נציגנו לאירוויזיון 2022, מיכאל בן דוד, חזר השבוע מטורינו, לאחר שהשיר שעימו ייצג את ישראל, "I.M", לא עלה לשלב הגמר, ולא נתן לתוצאה המאכזבת לעצור אותו. זוכה "האקס פקטור" מכה על הברזל בעודו חם: רגע אחרי התחרות האירופית הוא כבר השיק שיר חדש ומיד אחרי הנחיתה בישראל סיפר ל"מעריב אונליין" על הרגעים השמחים והקשים באיטליה, הרגעים בהם הוא מרגיש פחות שווה, האנטישמיות שחווה והצעת הנישואין המפתיעה שערך לבן זוגו יום לפני ההופעה הגדולה.
שניה אחרי ההופעה באירוויזיון אתה מוציא שיר חדש. למה כל כך מהר?
"מה מהר בזה? זה מרגיש לי אפילו באיחור, זה שיר חדש שנקרא 'לא להיות אני'. שיר שכתבתי יחד עם שני חברים טובים שלי, טליסמאן וגלעד מרקו, שמדבר על מה זה להרגיש שאתה לא אוהב את עצמך מספיק, מה זה להרגיש חריג, להרגיש שאתה חשוף. זה ההיפך להשיר שלי באירוויזון שנקרא 'I.M' שמדבר על העצמה, ושתעוף על עצמך ושתהיה גאה בעצמך. אבל לרוב אנחנו קמים ואנחנו לא גאים ולא אוהבים את מה שאנחנו רואים, ואנחנו מרגישים שאנחנו מין תרמית שלא עלו אליה. בשיר יש שורה 'מי שיבחר ישנא אותי גם ככה' ו'אמא מתפללת, רק להציל את הילד', זה שיר שקרוב ללב שלי ואני מאוד מקווה שתאהבו ותשמעו. כי זו האמת, זה מי שאנחנו אני קם לרוב חלש ופגיע, ואין לי כוח לעטות את המסיכה ולהראות 'אני חזק', וזה השיר, עם קליפ שצילמתי יום לפני שטסתי לאירווזיון, ובגלל זה באירוויזיון הייתי בלי קול. הייתי כל כך עייף, ולא הבנתי למה לא יוצא לי 'בייבי!'. זה בחוץ והלוואי ותאהבו, זה מה זה חשוב לי".
ספר לי איך זה מרגיש, באותן שניות על הבמה מול מאות מיליוני אנשים. מה עובר לך בראש?
"זה מה שעבר לי בראש. בהופעות עצמן לא הזיז לי, אתה יודע, עשרים אלף איש בקהל, נהינתי וזה. אבל בהופעה עצמה אמרתי 'זה לטלוויזיה, כולם צופים בך' ועדיין לשחק כאילו אתה לא חושב על זה. אבל זה אימון. גם אם הייתי חושב שיש נחש על הבמה זה לא היה מזיז אותי. עבדנו קשה מסביב לשעון, והרקדנים לא רוצים לראות אותי כבר, מיררתי להם את החיים בחזרות. שום דבר לא היה תלוי בי, לא השיר, לא ההופעה, לא הפירוטכניקה, כלום חוץ מ-אני עצמי. אז דאגתי להיות הגרסה הכי טובה שלי, זה מה שיכולתי לעשות ונראה לי שיצא סבבה. אני נותן לעצמי 90 אחוז מתוך 100. זה די הרבה בשבילי".
מה קרה ברגעים אחרי ההופעה שלך על הבמה עם המנחים, מנופף עם הדגל, נותן נשיקה למנחה?
"אחרי שסיימתי את הנאמבר ממש שמחנו ונהנינו, ופתאום הגיעו המנחים עם המצלמה ואמרו לי 'אנחנו עולים לשידור, תישאר איתנו'. אמרתי 'או.קיי, אין בעיה', רצתי להביא את הדגל, כי אין לי מה לעשות שם בלי הדגל של המדינה, ונישקתי וחיבקתי ונופפתי בדגל, בלי הדגל זה לא היה חשוב לי. הייתי שם שבועיים מאוד מלאים בתקשורת ולעיתים הייתי שומע הבלחות, 'הוא מישראל, לא רוצים לראיין אותו'. הייתה לי את ההרגשה הזו שמנסים להעלים אותך. אין בעיה - מנסים להעלים? אני אהיה בפנים שלכם, אם זה תלוי בי לא יעלימו. שמעתי המון תגובות 'למה אתה מנשק', חבר'ה - אם זה לא נשיקה זה סטירה. מזל שנישקתי, אם הייתי נותן סטירה לא היינו מתראיינים עכשיו, הייתי בכלא. אז פרופורציות, ליהנות, זה תחרות של פאן, תחרות ספורטיבית די עם הדרמות, אני דרמטי מספיק. וליהנות, הכל ברוח טובה, גם אם לא היו קורים הייתי מוצא דרך להבליח עם הדגל. הבאנו משהו מאוד ברמה, אני עוד לא מעכל שאני פה".
רבים הגדירו את הרגע הזה כפדיחה.
"רבים אמרו פדיחה, רבים גם אמרו לי 'איזה מלך'. הרבה אמרו לי 'למה נשארת שם שתי דקות, היית יכול להיות עשר שניות?', לי זה הרגיש כאילו הייתי שם שתי שניות. אין מה לעשות, זה האדרנלין, זה הוייב, זה פאן, איזי. יש אנשים שנמצאים בבתי חולים ואני עומד עם מנחים ו... יאללה, פרופורציות! ליהנות!".
היית עושה את זה שוב?
"בטח, ברור! אני אעשה את זה שוב יום אחד".
ספר לי על הרגע שבו הודיעו על התוצאות והבנת שלא עלית לגמר.
"אני הייתי מאוד בסדר, איפשהו ידעתי שאנחנו לא נעלה. הרגשתי שכדי שהנאמבר שלי יפגיז אני צריך פירוטכניקות ואני צריך המון דברים, ואין. אין מה לעשות, זה לא היה בידיים שלי. היה איזה רגע שאמרתי, חבר'ה - לא להתאכזב, הכל בסדר, הכל טוב, זה משחק. לא עלינו ואני הייתי צריך להרגיע את כולם. אחרי זה הרגעתי את אמא שלי, את הרקדנים שלי, את אחים שלי... זה משחק! כל החברים שלי ממלצרים, ואני מתראיין איתך עכשיו. פרופורציות, חבר'ה, הכל מדהים".
היו רגעים שהרגשת שאיכזבת מדינה שלמה?
"לא. אתה יודע מה מדהים? שהקהל אוהב אותי על אף שכולם הוציאו בתקשורת 'פדיחה, הוא בייש אותנו' וכל מיני דברים. אני מרגיש שהקהל אוהב אותי וזה חשוב לי. בגלל זה גם הוצאתי סינגל נורא חשוף לקהל שלי, אין מה לעשות, אני מרגיש לפעמים שאני אפס, שאני לא ראוי מספיק, שאני לא שווה מספיק, שאני משהו שהוא לא בסדר והמון אנשים יכולים להזדהות עם זה, להרגיש חריג. הוצאתי את האמת שלי והכאב שלי, כאן הקהל הוא המכריע. זה מה שחשוב".
אמרת שחווית שם אנטישמיות, ספר על זה.
"אני מהאנשים ששמים פס על הדברים האלו, אבל היינו בשטיחים מלאי תקשורת ואז אומרים לך: 'לא, לא, אנחנו לא רוצים אותך, תודה'. ואז מאחורי הגב, כשאני עוד שומע 'לא, הוא מישראל' ועושים פרצופים. כשבאים אליי המתמודדים ואומרים 'מה הם רוצים ממך?'. ואז יש את חצי הגמר, מלא דגלי ישראל ואף אחד לא מראה אותם בטלוויזיה. אני לא אקפוץ למנחים? אני גם אקפוץ למנצחים עם הדגל. אבל בסדר, אין מה לעשות, כמו שכתבתי בשיר: 'מי שיבחר ישנא אותי גם ככה, מי שיאהב, יאהב אותי גם ככה'. וזהו".
לפני הטיסה היו הרבה סערות סביב השיר. היוצרים לא היו מרוצים מההתנהלות של ההפקה שנישלה אותם מהשיר, ולא הזמינה אותם להיות חלק מהמשלחת. אמרת שתדבר עם חן אהרוני אחרי. דיברתם?
"בטח. הוא כתב לי, וגם אחרי. הם מהממים, אני עדיין מעכל את מה שקורה. אם לא היה לי שיר כזה לא הייתי טס לשום מקום".
אתה חושב שעדיין יש להם רגשות קשים?
"לא. כולנו מבינים מול מה עמדנו. כולנו מבינים שיש דברים שלא קשורים אלינו, זה עניין של הפקה. מה זה קשור אליהם".
רגע לפני ההופעה אתה מציע נישואין.
"אני מתחתן! כן, אני מציע נישואין לדבר הכי יקר ערך שיש לי בחיים, וזה הבן זוג שלי, והוא אוהב אותי באמת, הוא דואג לי, הוא שומר עליי, אני רק צריך למצוא איזה שת"פ לחתונה כי אין לי כסף חתונה".
למה דווקא המועד הזה?
"כי זה מועד מדהים להיזכר בו. הייתה לי חוויה מטורפת, שבועיים מהממים ורציתי עוד יותר להפוך אותם למרגשים".
ראיינתי את אימרי זיו, והוא סיפר לי ככה שהוא היה מלא באנרגיות בכל ההופעה הזו, ואז הוא חווה התפרקות רגשית של הרגע שאחרי. איך אתה חווית את זה?
"אני עדיין חווה אותו איתך, סינגל חדש יום אחרי. לא נראה לי שמישהו עשה את זה, אבל לי היה חשוב שיהיה סינגל יום אחרי, לא בתקופה שאחרי, כי אם עכשיו הייתי מחפש להוציא שירים היה את הלחץ הזה של לפחד, מה יקרה. יש לי שיר, אני סופר גאה בו, מבחינתי שבעוד שבועיים יצא עוד שיר. אני בן אדם כזה, אני חולה עבודה, אני יושב שעה בבית ואני חושב 'למה אני לא עובד'".
איך היה להכנס הביתה ולהדליק את האור בפעם הראשונה?
"היה כיף. אבל היה לי יותר כיף לצאת החוצה לרחוב, לפלאפליה. אני חוזר לסדר. הייתי בחלום שבועיים, באמת שהייתי בחלום. לא הייתי לחוץ, לא פחדתי מכלום".
רבות דיברת על ההתבגרות שלך, שחווית הצקות. אחרי שעמדת במעמד כזה, מול מיליוני אנשים, אתה מרגיש שהוכחת את עצמך? שהראת להם מי אתה שווה?
"לא. הג'וקים שלי זה אני. אני הג'וקים והחרדות, זה יישאר, זה חרוט בנו בתור ילדים. אז מה עושים? מוציאים על זה שיר. והשיר יצא. זה מאוד שונה, אבל אנחנו שונים, פעם אנחנו הולכים למועדון לרקוד, ופעם בוכים מול חוף הים".
מה המסר שלך לילדים שמתחילים להתבגר ומגלים שהם בנטייה מינית שונה ממה שהם רואים אצל רוב הילדים בבית הספר?
"תסמכו על עצמכם, לא לתת לאף אחד להגדיר אתכם. תראה כמה אני עברתי, עד הרגע האחרון. תראה אותי פה, יכולתי לא לצאת מהבית, להתמרמר על נפשי. לא, ממש לא! אני הדבר הכי יקר ערך שיש וזה קשה. כל התקשורת יצאה עליי. 'מביך', 'הרס לעצמו', קראו לי 'ג'קו אייזנברג 2'. אני אחליט אם אני טוב, אני אחליט אם אני שווה, זה אך ורק ייצא ממני".