוליטיקלי קורקט. היינו בסך הכל ילדים - קצת מפגרים, אבל גם מוכשרים - שהלכו רחוק עם האלתור והרגע. וזה בעצם היה סוד ההצלחה שלנו".
המוזיקה הכבדה של האלבום, שהושפעה באופן מובהק ממוזיקת הפאנק הבריטית, שילבה בין טקסטים אוונגרדיים פרועים לשירת ג'יבריש, כשעם להיטי האלבום נמנו "ריקי", "חזיר היבלות", "החיים יפים" ו"דוחף באלנבי".

מאחדים כוחות
1992 הביאה איתה כמה אלבומי בכורה נוספים. גן חיות הייתה מעין סופרגרופ של מוזיקאי רוק שפעלה שנתיים בלבד. היא הוקמה בעקבות מפגש בין שני עורכים מוזיקליים מגלי צה"ל, הגיטריסט שחר בן־ברק (שניגן בעבר בפופלקס) והזמר שרון מולדאבי. הלהקה כללה גם את המתופף דובי קיזלשטיין (שניגן בגזוז ועם יוני רכטר ויהודית רביץ), הבסיסט דני צוקרמן (שניגן עם אלונה דניאל ואפרים שמיר) והגיטריסט יובל ליבליך (תערובת אסקוט).

לאחר שהופעת הבכורה של הלהקה במועדון רוקסן קצרה הצלחה, פרש עליה את חסותו המפיק המוזיקלי רונן בן־טל וסידר לה חוזה בחברת התקליטים NMC. בשנת 1992 יצא אלבומה היחיד של הלהקה, "גן חיות", שחרך את הרדיו בהצלחה עם להיטי ענק כמו "ירח כחול", "גן החיות", "לא רוצים לישון", "חם ומתוק", "מוזיקה בפנים" ו"הגבר שלך". "אני זוכר שעבדנו על האלבום כל הלילה", משחזר מולדאבי.

"פעם בסביבות שתיים בלילה עובד אפרת שלח אותי לישון באולפן, ונכנסתי לחדר ההקלטה ונרדמתי שם ליד הפסנתר. בשלוש לפנות בוקר עובד העיר אותי ואמר לי: 'יאללה, תשיר'. לא ידעתי מה הוא רוצה ממני, וככה מתוך שינה שרתי. ולמרות העייפות הקלטתי בטייק אחד את אחד השירים האהובים עליי ביותר באלבום, 'מוזיקה בפנים'. זאת חוויה שלא אשכח".

אף שהאלבום קיבל ביקורות קטלניות מצד המבקרים, הוא זכה לפרגון חם בטלוויזיה וברדיו, והלהקה חרשה את הארץ ב־150 הופעות בשנה. זמן קצר לאחר מכן היא התפרקה. אחרי שחולל מהפכה ברוק הישראלי באייטיז עם תיסלם, תרם כמפיק מוזיקלי להצלחה הבינלאומית של עפרה חזה והפיק והלחין את מרבית שירי שני אלבומיו הראשונים של הזמר אדם, הוציא יזהר אשדות את אלבום הבכורה שלו, "יזהר אשדות", שבישר על פתיחת קריירת סולו מצליחה.

גם הרידינג ג' הקליטה את אלבומה הראשון והמצליח, שכלל את קלאסיקת הרוק "מנגנת באך". אור כשדים, מלהקות הבית המובילות של רוקסן בהנהגת רונן בן־טל, הוציאה את אלבום הבכורה "אחד מול אחד", שמתוכו הצליחו מלבד שיר הנושא גם "אלימור", "מת הבית" ו"הנשמות הטובות".

הסופרגרופ בלאגן, עם דן תורן, דנה ברגר, רע מוכיח ואחרים הקליטה אלבום יחיד, "גן עדן עירוני", שהצליחו מתוכו "גברים מקצוענים" ו"שקט". גם סטלה מאריס, עם הסולן פבלו רוזנברג, חבקה אלבום ראשון ובו הלהיטים "תני לי ללכת", "שגיאה", "אישתר" ו"לילה טוב", שסימנו אותה כאחת מלהקות הרוק המובילות בתקופה.

מופת של רוקנרול
שנת 1992 התברכה גם בכמה מאלבומי המופת ברוק הישראלי, שסייעו לבסס מעמד וקריירה עבור יוצריהם. הראשון שעשה זאת הוא שלמה ארצי, עם צאת אלבומו ה־19 "ירח", שכלל להיטי ענק כמו שיר הנושא, "כמו אז", "תגידי", "אני בא", "ואלס בחמש ושלושים", "פעם תורי ופעם תורך" ו"שאלתי מה קרה".

האלבום תפס את ארצי בצומת דרכים. אלבומו הקודם, "כרטיס ללונה פארק", נחל כישלון מסחרי, אך העבודה המדוקדקת על השירים, שיתוף הפעולה עם המפיק המוזיקלי יהודה עדר ושילוב ראשון עם מספר רב של מעבדים (רביב גזית, יהודה עדר, יועד נבו ויאיר מיכאל) נתנו לאלבום את הטאץ' המיוחד והרבגוני שהפך את "ירח" לאלבום הנמכר ביותר של ארצי עד אז ולאחד האלבומים המצליחים בקריירה שלו.
אבן דרך נוספת ברוק הישראלי היא אלבומו הרביעי של מאיר בנאי ז"ל "וביניהם", שראה אור באפריל 1992 והקנה לו לראשונה את התואר זמר השנה. בתקופה זו השתפשף בנאי כיוצר וכזמר, גיבש את הישות האומנותית שלו והגיע בשל להצלחה, בייחוד לאחר כישלונו המסחרי של אלבומו הקודם ("הצבעים משתנים", 1990).

האלבום, שכלל מלבד שיר הנושא המצליח גם להיטים כמו "אהבה קצרה" (שנבחר לשיר השנה במצעד השנתי של 1992 ושהה למשך שלושה שבועות במקום הראשון) ו"שער הרחמים", שילב בין מזרח למערב ובו חזר בנאי לילדותו ולצלילים שליוו אותה. האלבום הפך לנמכר ביותר של בנאי עד אותה תקופה, עם מכירות של יותר מ־40 אלף עותקים ומעמד של אלבום פלטינה.

"יללת תן", אלבומה השלישי של אתניקס, שראה אור ביולי 1992, ייחקק תמיד בדפי ההיסטוריה כאלבום העברי האחרון שיצא בפורמט של תקליט ויניל (לפני הקאמבק שעשו תקליטי הוויניל בהמשך). אתניקס הגיעה לאלבום אחרי ההצלחה הגדולה שלה בשני האלבומים הקודמים, שמיצבו אותה כלהקת רוק אלטרנטיבית המשלבת אלמנטים ערביים ואלקטרוניים.

האלבום אומנם לא התעלה על הצלחת קודמיו, אך כלל את אחד הלהיטים הגדולים ביותר של הלהקה - "תותים", שהיה פורץ דרך בכוונתו לתאר מערכת יחסים בין גבר לאישה תוך שימוש במושגים מן העולם הצבאי. בניגוד לאלבום, השיר הצליח כל כך, עד שהעפיל למקום השני במצעד הפזמונים השנתי של רשת ג' והעניק ללהקה כאמור את התואר להקת השנה.

קיץ 1992 היה לוהט במיוחד. הייתה בו רוח נעורים, מרדנות, נאיביות ומהפכנות, בייחוד בתקופה תוססת שאפפה את מדינתנו אחרי מלחמת המפרץ ובתקופת האינתיפאדה הטעונה, כשהאויב תקף והמוזות פרחו. זה היה קיץ שהרוק הישראלי עבר בו תהליך בגרות, התפכחות ורצון לתרגם את המוזיקה לאמירות חברתיות ומחאתיות, לבטא קולות נאלמים וליצור, בצורה הישירה והחשופה מאי־פעם, פסיפס אספקלרי של המציאות הישראלית, על צדדיה הטובים והרעים.