"לאורך השנים נושא המוות והאובדן בא לידי ביטוי במוסיקה שלי"

בחורף 2020 בעיצומה של תקופת האבל על מותו הפתאומי של בעלה המלחין והמנצח נועם שריף, נענתה רעייתו המלחינה אלה מילך שריף להזמנתה של אלנה בשקירובה, וכתבה את היצירה לרביעיית קלרינט שתבוצע בפסטיבל הבינלאומי למוסיקה קאמרית, בימק"א ירושלים, שייפתח הערב ויתקיים לאורך השבוע כולו (5-10 בספטמבר).

"אלנה בשקירובה, המנהלת האמנותית של הפסטיבל שמחה על הרעיון" אומרת מילך שריף. "תמיד אהבתי את המגוון העצום של הקלרינט, הוא מושלם בשילוב עם כלי המיתר, לכן שמחתי על ההזדמנות ליצור את הקוורטט. אין הרבה רביעיות קלרינט, יש יצירות לחמישיות. אישית אני מאד  אוהבת ומתחברת לחמישיות של מוצרט וברהמס, אבל אילו הייתי מחליטה לכתוב לחמישיה הייתי בבעיה גדולה, כשהענקים האלה יושבים לי על הכתפיים אז החלטתי ליצור משהו קצת אחר" היא מגלה.

היצירה שכתבה מילך שריף מורכבת משלושה פרקים. כשהפרק השני, שהוא לב היצירה, מבוסס על מנגינת תפילת 'הקדיש' זו הפחות מוכרת ("יש לקדיש כמה לחנים) שכותרתה 'לזיכרון', אותו מקדישה המלחינה לזכרו של נועם שריף, בעלה המנוח שנפטר לפני ארבע שנים. לדבריה, בשני הפרקים הנוספים הראשון והשלישי יש ביטוי להיעדרה של וודאות רגשית עם חוסר שקט וחוסר מנוחה, כשבפרק השלישי משולבים גם אלמנטים של ג'אז. "יתכן ושני הפרקים העוטפים את פרק הקדיש האמצעי, פחות קליטים ממנו. כשכתבתי אותם הייתי שרויה במצב של חוסר מנוחה וזה מובע בצורה חזקה במוסיקה" אומרת המלחינה.

היצירה לרביעיית הקלרינט ("קוורטט לקלרינט, כינור, ויולה וצ'לו") מאת אלה מילך שריף, תבוצע ביום שישי 9.9 ב-20:30 בימק"א ירושלים, במסגרת הפסטיבל למוסיקה קאמרית. ואולם כבר באפריל 2022 נוגנה היצירה בבכורה בפסטיבל אינטוניישנס בברלין. "זה כבוד גדול עבורי שאלנה בשקירובה הזמינה אותי לכתוב לפסטיבל בירושלים ובברלין" אומרת מילך שריף.

זו אינה היצירה הראשונה שאלה מילך שריף מקדישה למוסיקאי המלחין והמנצח, נועם שריף, מי שהיה בעלה במשך 36 שנים ונפטר בפתאומיות ב-2018. קדמה לה היצירה לחליל ותזמורת "נועם".

"ב'נועם' כללתי חוויות מהימים האחרונים שלנו ביחד. לקח לי זמן להתאושש ממותו, זה היה נוק אאוט רציני, ללא פרידה. קיימנו בינינו דיאלוג מוסיקלי פורה, אמנם לא יצרנו ביחד כי כל אחד היה בשלו, אבל הוא היה הראשון שראה ושמע את היצירות שלי. דעתו היתה מאד משמעותית עבורי, ולהיפך" היא משתפת.

יצירה נוספת מהזמן האחרון של אלה מילר שריף היא "הזר הנצחי" שבוצעה ב-2020 לרגל מלאת 250 שנה להולדתו של בטהובן והיא מבוססת על חלום שכתב בטהובן ואליו נחשפה על ידי נועם שריף. יהושע סובול כתב את הטקסט והיא הלחינה. "הזר הנצחי הוא בטהובן שחש זר בוינה, אבל הוא גם הפליט מסוריה שמצא עצמו באוסטריה או גרמניה. או היהודי הנודד שחש זר בכל מקום, ולאחרונה כמובן גם הפליטים מאוקראינה".

הביצוע הראשון בניצוחו של עומר מאיר ולבר, התקיים רגע לפני סגרי הקורונה, בפברואר 2020 בקונצרט החגיגי במלאת 250 שנה לבטהובן, ועתה הוא מנוגן בקונצרטים נוספים ברחבי העולם.

אלה מילך שריף, 68, היא כלת פרס אקו"ם למפעל חיים ע"ש פאול בן חיים וכלת פרס ראש הממשלה לקומופוזיטורים. ברפרטואר היצירתי העשיר שלה כלולות אופרות  שהועלו בבתי האופרה בעולם, יצירות  תזמורתיות קאמריות ווקאליות וסולניות  שבוצעו על ידי תזמורות נחשבות בעולם ובהן התזמורות הפילהרמונית של הביבי סי, הגוונדהאוז לייפציג, תזמורת הרדיו של שטוקהולם, תזמורת הרדיו של צפון גרמניה התזמורת הפילהרמונית הישראלית ועוד.

היא החלה להלחין בגיל 12,  והיתה תקופה בה התרפקה על מוסיקה קלה וג'אז. בצה"ל שירתה בצוות הווי פיקוד מרכז, ושירו של נוח ורשובר אותו הלחינה, "אי שם בבקעה" היה ללהיט, בביצועה של רוחמה רז סולנית צוות ההווי.

היא נולדה בחיפה להורים ניצולי שואה. האב ד"ר ברוך מילך היה גניקולוג והאם לוסיה שימשה כאסיסטנטית שלו. כשאלה, בתם הצעירה היתה בת 13 היא נחשפה לראשונה לטרגדיה המשפחתית כשמצאה את ספר העיירה של אביה, ובו מאמר שכתב בו סיפר לה על משפחתו הקודמת, על אשתו הראשונה ועל בנו בן השלוש שנספו בשואה. "בערב, כשהורי חזרו הביתה מהקליניקה התנפלתי עליהם בבכי ושאלתי איך זה יכול להיות שהסיפור הזה נודע לי בצורה מקרית".

 מה היתה התגובה?

"אבא חיבק אותי, והסביר שקשה לו לדבר על מה שקרה. ואולי גם אני הייתי צעירה מדי להקשיב או שלא רציתי לשמוע. במהלך הילדות שלי ושל אחותי שוש (שוש אביגל ז"ל שהיתה מבקרת תיאטרון וספרות ונפטרה לפני 20 שנים), השואה היתה נוכחת בבית שלנו, גם אם לא הבנו זאת לעומק. המשפט 'אתם לא יודעים ואף פעם לא תדעו מה עברנו' נשמע כל הזמן. היו סודות. והייתה אווירה קודרת ועצובה. פחדנו להזמין חברים אלינו הביתה, ופתאום נחת עלי המידע הזה.

כשאבא כתב את הזיכרונות שלו, רק אז הבנתי מה עבר עליהם. אבא איבד את אשתו ובנו ב-1943 בשואה. ובשנת 1945 הוא פגש את אמא שלי כשהציל אותה ממגפת הטיפוס. הם התאהבו והתחתנו בפולין ב-1946 כאן גם נולדה אחותי שוש" מספרת שריף. הסיפור המשפחתי של שוש ואלה, האחיות לבית מילך, עומד במרכזה של עלילת "החטאים" סרטו של הבמאי אבי נשר מ-2016. אלה שריף כתבה את המוסיקה לסרט, שזיכתה אותה בפרס המוסיקה הטובה ביותר, בפסטיבל הסרטים במונטריאול.

בין היצירות הנוספות המתמקדות בסיפורו של האב בהלחנת הבת, "ואולי השמים ריקים" לזמרת קריין ותזמורת משנת 2003, יצירה המבוססת על יומנו של האב ד"ר ברוך מילך מתקופת השואה, שתורגמה למספר שפות ובוצעה ברחבי העולם, כמו גם האופרה "שתיקתו של ברוך" שמתמקדת בסיפור חייו, מותו וחייו של אביה ברוך מילך, ועל הכעס וההתפייסות של אלה ושוש אחותה, עם האב והאם.

 נראה שהסיפורים האישיים הם מנוע ליצירה המוסיקלית שלך.

"ברוב הפעמים המוסיקה שאני כותבת קשורה למשהו אישי שמניע בתוכי את גלגלי היצירה. לאורך השנים נושא המוות האובדן הפרידה והתמודדות עם מצבים קשים בא לידי ביטוי במוסיקה שלי.

לפני שנים בוינה בסיומה של האופרה 'שתיקתו של ברוך', ניגש אלי אל מאחורי הקלעים פסיכואנלטיקן ידוע ואמר לי: 'מה שאנחנו הפסיכולוגים והפסיכואנליטיקנים עושים במאה שעות טיפול, את עשית בשעתיים של אופרה".