אברהם טל השיק שיר נוקב וכואב, "צלקות באספלט", שמישיר מבט למציאות ולמורכבות הישראלית עם מסר מאוד חד וברור מאמן ישראלי עם טקסט חזק שילווה גם בקליפ מיוחד. בשיחה עם איריס קול ב-103FM סיפר על השיר ועל הקשר שלו למצב הנוכחי במדינה.

השיר שלך כל כך מדויק. הקליפ, רואים את הדבר הזה כל היום. מתי הוא נכתב?

"השיר נכתב לפני שנה בערך. זה עדיין אקטואלי, תמיד. זה בדיוק מה שכתבתי, שעשיתי טיול במערות הכותל עם מדריך טיולים ולקחו אותי לחפירות הארכיאולוגיות שעוד לא מכניסים קהל, רק הארכיאולוגים עובדים שם. ואתה ממש רואה את האדמה החשופה, אתה מוציא חתיכות של כדי חרס עם אפר של לפני 2,000 שנה, של חורבן בית שני. אתה רואה את חתיכות האפר, אתה רואה את העצים ששרפו את בית המקדש, אתה נוגע באפר והוא מלכלכך לך את הידיים, מטורף". 

"ואז כשאני מבין מהסיפור שלו, הוא אומר שלפני שכבשו את ירושלים, אז עמדו בחוץ, מחוץ לחומות, והחליטו להשהות את הכניסה שלהם לעיר, כי מה הם אמרו?", אמשיך טל. "אמרו, 'אל תדאגו, נחכה, הם יהרגו את עצמם', הם דיברו עלינו, שאנחנו נהרוג את עצמנו, וככה חורבן בית ראשון וככה חורבן בית שני. ואני עומד שם, ושומע את הדבר המטורף הזה, ומסתכל על המצב שלנו בארץ, ונדלקות לי נורות, ואף אחד לא מדבר על זה. עכשיו ברור שמדברים על שנאת חינם וזה, ומלחמת אחים וכאלה, ויש דיבורים כאלה הזויים שבכלל הזוי לחשוב שאנחנו בכלל אומרים את המילים האלה, אבל זה מילים שאנשים אומרים וזה הזוי ברמות".

"אני חושב שכולם צריכים לקחת כל אחד אחריות אישית, וגם הפוליטיקאים צריכים לקחת אחריות אישית", הוסיף הזמר. "והם לא עושים את זה, שום פוליטיקאי לא עושה את זה, הם כולם רק כל הזמן משסים אותנו אחד בשני ולא משנה מאיזה צד, שמאל בימין וימין בשמאל, שווה בשווה. כולם כל הזמן משסים אותנו אחד בשני ואנחנו אחרי טראומה של איזה חמש-שש מערכות בחירות. הרי מה התפקיד של הבחירות? הוא לבדל בינינו, שכל אחד יבחר דעה ויצביע, נכון? עכשיו זה בריא כשזה קורה פעם בארבע שנים, אחד חושב ימין ואחד חושב שמאל, הולכים ומצביעים. התפקיד של הפוליטיקאים בכל הקמפיינים שלהם כל הזמן זה ללכלך על הצד השני, כי זה מה שהפוליטיקאים עושים, זה התפקיד שלהם אז הם עושים את זה. ברגע שעושים את זה שש פעמים אז זה גומר אותנו".

כל השיסוי הזה, גם הפוליטי, הפך להיות בתוך היום-יום שלנו. אתה רואה כל מיני משפיעניות שרבות אחת עם השנייה, לפעמים גם אמנים. למה מגישים לנו את האש הזו ואז זה הופך ליותר לגיטימי ויגיע לבתים ובתי ספר, זו הסכנה הגדולה.
"זה כנראה הדבר שהכי מוכר, זה הכי מוכר. זה נכון".

אתה כותב "עד מתי נהרוג אחד את השני...". אולי שם למעלה או בצדדים לא מבינים שזה באמת מדכא ומשפיע על היום-יום שלנו ועושה מצב רוח ממש גרוע. לא חולף מעלינו, זה מדאיג, מתחילים לחשוב אם להישאר כאן, מה יעלה בגורלנו.
"זה יותר מתמיד, נכון? זה לא רק בגלל שאנחנו בגיל הזה שכבר מעורבים בכל מה שקורה. כי כשאתה בן 20 לא מעניין אותך מה קורה בפוליטיקה. תמיד אני שואל את עצמי, האם תמיד אמרו שהכי גרוע זה עכשיו?".

תמיד אמרו, אבל עכשיו זה ממש גרוע.
"כן, אבל כנראה אני אגיד לך, החיים ימשיכו. החיים ימשיכו והקיצוניות תמשיך, והשנאה והכעס ימשיך".

גם במדינות חשוכות החיים ממשיכים.
"כן, אבל את יודעת מה אני רואה עכשיו? שאולי כן טיפה אופטימיות, בכל זאת אני אופטימי, אפילו שהוצאתי שיר פחות אופטימי. אני אופטימי בבסיס. אני מאמין שככל שזה יקצין, וזה יקצין, האלימות תעלה. המשחקים בפוליטיקה רק ימשיכו, במאמר מוסגר כולנו חיים עם זה בסבבה שכל מה שהם מתעסקים בו זה הם, שזה הזיה, זה כאילו הריאליטי של המדינה, מי נגד מי, זה הריאליטי וכולם מתעסקים בזה. ובכלל נתנו להם הרגשה שאנחנו כולנו למענם, למען הפוליטיקאים. התבלבלו היוצרות, חברה, הם למעננו, הם אמורים להיכנס למשרד שלהם ולחשוב איך לעשות את החיים שלנו יותר טובים, לא איך להישאר בשלטון. אני רוצה להגיד שזה מהלכים ארוכים, זה תמיד מקצין ואז עולים כוחות גם מהצד השני. ככל שנהיה חשוך יותר אז האור בולט יותר, ואז פתאום אתה שם לב למעשים טובים של אנשים, וכל מיני אנשים שפתאום עושים לך משהו טוב ויורדות לך דמעות מזה, סתם בן אדם שמפנה לך חניה, דוגמא פשוטה".

היה פה מישהו בשידור שאמר שלפני עשור שצריך להיות ממש גרוע בשביל שישתפר. לאן אפשר לרדת?
"נכון. תשמעי, אני רואה את הילדים שלי, אני לא רוצה לדבר על הדור הרחב, אפשר להגיד כל מיני דברים, אבל אני מאמין שהבאתי ילדים בשביל שיעשו את העולם הזה למקום טיפה יותר טוב, וממה שאני רואה עליהם - זה בכיוון. אז התקווה שלי היא שמתישהו כל החושך הזה רק יגרום לכל מיני אנשים שעד היום ישבו על הגדר ולא בחרו ב'רגע, בוא באמת נעשה פה יותר טוב', שהדבר הזה יאלץ אותם לצאת מהמקומות הנוחים שלהם וכן לפעול כדי שיהיה פה יותר טוב, ועושים את זה המון אנשים, יש המון בני נוער צעירים שמתנדבים במקומות, ויש לי חברים שעובדים בהוסטלים עם נערים בסיכון ונערות, ויש מלא אנשים שעושים מלא טוב. היום הייתה איזה כתבה על עמדי בכלל שטייל על הקלימנג'רו ושלושה אנשים שתרמו כליה. אז כאילו יש עוד טוב וצריך להכיר אותו".

אמא שלי חולה עכשיו ויש מישהו שמסייע לנו פעם בשבוע, דתי, איש ממש טוב. הוא סיפר לי שישנם אנשים חילוניים שלא רצו שיעבוד אצלם כי הוא דתי. אני הזדעזעתי.
"אני מאמין שבכל מקום יש יותר אנשים שעושים יותר טוב מרע, יש הרבה יותר אחים ואחיות ערביים שעובדים בכל בית חולים ונותנים את הנשמה שלהם למדינה הזאת, ויש מלא דתיים שעושים עבודה מדהימה ונהדרת במלא מקומות, ויש מלא חילוניים, וכולם הרוב עושה טוב. העניין הוא שאנחנו כל הזמן מתמקדים ברע".

סייעה בהכנת הכתבה: ירדן חדד, 103fm