בקרוב תעלה ב"טין ניק" סדרה חדשה בכיכובה של אלה לי-להב, והשבוע שוחרר שיר הנושא שלה – "שומקום", ביצוע משותף של אלה לי יחד עם עילי צ'פמן ("מקיף מילאנו", "סקיי"). ציפיתי לשיר פופי בועט וקליט כמו שאלה לי רגילה לעשות, אך בפועל היא הלכה על קו אחר, שונה וחדש לגמרי מזה שהיא מזוהה איתו – בלדה איכותית שקטה, רומנטית ודי קליטה (ודביקה).
אמנם הפופ נשאר, אך הרבה יותר רך, מלודי ואיכותי (גם טקסטואלית) מהשירים שאלה לי עשתה עד כה, והיא די מוכיחה כי יש לה את הכישרון והיכולת גם לצאת מאזור הנוחות שלה ולבצע בצורה מצוינת שיר שאינו מהפורטה הרגיל שלה. זה לא להיט גדול ובעיקר יוכר לצופי הסדרה, אך זה שיר מעולה שאלה לי בקלות יכולה ואמורה לצרף לרפרטואר שלה. יש לציין כי גם קולו המצוין של צ'פמן, זמר ויוצר מוכשר בפני עצמו, מתבטא היטב בשיר הזה ובכלל, הייתי רוצה לשמוע יותר ממנו כיוצר וכזמר. יש לו את הכישרון.
רוני דואני שחררה השבוע שיר חדש – "בא לי זריז", שיר פופי קליט, 'מסיבתי', גרובי ומגניב לאווירה בהפקתו של ג'ורדי. זה שיר שמצליח לסחוף את המאזין לכל אורכו, לעניין ובעיקר להפתיע בכל מיני "שבירות" שגרה מוזיקליות התפורות היטב לקולה של דואני, שכבר מזמן לא "רוני סופרסטאר" אלא רוני דואני, אמנית ויוצרת שמודעת היטב לעצמה ויודעת איך לעשות פופ שמתאים לגילה ולסגנונה, כיאה לאמנית פופ אמיתית (וחלוצה).
"מסיבה סגורה" הוא השיר החדש של אבי אבורומי, שיר שהוא כתב והלחין עם גיל ויין ובו שר בלשון נקבה, ותכלס? יש בו הכל: גם קול מחוספס ומרגש, גם לחן מלודי וקליט מאד, בלדת Soul מצוינת, בתים שמכינים את הקרקע לפזמון להנחתה וטקסט העצמה נשית, שמקבל משמעות יותר גדולה כשמושר בפי גבר. בעיניי? אחד הלהיטים שהולכים להפוך את המדינה ואת החורף ללוהט ביותר.
לא תמיד כשאמן מתבגר, שמזוהה עם סגנון מסוים, מנסה סגנון אחר – זה מתקבל טוב. לעתים זה אף פתטי ומעורר רחמים, אך בשיר "הצד השני" של אברהם טל – התוצאה הפוכה. טל חבר למפיקים יינון יהל וסתיו בגר ורקם שיר מקפיץ, מסקרן ומהנה שהכנות בוקעת ממנו והאומץ האמנותי השתלם, כי הוא רקם את השיר בצורה מדויקת לגוון קולו ואיכותו.
"יהיה מי שיאהב אותך ככה" כתבה נינט טייב, הלחין דודו טסה ומבצעת יובל דיין, שיר בלוז שמציג פן אחר בדיין, שבקולה המרגש מצליחה להגיש שיר שמזכיר לי את ימי הזוהר של המוזיקה הישראלית האיכותית, ובייחוד בלטה העובדה שלמרות ששני יוצרים אינדיבידואליים כמו טסה ונינט, המשלבים בין רוקנ'רול למוזיקה מזרחית בשיר, דיין לא הולכת לאיבוד בתוך ים הכישרונות ומצליחה לשמור על האמירה האישית שלה כיוצרת בפני עצמה, לשמור על הדנ"א האופייני לה ולא לפספס את השיר בביצוע טכני אלא מצליחה לשפוך את הנשמה שלה לתוך הצלילים בצורה אותנטית ויפהפייה למדי. מוצלח!