דוז פואה: בחזרה להופעות הגדולות ב-50 שנות ישראל באירוויזיון

אילנית / אי שם (1973)

השיר הראשון שייצג אותנו באירוויזיון, ב־7 באפריל 1973 בלוקסמבורג, בביצועה של אילנית, הגיע למקום הרביעי. אחד לפני אליל הפופ הבריטי קליף ריצ'ארד. הכל החל שנה קודם לכן, במהלך סיבוב הופעות של הצמד אילן ואילנית (שלמה צח וחנה דרזנר) בגרמניה. “המפיקים שלי רצו שאייצג את גרמניה בקדם־האירוויזיון", מספרת אילנית. “כשהבטנו בפרוטוקול, ראינו שישראל לא מופיעה. נסענו לאסתר סופר מרשות השידור ושאלנו אם ישראל יכולה להשתתף. אסתר שלפה מהשולחן, מבין ערימת מכתבים, מכתב הזמנה להשתתף בתחרות ואמרה שהיא מקבלת את זה בכל שנה, אבל אין לרשות השידור תקציב. החלטנו שנלך ונממן זאת לבד. עשיתי פרסומת ל'דפנה טורס' כדי לממן את המשלחת. התברר שהרשימה נסגרה, והחלטנו להתכונן לתחרות של 73'".

את השיר שנבחר לייצג את ישראל כתב אהוד מנור והלחינה ועיבדה נורית הירש. “בקול ישראל עמדו על כך שאשיר את כל השיר בעברית, על אף שבתקנון ניתנה אפשרות לשיר גם באנגלית", אומרת אילנית. “ההתרגשות הייתה גדולה. שידור ישיר של מופע שמשודר כמעט לכל העולם, שמיליונים צופים בו. אומנם היה לי ניסיון בקבלת פנים מקצועית, כפי שחוויתי בגרמניה או בצרפת כשהגעתי להקליט שם, אבל באירוויזיון זו הייתה קבלת פנים אחרת. בלוקסמבורג חיכה לנו אולם תיאטרון גדול עם תזמורת חיה על הבמה של 60 נגנים, 34 שופטים שיושבים על הבמה, שני שופטים מכל מדינה. האירוע התקיים כמה חודשים אחרי אסון מינכן, אז במשך שבוע לכל מקום שהלכנו היו שומרים שליוו אותנו, אם זה לבריכה במלון או לסיבוב בעיר. מכיוון שזו הייתה הפעם הראשונה שישראל לקחה חלק בתחרות, היה עניין סביבנו והימורים שנזכה באחד המקומות הראשונים".

אילנית עלתה על הבמה עם שמלת פסים שנתפרה עבורה על ידי מעצבת האופנה רוז'י בן יוסף, בלונד זוהר וקול פעמונים וביצעה את השיר, האחרון לפי סדר התחרות, כשמי שניצחה על התזמורת הייתה נורית הירש, שמספרת כי זו הייתה חוויה “לעמוד מול תזמורת סימפונית, לשמוע כל תו מנוגן כפי שכתבתי ובעיקר להאזין לביצוע הנהדר של אילנית". 

מה עבר לכן בראש כשהייתן על הבמה?
אילנית: “אני זוכרת יותר את ההתרגשות של נורית הירש, שהיה לה קשה ממש לכפתר את החולצה שלה, שהייתה עם אלף כפתורים, אז עזרתי לה. הייתי במעין שלווה כזו מלווה בהתרגשות פנימית. ידעתי שעל כתפיי הקטנות יש אחריות גדולה לייצג בכבוד את המדינה. ההתרגשות נמוגה בזמן שהייתי על הבמה. כשאני מדברת על זה, אני מרגישה את מה שעברתי אז, מין גל חום שירד מהפנים לגוף, ואז הרגשתי מספיק שלווה לשיר". 

הירש: “ברגע שעמדתי על דוכן המנצחים, הרגשתי תחושת אחריות עצומה - לייצג את ישראל בכבוד".

אילנית, מה עובר בך כשאת צופה באותה הופעה בטלוויזיה?
“אני רואה ילדה יפה שנותנת את קולה ואת כולה". 

“כשאילנית סיימה את חלקה בתחרות, עוד בחדר האומנים, הודעתי לה שמעכשיו היא צועדת לבד, ואני מאחוריה", מוסיף שלמה צח. “אמרתי לה: עמדתי מאחורייך על הבמה ואעמוד מאחורייך כל החיים, כמו צוק איתן". 

הצמד אילן ואילנית התפרק באירוויזיון, ואילנית, בעזרת צח, שמשמש עד היום כאמרגנה, ביססה את מעמדה כאחת הזמרות האהובות בישראל. השיר “אי שם", שהגיע למקום השני במצעדים השנתיים של קול ישראל וגלי צה"ל באותה שנה, העניק לאילנית את התואר “זמרת השנה". 

יזהר כהן / אבניבי (1978)

ב־22 באפריל 1978 באולם הקונצרטים “פאלאס דאס קונגרס דה פריז" בבירת צרפת, התחוללה היסטוריה: ישראל זכתה לראשונה בתולדותיה באירוויזיון. מה שאילנית, כוורת, שלמה ארצי ושוקולד מנטה מסטיק לא עשו, עשה יזהר כהן, בליווי להקת אלפא ביתא. “אני לא יודע אם אי־פעם אפשר יהיה לשחזר דבר כזה", אומר כהן ממרחק של זמן. “זה היה ניצחון של דוד על גוליית מכל הבחינות. מאותו רגע הכל השתנה. כל העיתונים דיברו על הניצחון הגדול של ישראל, והתדמית שלנו השתנתה מגלותית לתדמית צעירה, תוססת ואנרגטית".

סיפורו של “אבניבי" מתחיל אצל הפזמונאי אהוד מנור והמלחינה נורית הירש. מנור תכנן לכתוב שיר לפסטיבל שירי הילדים המבוסס על שפת הבי"ת, שהייתה שגורה בפיו בילדותו בבנימינה. הירש הלחינה את השיר, ולאחר שהשניים השמיעו אותו לעפרה פוקס, אשתו של מנור, היא טענה שהוא טוב מדי בשביל פסטיבל שירי ילדים. השניים החליטו להגיש אותו לפסטיבל הזמר 1978, שהיה באותה שנה במתכונת חדשה: השיר הזוכה בו ייצג אותנו באירוויזיון. תחילה השיר הוצע ללהקת הכל עובר חביבי, אך כשהיא ויתרה עליו, הוצע ליזהר כהן, אז כוכב עולה.
“נורית אמרה לי שיש לה שיר שאותו הגדירה קצת משונה", מספר שלמה צח. “היא שאלה אם יש לי רעיון למבצע, והצעתי את יזהר. כבר באותו ערב יזהר עבד אצלה על השיר וכעבור יומיים הקלטנו סקיצה".

“כשנורית השמיעה לי את השיר על הפסנתר, נדלקתי מיד", משחזר כהן. “כבר אז ראיתי את הוויז'ן של התוצר הסופי על הבמה. הרגשתי שהוא יהיה להיט". צח חשב על אלמנט להגדלת סיכויי הזכייה: “החלטתי שבקטע האינסטרומנטלי, באמצע השיר, תלווה את יזהר להקת רקדנים שתרקוד דיסקו. אמרתי ליזהר: ‘אתה מייקל ג'קסון, וזו להקת הליווי שלך'. בחנו את הלהקה לפי הריקוד והיופי, לא רק לפי השירה, כי הם לא היו צריכים יותר מדי לשיר".

פסטיבל הזמר של 1978 נערך בערב פורים בתיאטרון ירושלים. בזה אחר זה עלו על הבמה מבצעים מוכרים שביצעו שירים נפלאים, והבחירה הייתה קשה. היו שם חדוה עמרני עם “בלב אחד" (“סלאם עליכום"); גלי עטרי שסחפה ב"נסיך החלומות" (“ולנטינו"); שרי עם “למה לא"; אריאל זילבר ו"תן לי כוח" הקצבי; יהודית רביץ ששרה את “מישהו"; ג'וזי כץ עם “כמו פעם"; וגידי גוב, שביצע את “שלוש בלילה בעיר". “אבניבי" העלה את הקצב עם צלילי מוזיקת הדיסקו. כהן, לבוש בחליפה לבנה א־לה אלביס פרסלי ושיער שופע, התנועע בנונשלנטיות ונבחר לייצג את ישראל. 

גם על במת האירוויזיון הוא שחזר את הקסם. “האדרנלין בשמיים, אתה כולך מפוקס", מספר כהן. “היה לנו שבוע של חזרות, ולכן לא היו לי חרדות לפני העלייה לבמה כי באתי מוכן. יש משהו בגיל צעיר שפועל לטובתך ואתה פורץ קדימה בכל הכוח בלי לחשוש. איפה שכולם ‘שקשקו' על הבמה, אני הרגשתי בבית. לאורך התחרות היו אנשים שהחזיקו אותי, כמו רחם שמגן. היינו חבורה מגובשת ומלוכדת, ידענו שאנחנו הולכים למבצע, שליחות לאומית. הייתי כמו דגל על הבמה. הרגשתי כל כך טוב ברגעים האלה. האומנים שהתחרו תהו איך אני עולה לבמה כאילו כבר ניצחתי, אני חושב שהייתי מוכן וידעתי לאן אני הולך ומה אני רוצה. לא הייתי בובה של אף אחד, ידעתי מראש מה אני הולך לעשות והגשמתי את החלום האומנותי. הייתי עקשן ופרפקציוניסט בקשר לאיך שהדברים יקרו ובאיזו צורה". 

לאחר ספירת קולות מורטת עצבים, זכה “אבניבי" ב־157 קולות, כשישראל קיבלה חמש פעמים “דוז פואה" ובכך שברה שיא. “הייתה לי תחושה שנזכה", אומר כהן. “הרבה אנשים אומרים שהפוליטיקה הייתה מעורבת, אבל הניצחון שלנו הוא ההוכחה ששיר טוב וביצוע טוב יכולים לנצח את הפוליטיקה. לאחר שהשידור הסתיים והוכרזנו כזוכים, אמרו לי לעלות במעלית השירות כדי להצטלם בחדר התקשורת. לא הייתי מוכן למה שהלך שם: מאות כלי תקשורת התנפלו עליי. רצו להבריח אותי דרך חור קטן בקיר גבס לחדר התקשורת, אבל המרחק הקצר הזה לקח לי כמעט שעה בגלל ההתנפלות. באיזשהו שלב קיר הגבס נפל, וצוותי צילום הכו אחד את השני כדי לקבל תמונה שלי. הטירוף חגג שם".

“ההופעה של יזהר הייתה מושלמת", מוסיפה הירש. “הרגשתי תחושת הקלה שהכל עבר בשלום. להפתעתי, כשיצאתי מהאולם בתום המופע, קיבלו את פניי עשרות מו"לים עם חוזים בידיהם וביקשו שאחתום על חוזים. היה לי כרטיס טיסה ללוס אנג'לס ולמחרת היום טסתי לשם. גם אהוד מנור לא עיכל את הניצחון, וטס לאנגליה כפי שתכנן מראש. רק כשחזרנו לארץ הבנו את ההדים שהתחרות עוררה בלבבות". כהן שב לייצג אותנו באירוויזיון 1985 שנערך בשוודיה, ובו ביצע את השיר “עולה עולה". את השיר כתבה חמוטל בן זאב והלחין קובי אשרת, והוא הגיע למקום החמישי בתחרות.

חלב ודבש / הללויה (1979)

לאחר הזכייה ההיסטורית של “אבניבי" באירוויזיון נערכה ישראל לארח, לראשונה בתולדותיה, את האירוויזיון בבנייני האומה בירושלים. זו הייתה אחת התחרויות הזכורות ביותר בהיסטוריה של האירוויזיונים בשל הלהיטים הרבים שיצאו מתוכו, בהם “ג'ינגיס חאן" ו“סוקרטס", כשעל כולם גבר השיר הישראלי “הללויה".

את השיר כתבה שמרית אור, הלחין קובי אשרת וביצעה להקת חלב ודבש. “חנוך חסון, שהפיק את פסטיבלי הזמר, ביקש שאתן שיר למיוצגת שלי, גלי עטרי", סיפר שלמה צח. “שמעתי את השיר שהוא הציע ואמרתי לו: ‘אפילו לעוזרת בית שלי לא הייתי נותן את השיר הזה'. אבל בגלל שהייתי חטטן ובעל אמביציה, ביקשתי ממנו שישמיע לי את שאר השירים שהתקבלו לפסטיבל הזמר. כשהוא השמיע לי את ‘הללויה', התעלפתי. אמרתי לו שאם יש לי את השיר הזה, אנחנו לא רק זוכים בפסטיבל הזמר אלא זוכים באירוויזיון".

מי שנבחרה תחילה לבצע את השיר הייתה להקת הכל עובר חביבי, אך לאחר שהצלע הנשית בלהקה, שלומית אהרון, התחשמלה זמן קצר קודם לכן בזמן שהופיעה עם הלהקה, היא החליטה לוותר על ההשתתפות בתחרות, וצח החליט להקים להקה במיוחד בשביל הפסטיבל. לאחר שבחר את הזמרים שמוליק בילו, ראובן גבירץ ויהודה תמיר, חיפש צח צלע נשית, וחשב על ירדנה ארזי. “ירדנה הייתה חברה בלהקות וידעה לעבוד בקבוצה לעומת גלי עטרי, שהייתה זמרת נפלאה אבל מאוד מופנמת", סיפר לי צח. “קובי אשרת התעקש על גלי ובדיעבד הוא צדק". “הללויה" הוגש כמועמד לפסטיבל הזמר של 1978 אך לא התקבל לתחרות. ב־1979 הוא הוגש שוב, התקבל - וניצח. 

תחרות האירוויזיון נערכה ב־31 במרץ בהנחיית ירדנה ארזי ודניאל פאר, והתחרו בה 19 מדינות, כשישראל הייתה המדינה העשירית שעלתה לבמה. “דני ליטאי עשה את ההעמדה של השיר, והיא הייתה מאוד עדינה, בניגוד ל'אבניבי'", מציין שמוליק בילו. “אומנם זמן קצר לפני כן נחתם הסכם שלום היסטורי עם מצרים והאווירה הייתה לטובתנו, ועם זאת היה קשה להאמין שנזכה. כשספרו את הנקודות והבנו שניצחנו, פתחנו שמפניה. שלמה צח אמר ‘לא עכשיו, עולים לבמה', אבל אמרתי לו ‘עכשיו שותים, לא מעניין כלום'. לכן הביצוע היה פחות טוב".

מה עבר לכם בראש על הבמה?
בילו: “זה רגע מפחיד. פחד אימים. המזל שאתה עם עוד אנשים, אז הפחד מתחלק. חזרנו על אותם דברים שעשינו בפסטיבל הזמר. באנו עם אותם בגדים ואותן נעליים. ההרגשה הייתה שאם ניצחנו בפסטיבל הזמר, אז נחזור בדיוק על אותם צעדים. אמונה טפלה. לא האמנו שנזכה, כי היו שירים מאוד חזקים שם. מי חלם שנזכה? אבל בכל זאת, למרות הפחד והחששות - עשינו את זה, ויומיים אחר כך הגענו לגרמניה, ירדנו מהמטוס בשירת ‘הללויה' כשחברי להקת בוני אם מגישים לנו פרחים".

גבירץ: “כשהגענו לבנייני האומה ועשינו חזרה יום לפני האירוויזיון, חטפתי חרדה. פתאום קלטתי שמיליונים הולכים לראות את הדבר הזה. עזבתי את הבמה וחזרתי. זו התרגשות מטורפת".

הפנמתם מהר את העובדה שזכיתם?
גבירץ: “לוקח זמן. אתה לא מבין ולא מעכל. הזמן להפנים הוא בטיסות, ברגעי המנוחה, כשאתה לא באקשן. לוקח זמן גם לעכל שהעסק נגמר. כשאתה מרגיש שהבאזז יורד". 

בילו: “בהתחלה אומרים לך שזכית, אבל עכשיו אתה צריך שהשיר יצליח וימכור תקליטים ויככב במצעדים, כי אחרת אכלת אותה. אז ישבנו בשווייץ ארבעה ימים וחיכינו למצעד המכירות, שהשיר יגיע ל־30 הלהיטים הגדולים כדי שנעשה פרומו בלונדון".

האופוריה נמשכה כשנתיים. ב־1981 עזבה גלי עטרי את הלהקה ונותרה מסוכסכת עם חבריה ללהקה ועם אמרגנה צח. “כולנו באנו מלהקות כאלה ואחרות וגלי הייתה סולנית ולא הרגישה בנוח בלהקה", מסביר בילו את עזיבתה של עטרי. מי שצורפה ללהקה אחרי עזיבתה היא לאה לופטין, שעמה הלהקה מופיעה עד היום.

"כשהיינו בלונדון, ניגשה אליי נציגה של חברת תקליטים", אומר בילו. “אמרתי לה ‘תקשיבי, אין לנו מושג מה יהיה. אנחנו בריב עכשיו. אנחנו חוזרים הביתה לישראל'. אז ויתרנו על חוזה ההקלטות שקיבלנו, אחרי שבמשך כמה חודשים הרגשנו כמו מלכי אירופה, כשהתקליט של ‘הללויה' מכר בלונדון 40 אלף תקליטים ביום".

אבי טולדנו / הורה (1982)

בשנת 1982 היה אבי טולדנו בשיא הקריירה שלו, אחרי 15 שנה בסצינת המוזיקה המקומית, עשרות להיטים והופעות בינלאומיות. 
הוא החליט להגיש מועמדות שוב לקדם־אירוויזיון, לאחר ששנה קודם לכן ניגש והגיע למקום השלישי. הפעם עם השיר “הורה", שכתב יורם טהרלב והוא עצמו הלחין, הוא נבחר לייצג את ישראל בתחרות. 

“כשסיימנו להקליט את ‘הורה', לקחתי את הקסטה והאזנתי לשיר באוטו. כל הדרך הביתה הייתי עם דמעות בעיניים", משחזר טולדנו. “הרגשתי שיש פה שיר שלא יכול להיות שלא ייצא ממנו משהו. זה היה כל כך מרגש. שמעתי אותו מיליון פעם ולא התעייפתי. זו הייתה התחושה הכי עוצמתית שהייתה לי".

גם האירוע עצמו היה עוצמתי: “חשבתי שהעיקר זה להופיע ולתת את המקסימום, לייצג את המדינה בכבוד. אמרתי לעצמי שלא חשוב לנצח, בין היתר שיננתי זאת כדי לא להיות מאוכזב. אבל כשהגעתי למקום ועמדתי מול עשרות צלמים והייתי צריך ללכת לכל מקום עם שומרי ראש, גם לשירותים - הרגשתי את גודל האירוע".

מה הרגשת כשעלית לבמה?
“הרגשתי שאין לי אוויר. המתח הרג. ידעתי שיש לי שלוש דקות, שכל שנייה נראית ומרגישה כמו נצח, וכל מבט למצלמה קריטי. אחרי שלוש דקות הרגשתי כמו אחרי הופעה של שעתיים, מסוחרר וסחוט. כל הנונשלנטיות שאיתה הגעתי לבריטניה נעלמה ברגע. אני יודע שאני מופיע בפני עשרות מיליונים, מייצג את ישראל ולא יכול לאכזב אותה. כל תיאוריות הביטחון הולכות פארש על הבמה, כי זה מתח אדיר".

טולדנו הגיע בתחרות למקום השני והמכובד: “אין מילה שיותר מסמלת את ארץ ישראל הישנה והטובה מ'הורה'. השיר היה כל כך ישראלי, והקהל אהב את זה. חזרתי מיד אחרי האירוויזיון להופעת יום העצמאות בבאר שבע, והיו צריכים 20 שוטרים להבריח אותי מהופעה להופעה". אגב, לא בכל העולם התקבל השיר באהדה: “פירוש המילה ‘הורה' בפינית זה זונה, לכן קיבלנו אפס נקודות שם". 

והיו גם רגעים מצחיקים: “כשאיש הביטחון במלון הסביר לנו את הכללים, הוא הציע שבין חברי המשלחת נאמץ ססמה, שנדע אם לפתוח את הדלת. הצענו שהססמה תהיה ‘הורה'. הייתי דופק על הדלת, ומהצד השני שואלים: ‘מי זה?'. אני עונה: ‘הורה'. ‘איזו הורה?', הם היו שואלים ואתה עונה: ‘ההיא עם ה־ה'".

עפרה חזה / חי (1983)

במרץ 1983, בתחרות קדם־האירוויזיון, השתתפה עפרה חזה, אז אחת הכוכבות הגדולות במדינה. היא ביצעה את השיר “חי", שהוצע במקור לירדנה ארזי, יריבתה המיתולוגית, שוויתרה עליו וביצעה שיר אחר. את “חי" כתב אהוד מנור והלחין אבי טולדנו.

“אהוד מנור נדנד לי לשלוח שיר לקדם־האירוויזיון, כל בוקר הוא היה מתקשר אליי", סיפר בצלאל אלוני, מנהלה של חזה. “יצא שהגעתי עם עפרה לסטודיו של פשנל בדיזנגוף, אהוד ואבי טולדנו היו שם ודיברנו על כך. כששמעתי את הבית והפזמון, אמרתי לעפרה: ‘זה השיר'. העניין הוא שלפני שהגענו למפגש, עפרה אמרה לי: ‘לא יעזור כלום, אני שרה רק את "אמן למילים"', שיר שאני כתבתי. כשאמרתי לאבי ואהוד ש'חי' הוא השיר שלנו, עפרה נתנה לי מכה עם המרפק. ‘אמרתי שאני רוצה רק את "אמן למילים"', היא התעקשה. אבל אני התעקשתי יותר". 

האירוויזיון נערך ב־23 באפריל במינכן, גרמניה. לאחר ספירת קולות צמודה ומתוחה, חזה הגיעה למקום השני, בהפרש של 6 נקודות מהמנצחת הלוקסמבורגית. “לפני שעלינו לבמה, הייתה שמועה שגונבים מחדר ההלבשה ציוד. הרקדנים ביקשו ממני לשמור על השעונים שלהם, כי הם לא יכלו לעלות לבמה עם בגד פולקלורי ושעונים. שמתי את כל השעונים על היד שלי, ועם זה עליתי לבמה", נזכר ננסי ברנדס בחיוך. “כשהרמתי שתי ידיים כדי לנצח על התזמורת, אנשים ראו ערימה של שעונים. הם בטח חשבו שלא סתם אומרים שהרומנים גנבים".

“אהוד ואני היינו מודעים למעמד שבו עפרה נמצאת בגרמניה ושרה שעם ישראל חי, וההצהרה הזו הייתה גדולה יותר מכל התחרות", אומר טולדנו, “זה ההישג האמיתי".

אחת האטרקציות של השיר הייתה ההופעה של הלהקה בלבוש צהוב, כסמל לטלאי הצהוב. לתלבושות הייתה אחראית המעצבת דורין פרנקפורט, שעבדה עם חזה במשך כעשור לפני התחרות. “עפרה רצתה גם להיראות סקסית אבל גם ילדה טובה, היו לה דרישות של דבר והיפוכו", היא אומרת. “כשהגענו לאירוויזיון, היא ידעה שיש לי רקורד לא גרוע בעבודה עם הזוכים בתחרות, אז היא שחררה את הרצון לניגודיות בלבוש ונתנה לי חופש. הכנתי לה תלבושת שחורה ותלבושת לבנה, כי לא ידענו מה תהיה התפאורה באירוויזיון. מה שידעתי הוא שהלהקה תלבש בגדים צהובים. ידעתי שלצבע תהיה משמעות באירופה ורציתי ליצור רגשות אשם בגרמניה. אני לא חפה ממניפולציות. עפרה ובצלאל ידעו מהתוכנית שלי, אבל בארץ אף אחד לא ידע. יש לך שלוש דקות של שיר, אף אחד באירופה לא מבין את המילים, אז צריך שהמראה של הזמרים ולהקת הליווי יצליח לגעת באנשים בכל העולם". 

“הקטע הזה, שאתה בא לגרמניה לבוש בצהוב ועפרה שרה ‘עם ישראל חי', מרגש מאוד", מציין ברנדס. “באנו להוכיח שעם ישראל עדיין כאן. זה היה ציוני, ובגלל זה דאגתי לעיבוד הרואי בשיר. האלמנט הפולקלורי היה גם ב'הורה', שעיבדתי בשנה שלפני כן, וגם ב'חי'. יום לפני התחרות, עפרה ואני ביקרנו במחנה ריכוז בדכאו. כשיצאנו, התחלנו לבכות. ‘ננסי', עפרה אמרה לי. ‘אנחנו חייבים לנצח על האדמה הארורה הזו'. בזמן הניקוד החזקתי לה את היד והתחבקנו אחרי כל ‘דוז פואה'. היא הפסידה בגלל פוליטיקה, זה מתקבל על הדעת שעפרה לא זכתה בגלל זה. הניצחון הזה היה מגיע לה. היא המנצחת האמיתית".

צמד הבטלנים (נתן דטנר ואבי קושניר) / שיר הבטלנים (1987)

אף שלשניהם קריירות משחק עשירות, לא ישכחו לנתן דטנר ולאבי קושניר את “שיר הבטלנים", שבו הופיעו כגרסה הישראלית לאחים בלוז.“השיר נולד בסוף 1983. היה לי את הבית הראשון והאחרון, וחלק מהפזמון", מספר יוצר השיר, המוזיקאי, התסריטאי ומפיק הקולנוע זהר לסקוב. “פניתי לחברי הטוב, הפזמונאי אליעוז רבין כדי שיכתוב את המשך השיר. הוא ישב חודש שלם ולא הצליח. באותה תקופה ראיתי שוב ושוב את הסרט ‘אלכסנדר המאושר', וכתבתי את בתי השיר על פי מה שראיתי בסרט. היו לי בערך 70 בתים, שאותם חתכתי לארבע וחצי דקות שיר. אחרי שיזהר כהן השתתף באירוויזיון עם ‘עולה עולה', שיניתי את הפזמון מ'הופה עולה' ל'הופה הולה'".

החיפוש אחר מבצעים לשיר הביא את כל משרדי האמרגנות לשלוח אליו שמות. “הציעו לי את מוני מושונוב ושלמה בראבא, שלישיית הגשש החיוור, גידי גוב וספי ריבלין", מספר לסקוב. “אבל כששמעתי את הבמאי מיכה לוינסון ואבי קושניר מדברים על האחים בלוז בהקשר של השיר, הייתי בהלם. הם לא ידעו שעל זה חשבתי. אחר כך הגיע גם נתן דנטר, והם היו נלהבים מהשיר. הבעיה היא שלא הכרתי את קושניר, ונתן דטנר היה מוכר לי בעיקר כדמות של החתול שמיל. בסוף הפגישה הם אמרו שהם יודעים שאני במגעים עם הגשש החיוור, והבטיחו שלא אתחרט אם אבחר בהם. הבטן שלי התהפכה. ידעתי שהם האנשים המדויקים לכך".

ברשות השידור לא התלהבו מהרעיון: “הם רצו שמות מפורסמים, אבל התעקשתי. לא רציתי שמפורסמים יבצעו את השיר. הקהל יצחק מספי ריבלין או הגששים, אבל מבצעים אנונימיים יכולים להקפיץ את השיר ולהיות עם מוטיבציה יתרה לזכות". השניים הגיעו לקדם לבושים בחליפות שחורות ועניבות בסגנון האחים בלוז. הכל נראה טוב, עד שהכל קרס: “קושניר חטף בלקאאוט והתבלבל לגמרי במילים. זו הייתה סמטוחה שלמה, אבל בפזמון הם התיישרו והקהל מחא כפיים ולא שם לב לפאשלה וזכינו במקום הראשון". 

אבל גם זה לא עבר חלק. “שר המדע והפיתוח גדעון פת הזעיק את שר החינוך והתרבות יצחק נבון לכנס ישיבת ממשלה ולבטל את השתתפות השיר באירוויזיון, כי טען שזה שיר לא רציני", אומר לסקוב. “שר התרבות הוסיף כי הוא מתפטר כי השיר בדיחה", מספר דטנר. “זה הגיע לעיתון 'הטיימס' הבריטי ומשם לכל העיתונים באירופה, והפכנו פופולריים. תוך שבועיים הגרסה האנגלית של השיר צעדה בראש מצעדי הפזמונים בסקנדינביה ועקפה את מייקל ג'קסון ומדונה. בסוף נבון לא התפטר". 

בתחרות האירוויזיון שנערכה ב־9 במאי 1987 בבריסל, השניים הוצגו בשם “Lazy Bums" והיו לאטרקציה. “היה עניין רב סביבנו. כולם רצו לראיין את דטנר וקושניר, הם הפכו למגה־סטארים עוד לפני האירוויזיון", מציין לסקוב. “השיר היה פייבוריט לזכייה, בסוף הגענו למקום השמיני המכובד".

החוויה של הצמד צולמה לסרט תיעודי שצילם פיטר סלע וערך יגאל שילון, אחר כך יצאו השניים לסיבוב הופעות ברחבי העולם, השתתפו בפסטיגל, הקליטו עוד מספר שירים וגם כיכבו בסרט המתיחות של יגאל שילון “עבודה בעיניים". שלוש שנים אחרי ההופעה בתחרות הם התפרקו והמשיכו בדרכם. 

דץ ודצה / כאן (1991)

פעמיים ניסה עוזי חיטמן להכניס שיר לאירוויזיון, פעם אחת הוא הצליח. הפעם הראשונה הייתה ב־1985 עם שלישיית כמו צועני, שהגיעה עם שירה למקום השני בקדם. ב־1991 הוא הביא את אורנה ומשה דץ אל הבמה הגדולה בעולם עם השיר “כאן". גלגולו של השיר נושא אותנו אל 1988, כשחיטמן הציע לירדנה ארזי את השיר שהוא כתב והלחין. היא דחתה את הצעתו וביצעה באירוויזיון את “בן אדם". חיטמן לא ויתר, הוא האמין בשיר. כעבור שנתיים הציע אותו שוב, הפעם לאורנה ומשה דץ, שביצעו אותו בקדם־האירוויזיון וזכו במקום הראשון. 

“בגלל מלחמת המפרץ לא ידענו אם הקדם יתקיים", אומר דץ. “למרות אי־הוודאות המשכנו לעבוד ועשינו זאת בקיבוץ באזור הכנרת, שם לא נפלו סקאדים. המלווים שלנו היו נערים בכיתה י"ב, וההורים שלהם פחדו והיה המון מתח. אומנם כמפיק השיר היה ברור לי שאנחנו באים לנצח, אבל מהפחד שאולי לא נקבל נקודות כתבנו על שלטים ‘תודץ' ו'תודצה', להראות לקהל שאנחנו לא מאוכזבים". 

דץ ודצה הגיעו לאירוויזיון שנערך ב־4 במאי 1991 ברומא, כשחיטמן הגיע לאיטליה בלב כבד, שכן זמן קצר לפני כן, בעיצומה של המלחמה, בית ילדותו נפגע ישירות מסקאד. “אורנה ואני באנו לאירוויזיון חדורי מטרה ולא הייתה לנו ברירה אלא להיות מעולים, כי היינו בחירת העם ולא בחירת רשות השידור", אומר דץ. “אחרי שזכינו, מנכ"ל רשות השידור אריה מקל אמר שהעם טעה ושל'כאן' אין סיכוי באירוויזיון ושיער שהוא יגיע לאחד המקומות האחרונים, אז הייתה לנו מלחמה להוכיח שהוא טועה. השיר הוא הכי ישראלי, גם מבחינת המנגינה והמילים הפוליטיות שאומרות ‘אין לי שום מקום אחר בעולם'. היינו בטוחים שנהיה אנדרדוג".

איך קיבלו אתכם?
“בהימורים היינו כל הזמן בשלישייה הפותחת, ובתחרות עצמה הובלנו עד למדינה האחרונה. ירדנו מהמקום הראשון לשלישי".

מה עבר לך בראש כשהיית על הבמה?
“לעמוד מאחורי הקלעים היה מלחיץ, כי פתאום אתה מבין את גודל המאורע. המזל הוא שאורנה ואני היינו חברים טובים וידענו להרים אחד לשנייה. אמרתי לאורנה: ‘תזכרי שכל מי שרוצה שניכשל יושב עכשיו מול המסך, אז אנחנו חייבים להיות מעולים ולא פחות מזה. תתייחסי רק לאלה שלא נתנו לנו את ברכת הדרך ולא האמינו בנו. להם אנחנו צריכים להוכיח', וכך עלינו לבמה".

דנה אינטרנשיונל / דיווה (1998)

ב־9 במאי 1998 התחוללה היסטוריה באירוויזיון: הזמרת הטרנסג'דרית הראשונה השתתפה בתחרות, וגם זכתה והיא משלנו. אחרי 19 שנים שוב זכתה ישראל, ו"דיווה" הפך לאחד מהמנוני האירוויזיון האהודים. “לא מדובר רק בניצחון של שיר, מדובר בהכרה ובפתיחות לקהילת הלהט"ב ולכל מי שהוא אחר מבחינת התפיסה השגויה של העולם", אמר מנהלה ויד ימינה של אינטרנשיונל, שי כרם. “הניצחון של דנה הוא סמל לשוויון, לקבלת כל אדם באשר הוא ולהוכחה הרשמית שדנה מישראל היא הראשונה לחולל את המהפכה". 

“בעודי במונית בניו יורק כתבתי על קופסת סיגריות טקסט בשם ‘דיווה'", סיפר יואב גינאי. “את ההשראה לשיר נתן לי די־ג'יי במועדון שקרא לזמרת שחורה ענקית ‘הדיווה שלי'. החלטתי שדיווה זה מושג נהדר, בינלאומי. השיר נכתב באופן מודע ואקסקלוסיבי לדנה. האמנתי בכל לבי שטקסט כזה, המדבר על הנשים הגדולות בהיסטוריה, יביא לה את הניצחון המיוחל באירוויזיון. מסרתי את הטקסט לעופר ניסים ושי כרם, שהבטיחו למצוא מלחין".

אותו מלחין היה המאסטרו צביקה פיק, שבתוך יומיים הלחין את השיר. “איך שקיבלתי את הטקסט, הרגשתי את המנגינה יוצאת לי ישר מתוך הלב", סיפר בעבר פיק. “תוך כדי נסיעה באוטו, עם המילים של יואב בידיי, נוצרה המנגינה תוך דקות ספורות. שמעתי תזמורת שלמה מנגנת לי בראש".

“דיווה" נבחר לייצג אותנו באירוויזיון בבחירות פנימיות שקיימה ועדה ברשות השידור. התחרות התקיימה בבריטניה. “השבוע שלפני האירוויזיון הוא שבוע שאין בו דקה אחת של הנאה", סיפרה אינטרנשיונל ל"מעריב". “כולו מתח ופחד דרמטי ועצום לאכזב. אני לא זוכרת את השבוע הזה כשבוע של פאן, ולא הייתי חוזרת בחיים לתקופה הזו".

לפני נסיעתה קיבלה דנה מתנה ממעצב האופנה הצרפתי ז'אן פול גוטייה: ז'קט נוצות בעיצובו. “הנוצות הסתירו לדנה את הפנים, אז הבמאי ביקש שנוציא כמה מהן אבל כל נוצה עולה אלפי דולרים", אמר כרם. “התלבטנו ובסוף החלטנו לעשות זאת, כי ממילא כולם ידעו שגוטייה עיצב את הבגד. החלטנו גם שבתחרות דנה תופיע בבגד פשוט, שמלה משומשת שגילת אנקורי לבשה פעם. קבענו שרק אם נזכה, דנה תלבש את הז'קט". שוויו של הז'קט, שזכה לכינוי “שמלת התוכי", מוערך ב־240 אלף דולר, והוא מוצג כיום במוזיאון הלובר בפריז.

“הייתי בהלם כששמעתי את הדוז פואה בוקע מהרמקולים", סיפרה אינטרנשיונל. “אני לא יכולה לתאר את ההרגשה, אני גם לא זוכרת מה הרגשתי במשך שלוש דקות הביצוע של השיר. יש לי בלקאאוט". 

השיר עשה עוד היסטוריה: הקליפ, בבימויו של גיא שגיא, הוא הקליפ הישראלי הראשון ששודר בערוץ MTV העולמי והיחיד שהעפיל למקום הראשון שם. עוד בטרם צולם, פנו אינטרנשיונל ומנהליה לרשות השידור כדי שזו תסייע כלכלית אך נענו בשלילה, ואינטרנשיונל השקיעה 20 אלף דולר מכספה. “לא כיוונו מלכתחילה למקום השני, אלא אך ורק למקום הראשון", סיפר פיק בעבר. “בכל מקום שאני מסתובב בו, אנשים מזהים אותי בזכות ‘דיווה'. זה היה חלום שמתגשם ואחד מרגעי השיא של הקריירה שלי". בשנת 2016, באירוע המחווה לשנת ה־60 לאירוויזיון שנערך בלונדון, נמנה “דיווה" עם 15 שירי האירוויזיון האהובים, יחד עם “אבניבי" של יזהר כהן.

שירי מימון / השקט שנשאר (2005)

שנתיים אחרי ששירי מימון הגיעה למקום השני ב"כוכב נולד", ואחרי שהוציאה סינגל אחד, היא מצאה עצמה בקדם־האירוויזיון עם השיר “השקט שנשאר", שכתבו פיני ארונבייב ואייל שחר והלחין והפיק ארונבייב. “תוך כדי עבודה עם פיני, הוא שאל אותי אם בא לי לכתוב טקסט לשיר ואמרתי לו כן", אומר אייל שחר. “ניסינו ואני מוכרח להודות שזה הלך די מהר, בעיקר כשעלה לי המשפט הראשון: ‘הייתי כעיוורת לאור היום'. שורת הפתיחה לרוב היא הכי קשה ופה קיבלתי במתנה, ומשם זרמנו לכל הטקסט".

מימון הקליטה לשיר גם גרסה באנגלית, ובתחרות עצמה ביצעה את החצי הראשון בעברית והחצי השני באנגלית. את המילים לגרסה באנגלית כתב בן גרין. השיר, כאמור, נבחר לייצג אותנו באירוויזיון, שנערך באולם "Palace Of Sport" שבקייב, אוקראינה. בחצי הגמר הגיעה מימון למקום השביעי והעפילה לגמר, שנערך ב־21 במאי 2005, ובו קטפה את המקום הרביעי והמכובד.

“ידענו ששירי מבצעת גדולה, נראית מצוין ומופיעה נהדר, וידענו שאנחנו רוצים ללכת על משהו מלכותי, לא שואו אוף, אלא קטן, מדויק ומכבד", אומר שחר. “ההופעה של שירי ענתה בדיוק לדרישות האלה, גם מבחינה ווקאלית, גם מבחינת הלוק וגם מבחינת התפאורה הבימתית. כשהיא נתנה את הביצוע בחצי הגמר, היה לנו ברור שהיא עוברת, וכשראינו אותה על במת הגמר, היה ברור לנו שהיא תיקח את אחד מחמשת המקומות הראשונים, שזה באמת לא מובן מאליו".

נטע ברזילי /  (2018) Toy

עם זכייתה של נטע ברזילי ב"הכוכב הבא לאירוויזיון", היא החלה לעבוד על השיר שייצג את המדינה באירוויזיון, “Toy", פרי עטם של דורון מדלי וסתיו בגר. “Toy" דורג גבוה בטבלאות ההימורים, עוד לפני שברזילי ופמלייתה הגיעו לליסבון, שם נערך האירוויזיון. “כשהגענו למקום התשיעי באירוויזיון עם ‘Golden Boy' של נדב גדג', אמרתי לאשתי מיכל ‘הבנתי מה זו התחרות הזו ואני מתכוון לזכות בה תוך חמש שנים'", אומר יואב צפיר, במאי ועורך “הכוכב הבא". “יצא שזכינו תוך שלוש. כשהקליפ של ‘Toy' יצא, תוך שלוש שעות הוא הגיע למקום הראשון בטבלת ההימורים, כך שהגענו לתחרות כפייבוריטים".  

בחצי הגמר הגיעה ברזילי למקום הראשון, וכך גם בגמר שנערך במאי 2018. “עברו עלינו שבועיים מותחים ומרגשים", מספר צפיר. “אחרי החזרה הראשונה, הרגשנו שזה לא מספיק טוב, והחלפנו כמעט את כל ההעמדה והצילום. הייתה גם הרבה עבודה עם נטע על ההגשה. בשלב מסוים אלני מקפריסין עקפה אותנו בטבלת ההימורים וזה נהיה מלחיץ. בגמר נטע נתנה טייק מדהים, ובשלב הניקוד הייתה שמחה שאפשר להשוות אותה למאמן בצ'מפיונס ליג שהקבוצה שלו זוכה. הבאנו שוב את האירוויזיון לארץ, וידענו שעשינו היסטוריה".

לאחר הזכייה התלוננה חברת יוניברסל רקורדס על הפרת זכויות יוצרים, בטענה כי יש דמיון רב בין הפזמון ללחן של הלהיט “Seven Nation Army" של הווייט סטרייפס. בפברואר 2019 דווח כי ג'ק וייט, סולן הווייט סטרייפס צורף לרשימת מלחיני השיר במסגרת הסכם בין הצדדים ויקבל חלק מהתמלוגים.

כמה עובדות שאולי לא ידעתם על האירוויזיון 

1. שנה אחרי מלחמת יום הכיפורים ביצעה כוורת באירוויזיון את השיר “נתתי לה חיי", שחוץ מהומור הייתה בו גם מחאה פוליטית נגד שלטונה של גולדה מאיר (“יש מספיק אוויר למדינה או שתיים"). כדי להגות בקלות את שם הלהקה, הם נקראו בחו"ל “פוגי". השיר הגיע למקום השביעי בתחרות ובארץ זכה בתואר “שיר השנה". הגרסה בצרפתית לשיר של זמר הפופ ז'ו דסאן נקראה “Le Service Militaire" (“השירות הצבאי") והגיעה למקום הראשון במצעד הפזמונים הצרפתי. 

2. גם שלמה ארצי הגיע לאירוויזיון. ב־1975, כשהיה שם מוכר בישראל, ייצג את המדינה בתחרות בשוודיה עם השיר “את ואני". הוא החל בגרסה שקטה, אך המעבד אלדד שרים בחר להפוך אותו לשיר קצבי, שהגיע למקום ה־11. אחרי האירוויזיון ארצי ידע כמה שנות שפל בקריירה. לאלבומו “אהבתיהם", שיצא בשנת 2000, הכניס את השיר בגרסה השקטה. 

3. מקום 24, זו התוצאה הגרועה ביותר של ישראל באירוויזיון. “שירו" של שרה'לה שרון קיבל רק 4 נקודות בתחרות ב־1993. עם זאת, ישראל היא מהמדינות הבודדות שלא הגיעו למקום האחרון בתחרות.

4. בקדם־אירוויזיון 1986 ביצעו מוטי גלעדי ושרי צוריאל את “יבוא יום". כשגלעדי השמיע לחברו המוזיקאי יעקב אליעזרוב, את השיר, הוא טען בפניו שאין סיכוי שהשיר יזכה. אליעזרוב התנגד. “אם נזכה, אממן לך כרטיס טיסה לאירוויזיון", אמר גלעדי ונאלץ לשלוף את הארנק. בתחרות קיבלו השניים רק 7 נקודות, אבל זכו בחוויה. 

5. הזמרת הישראלית שהשתתפה הכי הרבה פעמים בתחרות היא ירדנה ארזי: ב־1976 שרה עם שוקולד מנטה מסטיק את “אמור שלום"; ב־1988 ייצגה את ישראל עם “בן אדם"; וב־1979 הנחתה את התחרות שהתקיימה בישראל לצדו של דניאל פאר.