אלבומה השישי של עדן בן זקן כולל אמנם כמה הבלחות מצוינות אך ברובו המביך נוטה לבינוניות מינוס, שעמום וחוסר עניין וטומן בחובו כמה שירים שבקלות ראויים להיגנז. במילים אחרות – האלבום הגרוע ביותר של הזמרת (עד כה)

בינוניות מינוס (בלשון המעטה). זו התחושה שאפפה אותי בהאזנה חוזרת ונשנית לאלבומה החדש של עדן בן זקן – "עם או בלי לאהוב" אשר יצא לאור בימים אלה.

האלבום, המונה חמישה עשר שירים (חלקם יצא לאור בחודשים האחרונים), מגיע אחרי סערת WTF, שירה הזול, הגרוע והשטחי בעיניי (שנשמע כמו ניסיון פתטי וחסר סטייל לחקות את 'לך לישון' של אנה זק או 'פעמון' של נועה קירל) שעורר סערה ברשתות ועמד בציפיות הטראש של חובבי "מועבט" המיותר והבלתי נסבל (מודה, אני כלל וכלל לא נמנה עם חובביו).

אגב, קראתי כל מיני טוקבקים על כך ש-WTF הוא שיר פמיניסטי ומציג את האישה החזקה והחדשה ואני לגמרי מכבד פמיניזם וחוזק נשי, אך כשמדובר בשיר, אפשר לעשות זאת עם חריזה טיפה יותר מתוחכמת, פחות מאולצת, מטופשת ואידיוטית ("שמתי על עצמי בנדנה, יצאתי לבלות עם דנה" / "מאמי חסר לך שלא תבוא אליי כמו סופה / מאמי דיר באלק לא תגיד לי אני הכי יפה") הסוגדת לעולם החומרי והבנאלי בצורה המכוערת ביותר. האבסורד הוא ששלושה אנשים (מוכשרים מאד לדעתי, לכן זה יותר מרגיז ומקומם) ישבו על 'יצירת המופת' הזו. 

אין בעיה עם שיר בשם "WTF" ולהשתמש בטקסט שטחי שילווה אותו אך גם את זה אפשר לעשות עם טיפה סטייל ולא זילות המקצוע ולעג לאינטליגנציה. ברור שיש את הרצון לכוון ללהיט מסיבות ועדיין זה לא מצדיק שיר מזוויע.

ראוי לציין כי יש באלבום כמה בלדות טובות כמו שיר הנושא שכתבו קרן פלס ואבי אוחיון (אך אובר מניירות פוגמים בהנאה ממנו), "ניסיתי" שיצרו יונתן קלימי ותמר יהלומי, "שוב תגיד לי בואי" שיצרו צלילי קליפי, ערן קאשי ודור ברין ו"עשית לי טוב" שיצרה בן זקן עם אושר כהן, כמו גם שיר חפלה גימיקים אך כייפים כמו "כמה שנים" שיצרו בן זקן וצליל קליפי ו"סירי" שיצרו בן זקן ורון ביטון שתפורים למידותיה הקוליות ומספקים את הסחורה. אגב, בהקשר זה, השירים היותר טובים באלבום נוצרו על ידי בן זקן (בשיתוף עם עוד יוצר/ת אך לא כחלק מחבורה בת שישה כותבים, כבדרך כלל). גם הדואט "פילטרים יפים" עם עדן חסון ששוחרר בדצמבר 2021 נחשב לטעמי להברקה. על כך שאפו. 

מאידך, שאר שירי האלבום נוטים לסתמיות, שעמום ובינוניות משוועת: הם לא שירים רעים אבל הם פשוט לא מעניינים בעליל. בלי פואנטה, בלי פזמון קליט, בלי החומר ממנו קורצו שירים טובים או איכותיים. פשוט 'סתם' שירים שנועדו למלא אלבום. 

ברשימה זו נמצאים "מה איתי", "אלף כוכבים" (הדואט המרדים עם אייל גולן שמביך עבור שניהם), "WTF", "הבת שלך", "דינרו", "מה קרה", "ממתק" (טכנו מזרחי כבר מזמן מוצה יתר על המידה) ו"בסוף כל יום" (הדואט עם זהבה בן שאוכלת את בן זקן, מבחינה קולית, בלי מלח ומורידה אותה כמה רמות למטה כשמציגה אותה כווקאליסטית טעונת שיפור).

אלו שירים שמספיק לשמוע פעם אחת ולשכוח מקיומם, בלי שום טביעת חותם, אלמנט להיטי (גם לא במועדונים) או הצדקה קיומית. למעשה גניזה הייתה יכולה להיות פתרון אידיאלי עבורם.

העובדה שבניגוד לאלבום הבכורה המצליח של בן זקן ("מלכת השושנים") שהיה טרי, רבגוני, מחדש ומעניין - אלבום זה כולל ברובו שירים אנמיים ונוסחתיים (למעט, כאמור, כמה פנינים שכיף לשמוע בריפיט) הופכת את האלבום כולו לבינוני בלחץ. למעשה, לדעתי, מבין שאר אלבומיה, זה מחזיק בתואר "האלבום הגרוע ביותר" (עד כה).

בשורה התחתונה קשה לראות את האלבום כולו נכלל ברשימת האלבומים שהמאזינים הישראלים היו רוצים לזכור או לשמור והוא לא בדיוק ממתג את בן זקן כזמרת איכותית (בחלקו הגדול, כי כפי שציינתי יש הבלחות), מה גם שרוב שיריו לא ילוו אותה בהופעות. אם הזמרת תמשיך לבחור שירים מסחריים נטולי עניין (יש מסחריים מצוינים גם, אך רובם נבצר מאלבום זה) – היא עלולה למצוא עצמה תוך שנים ספורות כ-HAS BEEN.