פסטיבל אבו-גוש למוזיקה קולית, שכה מזוהה עם הכפר הציורי בפרוזדור ירושלים ועם כנסיותיו ומנזריו, אשר נאלץ אשתקד להעתיק ברגע האחרון את פעילותו למרכז רבין, בתל-אביב, תקע בו יתד ובחול המועד סוכות, ב-11 באוקטובר, ייפתח בשנית באכסניה החלופית. הניגוד בין אבו-גוש לבין רמת-אביב רב יותר מאשר בין תל-חי לבין שדה-בוקר, שלשם הועתקו כיתות האמן הבינלאומיות לפסנתר בעקבות מלחמת לבנון השנייה.

מה קרה באבו-גוש?
"בקיץ שעבר, לאחר כל מה שהשקענו בהפקת עוד פסטיבל במקום, הודיעו לנו משם, כי יש צורך לצבוע את הכנסייה המרכזית בכפר, כנסית קרית-יערים, אך כשהגיע מאיטליה מומחה לנושא, הוא קבע, כי הגג עומד לקרוס ויש צורך בשיפוץ יותר מקיף מאשר עבודת צבע", מעיד עמית טיפנברון, המנהל האמנותי החדש של הפסטיבל. "פתאום נקלענו למצוקה, עד ששלומית רוזן, כנרת תזמורת 'בארוקדה', שאני משמש כמנהלה המוזיקלי, סיפרה שלפני שנים ביקרה ב'מרכז רבין' והתרשמה מהאולם שיש בו ורבים אינם מודעים לקיומו מאז שנפתח לקהל הרחב".

והאקוסטיקה?
"בהחלט טובה, אם כי מבחינת התנאים האקוסטיים שום אולם בארץ לא יכול להתחרות עם הכנסייה באבו-גוש, שהוא המתאים ביותר לסוגים מסוימים של מוזיקה, בייחוד מוזיקת בארוק ומוזיקה מקהלתית. ולא רק האקוסטיקה. בתל-אביב ניתן לקיים קונצרטים במסגרת הפסטיבל בשעות הערב, מה שלא הולך באבו-גוש, מה גם שאז ניתן לקיים הופעות תחת כיפת השמים בגן הקסום שבמקום. עם זאת, מובן שאי אפשר לשחזר את האווירה המיוחדת בכפר. יש לציין שהפסטיבל מתקיים בברכתה של דליה רבין, המנהלת את המרכז".

היא, ראש מרכז רבין, אומרת: "מרכז יצחק רבין גאה לארח אירוע תרבותי מוזיקלי, הנותן במה לאמנים מוכשרים, המאפשרים לקהל לפגוש יצירות חובקות עולם. המרכז נבנה ברוח ההקשבה ופסטיבל אבו-גוש מסמל בדיוק את זה בשפת המוזיקה".

מינויו של טיפנברון הוא חלק ממהפכה ניהולית בפסטיבל אבו-גוש, שנוהל שנים רבות על-ידי המנכ"ל גרשון כהן ושל חנה צור, מנצחת המקהלה הקאמרית רמת-גן, ששימשה כמנהלת האמנותית שלו. השליטה בו עברה לידי אמנים מבצעים. לטיפנברון, שהוא נגן ויולה דה גמבה, מסייעים זמרי האופרה אלון הררי כמפיק, שנרתם לנושא בעקבות משבר הקורונה ויעלה אביטל, ש"איתה אני משתף פעולה זה מכבר ב'בארוקדה'".

טיפנברון, 55, הגיע לפני שנים רבות אל הכלי המיוחד ויולה דה גמבה ואל המוזיקה העתיקה, שבה הוא מככב, מנגינה בקונטרבס. "נתקלתי בכלי הזה בצורה קצת מצחיקה ולימדתי את עצמי לנגן בו, לאחר שלא היה ממי ללמוד את זה", הוא מספר. "רק מאוחר נסעתי להולנד כדי להשתלם בנגינה בכלי".

מה מצאת בו?
"יש לו צליל מכשף, שקשה להסביר מה זה והוא דומה למדי לקול האנושי".

טיפנבורן הקים ב-2007 את תזמורת "בארוקדה", הפועלת בלי מנצח וכקולקטיב, לאחר הרכבים אחרים שבהם פעל. לדבריו, שלא כבהרכבים מוזיקליים, בהרכב שלהם חוגגת הדמוקרטיה וכל משתתפיו באים לידי ביטוי.

"בהתחלה היה לנו קשה למשוך קהל עם המוזיקה העתיקה, שבה אנחנו מתמחים, כשנתקלנו בתגובות כמו 'בארוק? - שמעתי פעם; זה לא בשבילי'. אם באירופה לקח זמן עד שהקהל התרגל לסוג המוזיקה שלנו, לא כל שכן בישראל, שבה מגיעים לא פעם מאוחר לדברים".

טיפנברון וצוותו הכינו לפסטיבל שבשער רפרטואר מרהיב ומגוון, מעבר ליצירותיו של יוהאן סבסטיאן באך, הנחשב כאן בצדק כמלך מלכי המלכים. די אם נצטט שמות אחדים מהקונצרטים בפסטיבל כדי לעמוד על הגיוון שלו - "מאה שנות טנגו"; "כרמן נוגעת בג'ז"; "מסע הקסם המסתורי" - בארוקדה מהבארוק האנגלי ועד הפולק האירי; "תהילים ברוח רומנטית" של המקהלה הקאמרית תל-אביב; "מופע פלמנקו" ו"מהסיקסטיז באהבה", מופע שבו בנות להקת "רוקברי סיסטרז" סוחפות את הקהל אף - שומו שמים - במקצב הרוק'נ'רול.

"הכל יכול להיות קלאסיקה וזה לא מוגבל למוזיקה משנה מסוימת עד שנה אחרת", כך טיפנברון מציג את עמדתו. "זה תלוי בכלי הנגינה ובאופן הביצוע שלהם".

פסטיבל אבו-גוש התל-אביבי ישוב ויארח את ידיד הפסטיבל, הכנר והמנצח האסטוני אנדרס מוסטונן. הוא יגיש הפעם עם אנסמבל "הורטוס מוזיקוס" שלו את הקונצרט "בין רומא לוונציה" ובו הם יבצעו  עם זמרת המצו-סופרן מאיה עמיר יצירות אופראיות מהבארוק האיטלקי - ממונטוורדי עד ויוואלדי. בקונצרט אחר יזמן דווקא האנסמבל האסטוני את הקהל למסע אל המסורת המוזיקלית של הבלקן והמזרח. ואילו מקהלת הגברים הבלגית "ווקפלה לימבורג" תגיש בניצוחו של טריסטן מייסטר מופע קאמרי של מוטטים ומדריגלים.

וכשיסתיים בבוא היום השיפוץ באבו-גוש?
"אנחנו, ואני מקווה שגם הקהל, נשמח ללכת על גם וגם. יהיה מקום לכולם".