סקס, סמים ורוקנרול - זו האמרה שעולה במוחי כשאני נדרש לתאר או להגדיר את יהונתן גפן, ובייחוד את טנא יצירותיו, הגיגיו, פעילויותיו ושערוריותיו, מנהלל. דרך תל אביב ועד בית יצחק בואכה עמק חפר.
יהונתן גפן, מגדולי היוצרים והפזמונאים בישראל, הלך לעולמו בגיל 76
חברו הקרוב של יהונתן גפן ז"ל ספד לו: "מעולם לא חשתי כאב כזה, הוא סיפר לי שכתב ספר חדש"
סקס
גפן, שהיה נשוי פעמיים, סיפר וכתב בפתיחות לא פעם על אורח החיים הפרוע שניהל, הרומנים התכופים והבגידות ברעיותיו. אבל הסקס הכי טוב שהיה לו הוא עם השפה העברית. כמשורר, כסופר וכסאטיריקן שנון, גדולתו הייתה הכתיבה בגובה העיניים, לילדים ולבוגרים. ולראיה, עד היום "הכבש השישה עשר" נחשב לאחד הספרים והאלבומים האהובים על כל שכבות הגילים.
הוא לקח את הכתיבה הגבוהה, החריפה והאליטיסטית, עיבד אותה בשפה פשוטה ובסלנגים מהרחוב, ויצר תמהיל ישראלי רווי תיאורים ומטאפורות שנגעו בכל אחד. האורגזמה הייתה כששירים כמו "האהבה שלי היא לא האהבה שלו", "בלדה לנאיבית", "האישה שאיתי", "סיגליות", "יהיה טוב", "גן סגור", "אתם זוכרים את השירים" ו"יונתן סע הביתה" יצאו לו בסוף התהליך הזה, שכן דרך עיניו וחייו הפרטיים הוא הצליח למצוא את המכנה המשותף שלו לקולקטיב, לקהל מאזיניו. זה בא לו לא מעט בהשראת גיבוריו - המוזיקאי בוב דילן והקומיקאי לני ברוס.
מלבד הפזמונים, גפן הצליח לגעת בפצעים שהרחיקו, לדעתו, את הישראלים מהישראליות, בין אם במחזות כמו "קשר אייר" או "נומה עמק", ובין אם בהצגות שכתב כמו "המלחמה האחרונה", "מכתבים למערכת", "מדינה בלוז" או "טוב נבוט בעד ארצנו". הרומן הבלתי נלאה שלו עם המולדת והשפה העברית, והתשוקה האבסולוטית שלו כלפיה, הם שהפכו אותו לגיבור תרבות.
בואו לשדרג את האנגלית שלכם: לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
סמים
גפן חווה טרגדיות רבות לאורך חייו. במהלך שירותו הצבאי אמו מתה ממנת יתר של תרופה, וכמה שנים לאחר מכן אחותו שמה קץ לחייה. בצבא איבד כמה מחבריו הטובים ביותר וכהלום קרב מצא מפלט רגעי באלכוהול ובסמים ואף נעצר מספר פעמים בגין החזקת סמים מסוכנים. כמי שנהג לבלות ב"כסית" בחברת "חבורת לול" (אריק איינשטיין, אורי זוהר ושות'), שעבורה גם כתב פזמונים, הסמים היו חלק בלתי נפרד מהווי ומסמלי התקופה.
הקוקאין, סמי ההזיות והשתייה האינסופית היו כדבריו בכי על קץ ימי התום של לפני 67'. זה החל כעניין חברתי אבל הפך מהר מאוד לתלות. להתמכרות. עם זאת, פעם הוא סיפר שלקראת גיל 70 הוא נטש את האלכוהול והחליפו בנטפליקס ובאהבה חדשה, נשאר עם קנאביס אך השאיר את שאר הסמים מאחור, למעט הסם שליווה אותו מקטנות – הכתיבה, שתדלקה אותו בהשראה ובכישרון אינסופיים עד יומו האחרון.
רוקנרול
לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>>
כיאה לרוקר אמיתי, את הדיסטורשן קיבל במהלך שירותו הצבאי כלוחם בגולני שחווה את מלחמת ששת הימים בווליום גבוה (שהוליד, בין השאר, את "הנסיך הקטן") ובהמשך גם נתן "הדרן" כלוחם בקרבות הקשים במלחמת יום הכיפורים, שעיצבה את דעותיו הנחרצות כשמאלני קיצוני שיצא נגד המיליטריזם והכיבוש, ובטוריו הרבים (בייחוד ב"מעריב") ביסס עצמו כפובליציסט נועז.
גפן היה גם פרפורמר מעולה ולצד פרטנרים שצבר לאורך הדרך, כמו דיוויד ברוזה ודני ליטני, הוכיח את היותו טרובדור של מילים וביצוע, כריזמטי בטירוף, שחי ומת על הבמה בטוטאליות של רוקר אצטדיונים. הקול, הכנות והאותנטיות בהופעותיו חדרו לקהל מבעד להילה ולחיוך השובב שאפיינו אותו. על הבמה הוא לא היה "יהונתן גפן" אלא פשוט יהונתן, ישראלי.
כחלק מתדמית הרוקר, דעותיו הפוליטיות הנחרצות גררו אחריהן ביקורות, חרמות, מכתבי נאצה ואיומים על חייו. החיבה והשנאה שעוררו התבטאויותיו די הלמו את תדמית "הילד הרע" (לעתים) כפובליציסט ו"הילד הטוב" כיוצר, או במילים אחרות "רוקנרול". באחד מראיונותיו האחרונים אמר: "עם כל מה שעשיתי לגופי, הייתי אמור למות בגיל 27", כפרפראזה למועדון הידוע לשמצה של אגדות הרוק. בסוף זה קרה לו, בפתאומיות, בגיל 76, באחת התקופות הסוערות במדינה. כמו בסאטירה טובה או במקום לדאגה.