גבי שדה, מי שהיה זמר האופרה בה"א הידיעה של ישראל והוכתר לפני 18 שנה כזמר השנה באירופה, נשאל מה זה עושה לו כשהוא מביט לאחור אל הקריירה המפוארת שהייתה לו, תשובתו מסתכמת במילה מפתיעה: “כלום".
“התיאוריה שלי אומרת שכשיש חוויה, חווים אותה בזמנה במלואה", הוא אומר. “כשהיא נגמרת, אני עובר לדברים אחרים. עם כל הכבוד לקריירה שלי, שסידרה לי את החיים במידה מסוימת והייתה נהדרת, גם אם איזו סולנית אוזבקית נשפה לי לפנים את השום שהיא אכלה לפני הופעה. כל זה נגמר, ואני בכלל לא מסתכל לאחור. אני חי את ההווה, שהוא בשבילי גם העתיד, מה גם שהחלומות שלי כזמר אופרה התגשמו".
שדה, 70, בנם של זמרי אופרה, גדל בבוקרשט. לדבריו, החוויה הבלתי נשכחת של ילדותו הייתה כאשר צפה בגיל 6 עם הוריו באופרה “כרמן" מאת ביזה. שם, לדבריו, הוכה בתדהמה בעקבות הרצח של כרמן. “הייתי מוכרח להגיע אל מאחורי הקלעים כדי לבדוק אם היא חיה", הוא מספר. באותה תקופה הוא עדיין לא חלם להיות זמר אופרה, “דבר צפוי לילד שמהבוקר היה שומע את הוריו צועקים עליו בקולות אופראיים", לדבריו. “ניגנתי בצ’לו, לאחר שהוריי החליטו שהכלי מתאים לי בתור ילד שמן וקטן".
בגיל 12 הוא עלה ארצה עם אמו, עמליה, ועם אחותו הבכורה, השחקנית סנדרה שדה, המבוגרת ממנו בשנתיים, בעוד אביו נשאר עוד שנה ברומניה. “כמשפחה שהשתייכה לאצולה של בוקרשט, היה לנו מעבר מדהים מהווילה המפוארת למעברת בת ים, שנראתה לי כמו המערב הפרוע", הוא משחזר. “בעוד שאמי ואחותי לא הפסיקו לבכות בגלל התנאים שם, הייתי מאושר שם בין הדיונות והג’בלאות".
לאחר שנתיים הם עברו לגבעת עלייה שביפו, שם היה פעיל בתנועת “השומר הצעיר". בהמשך הוא מכר את הצ’לו וקנה במקומו גיטרה, איתה החל להופיע בשירי פופ והתגלה בתוכנית הרדיו “תשואות ראשונות" ובערבי הראיונות של שמואל שי. אלה היוו לו מקפצה ללהקת גייסות השריון. “די דיכאו אותי שם", הוא נזכר. “’תסגרו לו את המיקרופון, הוא מכסה על האחרים’, היו אומרים עליי".
כשהשתחרר מהצבא, ניסה את מזלו בתעשייה. “לא כל כך הלך לי כסולן", הוא מודה. גם ניסיונותיו להשתלב בהרכב כלשהו לא צלחו. אז הוצע לו להקים צמד עם דורית פן, יוצאת להקת הנח"ל, שהפכה לימים לרעייתו ומוכרת כיום כמעצבת האופנה דורית שדה. בינתיים שדה שר בפרסומות והופיע בהצגות ילדים. כמו כן, הוא למד באוניברסיטת תל אביב לתואר ראשון במדעי החברה והמשיך באקדמיה למוזיקה. תוכניותיו השתנו כשהזמר הדגול רפאל אריה בא ללמד באקדמיה. “אתה הולך לאופרה", הוא פסק כששמע את שדה שר. “אריה היה די אולד פשן, אבל נתן לי את הפוש הראשון", מציין שדה.
אחרי ארבע שנות למידה ב"גילדהול סקול אוף מיוזיק" בלונדון, שב שדה ארצה וגילם את פרדי, מאהבה של אלייזה דוליטל, בהפקה השלישית של המחזמר “גברתי הנאווה" לצד ריטה, משם המשיך לגילום דמותו של דון בזיליו באופרה “נישואי פיגרו" מאת מוצרט, ובהמשך כיכב בשלל תפקידים ראשיים על במות האופרה בארץ ובחו"ל. באופרה הישראלית החדשה, שהוא היה מחלוציה, כיכב שדה בין השאר ב"עלייתה ונפילתה של העיר מהגוני" מאת ברטולט ברכט וקורט וייל; ב"לה בוהם" מאת פוצ’יני; ב"פאוסט" מאת שארל גונו; ב"שמשון ודלילה" מאת קאמי סן־סנס; ב"סיפורי הופמן" מאת ז’אק אופנבך; ב"אלפא ואומגה" מאת גיל שוחט; ב"מסע אל תום האלף" מאת א"ב יהושע ויוסף ברדנשווילי ועוד.
שלום שלום
לאורך הקריירה שלו היה שדה אמור לחלוק את התפקיד הראשי בהפקה בברצלונה של האופרה “פיק דאם", מאת צ’ייקובסקי, עם זמר האופרה הספרדי המפורסם פלסידו דומינגו. “הרבה עברית לא נשארה לו מימיו בשנות ה־50 באופרה הישראלית הישנה, חוץ מ’שלום־שלום’ ו’קבב רומני", מספר שדה. “אבל אז הוא חלה ולמעשה הופעתי במקומו".
גם עם לוצ’יאנו פברוטי, זמר הטנור האיטלקי המפורסם, הצטלבו דרכיו. “לוצ’יאנו פברוטי לימד אותי כשהגיע ארצה כדי להופיע ולהעביר כאן סדנה", הוא מספר. “'לשיר אופרה זה כמו כדורגל’, הוא אמר לי. כל פעם שהשמעתי צליל, הוא היה מחטיף לי בעיטה במקום שעליו יושבים כדי להוציא ממני יותר אנרגיה בשירה. פברוטי היה איש מקסים, אבל אהבתו היתרה לספגטי גמרה אותו. במו עיניי ראיתי אותו מחסל צלחת ענקית לפני הופעה".
מתי החלטת לרדת מהבמות?
“כשהופעתי בשטוטגרט באופרה ‘טריסטן ואיזולדה’ מאת ואגנר. שש שעות נמשכה האופרה הזאת, משהו מטורף. אולי הייתי שם בסדר מבחינה קולית, אבל הרגשתי שהגוף שלי לא בנוי למסות אדירות כאלה, בפרט לא לשיר אריות ארוכות כנצח, שנראה היה שהן לא ייגמרו לעולם. למרות שהקהל מחא לי שם כפיים, אפילו בהתלהבות, הבנתי שהגיע הזמן להוריד הילוך. טנור באופרה, כשהוא חוצה את ה־60 - או שהוא עובר לבריטון, כפי שקרה לפלסידו דומינגו, או שהוא נשאר עם הטנור שלו בתפקידי אופי משניים של זקנים ומשרתים. אומנם ניסיתי, אבל אז כל תפקיד שהציעו לי לא התקרב ל’אותלו’ של ורדי. הבנתי שכדאי לסגור את הבאסטה מבחינת קריירה בינלאומית ולהסתפק בהופעות אחרות. אפשר להישאר במקצוע ולהזדקן בו בכבוד מבלי להתרוצץ בעולם".
איך התמודדת עם אובדן הכוכבות?
“בלי בעיה, כי לא היה לי פולחן עצמי. אף פעם לא הסתחררתי מהתהילה שהביאה לי הקריירה הבינלאומית שלי. לא פעם, כשהקהל הריע לי בסיום של הופעה, כל מה שרציתי זה יאללה, הביתה! עם זאת, לא התנתקתי לגמרי מהבמה. אני ממשיך להופיע עם הזמרת קרן הדר ובניהולו המוזיקלי של המוזיקאי עמרי ריבלין במופע ‘מלה סקאלה לשאנז אליזה’, שיש לי בו הזדמנות לצאת קצת מהרפרטואר האופראי. גם כשאני ממעט להופיע, אני מקפיד לעשות מדי יום חימום קולי. פעם זמר, תמיד זמר".
האויב הגדול
כחלק משגרת חייו של זמר אופרה, שדה נזהר ממאכלים חריפים, מתנזר משתיית אלכוהול ולפני הופעות הוא איננו אוכל מאכלי חלב וחצילים, שגורמים צרבת. “וירוסים הם האויב הגדול ביותר של כוכב אופרה", הוא אומר. “הכי גרוע היה בטיסות. כדי להתגונן מווירוסים הייתי שם עליי מסיכת מנתחים, וזה היה לפני תקופת הקורונה. גם בטיסות הארוכות ביותר נמנעתי מלאכול מחשש שיתפלח לתוכי איזה וירוס".
ילדיו הם הזמרת מיקה שדה והמוזיקאי אורי שדה, שחי בלונדון. “יש לי הרבה נחת משניהם, אבל מי שממשיכה אותי בכיוון המוזיקלי היא אלמה מושונוב, הבת של אחותי, סנדרה שדה, ושל מוני מושונוב", הוא מציין. “לאחר שלמדה בתלמה ילין, סידרתי לה עבודה כאביזרנית באופרה. ‘אולי אני יכולה גם לשיר?’, היא שאלה פעם. אז ניסינו ויצא לה קול ממש אופראי. כעת היא עושה חיל בברלין".
על קריירת המשחק של אחותו סנדרה שדה, הוא אומר: “תמיד ידעתי שיש לה גנים של כוכבות. כשמוני (מושונוב) ואני עוברים איתה ברחוב, לא שמים לב אלינו ומתנפלים עליה בחיבוקים ובנשיקות עם בקשות לחתימות".
כיום, לדבריו, הוא עוזר לאשתו דורית בסטודיו לאופנה שלה. “היא שם הבוסית שלי, כלומר עברתי אל מאחורי הקלעים", הוא מספר. “חוץ מזה אני מטפל באנשים בשיטת הדיאנטיקה, שבאמצעותה אני משחרר אותם ממטענים שליליים. הכי כיף לי להיות ‘סבי גבי’, כפי שקורא לי הנכד שלי, אדם, שעוד מעט יהיה בן 4. זה ממש תפור עליי. בטבע שלי אני אוהב ילדים".