אלה לי ניסתה בצעד אמיץ לאתגר את עצמה (ואת מאזיניה) בלצאת קצת מהנוסחתיות שאפיינה את שיריה הקודמים (והצליחה) ובחרה יותר בעומק ובבגרות. "רציתי שתעוף", השיר החדש שלה, בו היא גם נטלה חלק ביצירה יחד עם גיא ויהל, היא מוכיחה בגרות ורצינות (מוקצנת, לטעמי) ומודה שעדיין לא הצלחתי לאכול את זה.

מצד אחד השיר הזה מתאים לקולה ולמנעד שלה, הגם שזה חשוב והכרחי לשנות כיוון, להתפתח ולא להישאר תקועה במקום, כך שהצעד הזה מאד מבורך והולם אותה היטב, ומאידך השיר לא כל כך הצליח לסחוף אותי מוזיקלית. הטקסט סטנדרטי ועוסק ביחסים של בינו לבינה, וההפקה מעולה, אך משהו עדיין חסר לי בשיר. אולי הציפיה לפזמון מרסק, שהפעם לא הצליח להלהיב אותי. עם זאת, אני די שמח להכיר את הצד הזה של אלה לי וחושב שהיא צריכה להתמיד בו.

כשהייתי ילד, השיר שאמא שלי נהגה להשמיע לי שוב ושוב בקסטה הישנה הוא "קיץ אינדיאני" של ג'ו דאסן, זמר הפופ הצרפתי מהסבנטיז, ולכן כל כך שמחתי לראות ששי המבר סימפלה קטע מהשיר הזה בשיר החדש שלה – "אלי את לי פריז", שהוא שיר לא פחות ממושלם: גם בטקסט הסיפורי, המקורי שיוצא מהנישה של "בינו לבינה" ועם זאת נשאר בגבולות האהבה, גם מבחינת הלחן השנסיונרי המקורי של המבר, וגם הביצוע המרגש והכה מיוחד הזה. מעבר ל"מושלם" אין לי דרך אחרת לתאר את השיר הזה. שיר שאי אפשר שלא להתאהב בו.

 נופר סלמאן, שלא מרבה להוציא שירים בקצב מהיר (וזה לטובה), השיקה השבוע שיר שסקרן אותי, "באבי", שאני לא יכול ולא רוצה להגדיר אותו מוזיקלית כי יש בו הכל מהכל אבל בעיניי הוא בלוז ומציג מנת כנות טוטאלית, שסלמאן שרה לאהובת לבה ומציגה את היכולות הווקאליות המעולות שלה. הטקסט האישי קונה אותי והעיבוד המורכב והבלתי שגרתי ממחיש היטב את הבלגאן שיש בראש גיבורת השיר, כשעל כל אלה סלמאן אחת שמוכיחה שהיא לא פחות מתותחית.

 אחד החיבורים המרגשים, הישראלים ומלאי הערגה לתרבות הישראלית של פעם נולד השבוע עם "אחים", הדואט החדש של שלמה ארצי ועידן עמדי, שכתב והלחין ארצי והפיק מוזיקלית דודו טסה. מלבד החיבור בין שני הדורות הללו של כישרונות, הוותיק והצעיר, השניים שרים על ימים שהיו פעם, ימי נאיביות ותום או בייחוד אחוות אחים ולא שנאת אחים, עושים מחוות גם לנעמי שמר, זהר ארגוב ואריק איינשטיין, ובעיקר חותמים את השיר בתקווה שאותה אחווה ורעות תחזורנה כבעבר.

הלחן המלודי קליט, השילוב הקולי בין עמדי לארצי מצוין והכימיה וההערצה של עמדי לארצי בולטת ומנגד ההערכה של ארצי לעמדי נוכחת אף היא. שיר שכולו מנת אור בתקופה סוערת.

חיבור מוצלח נוסף שאירע השבוע הוא זה של דודו טסה ושלומי סרנגה בשיר "סבתא חנה", שיר שאני מודה ומתוודה שלא תפס אותי מיד, אבל ככל שנכנסתי אליו, לעלילה ולפזמון – נדלקתי ברמה שהפזמון 'אם היה לי איפה' לא עוזב את הראש כשמסיימים את 3:07 דקות השיר.

ההפקה המיוחדת שמשלבת בין רוק למזרחית עם אלמנטים של פופ, דאנס ודיסקו מתמזגת עם הלחן הקליט, והחיבור הקולי בין סרנגה (שהייתי רוצה לשמוע אותו קצת יותר בולט בפזמון) לטסה אמנם לא נשמע כל כך טבעי אבל כן מסקרן ומשתלב יפה, לצד הטקסט של עמיר לב וטסה שמלא זיכרונות וגעגועים לסבתא חנה (ששמה לא מוזכר בטקסט עצמו) שבעצם יכולה להיות סבתא של כל אחד ואחת מאתנו בקונוטציה האישית. שיר מצוין.

 עדי ביטי, שחזרה לתודעה קצת אחרי "הזמר במסכה", הוציאה השבוע את "דיסני", שיר חדש שמתוכנן עקרונית להחזיר אותה למפה – אך התוצאה, בעיניי, רק הפוכה: השיר נפתח טוב עם פזמון קליט אבל זה הדבר היחיד שטוב בו: הביטים המעורבבים של ביטי נשמעים כמו חיקוי זול וגרוע של נועה קירל, גם במניירות, הבתים לא כל כך קליטים והניסיון לשזור את סיפורי האגדות של דיסני בשיר הוא רעיון חמוד אבל בחריזה מאולצת ומאומצת זה מתפספס ולא כל כך מעניין.

מה שבעיקר פחות אטרקטיבי בשיר זו השירה של ביטי: היא זמרת מצוינת והקול שלה מעולה, אבל השירה הנקייה שלה פה לא מתאימה לסגנון, לא מלוכלכת מספיק בשביל שיר פופ, הגם שההפקה המוזיקלית לא כל כך מרימה לקול שלה אלא די תוקעת אותה באותו מקום. עם שיר יותר קליט, ביצוע יותר מחוספס והפקה מוזיקלית יותר טובה – היה לשיר סיכוי להיות סביר, כי הפזמון והקונספט טובים, אבל בפועל זה לא קרה, וחבל. שיר אנמי ויבש. פספוס. חבל.

און רפאלי פוצח בקריירה מוזיקלית עם שיר ראשון בשם "שריטה". האמת שהגעתי לשיר בלי ציפיות רבות כי לרוב שחקנים/ות דוגמנים/ות שפונים גם לשירה יוצאים לרוב יותר מביכים מאשר מוצלחים, אבל בהקשר של רפאלי נכונה לי הפתעה די נעימה: הוא שר טוב, השיר תופס את האוזן, גם מבחינת ההפקה המוזיקלית הפופית והעדינה שתפורה למידותיו הקוליות של רפאלי. 

הוא לא מנסה לשיר בסולמות שאינם מתאימים לו, מודע לעצמו היטב, ומצליח להפוך גם את הסלסולים הקטנים שלו לחמודים. הטקסט הוא אישי וניכר כי רפאלי מאמין למה שהוא שר, ואמנם השיר טוב (ואף יותר מזה), חסר לי בו הטוויסט שממנו מורכב להיט גדול. עם זאת, לא כל שיר שמוציאים צריך להפוך ללהיט וכשיר ראשון, אין ספק שרפאלי עורר את הסקרנות והעניין, הראה את כישרונו המוזיקלי ועכשיו משימת ההוכחה עליו: להמשיך בבחירת שירים מוקפדת כמו שיר זה, להתמיד ולמתוח את הגבולות האומנותיים. הוא בכיוון הנכון. הסיפתח הזה הוא הבשורה המוצלחת לכך.