נגן הקונטרבס יובל אטלס (32) יופיע במהלך החודש בקונצרטים של תזמורת הבארוק ירושלים עם מוזיקה מאת המלחינים הצרפתים מונדונוויל ולקלייר. רגע לפני שהוא עולה על המטוס מגרמניה לארץ, תפסנו אותו לשיחה קצרה על שורשים, תרבות ופס הקול של התקופה, שכולל גם כמה צלילים צורמים.
אטלס מתגורר כבר 11 שנים בגרמניה, לשם הגיע כדי ללמוד בבית הספר למוזיקה במינכן. "לימודי קונטרבס בגרמניה הם ברמה הכי גבוהה בעולם, וגם אפשרויות התעסוקה כאן רבות. אם בישראל היה היצע דומה, הייתי בוודאי מתפתה לחזור", הוא אומר. "יש מסביבי אלפי תזמורות. בארץ אפשר לספור על שתיים-שלוש ידיים את מספר התזמורות. בגרמניה יש מעל עשרים אקדמיות למוזיקה, כשבארץ יש שתיים. על מנת להתקבל ללימודים או לתזמורות בגרמניה, צריך לנצח מול מתמודדים רבים באודיציה – זה אתגר גדול והרמה מסחררת, הנגנים הצעירים והמוכשרים מגיעים מכל קצוות העולם כדי לנסות את מזלם".
מגיל 18 יובל מתרכז במוזיקה עתיקה, בכלים כמו קונטרבס היסטורי, ויולונה בסול וויולה דה גמבה לצד הקונטרבס המודרני. המוזיקה הצרפתית מרתקת אותו כבר למעלה מעשור (בעיקר אופרות של ז'אן פיליפ ראמו), אבל לאולמות הקונצרטים מחוץ לצרפת היא מגיעה רק לעתים רחוקות. "זו המוזיקה הכי יפה שאי פעם הכרתי", הוא אומר.
"אני מאחל לרבים לבוא ולנסות את חוויית הקונצרטים החיים. לא משנה באיזה גיל, לבוא ולהקשיב, לייב. לא לפחד מכך שאולי זה לא יהיה מהמם על הפעם הראשונה. לא כל קונצרט תמיד מוצלח ויש לבחור את הקונצרטים בקפידה, אולי בעזרת חבר מוזיקאי. המוזיקה מתקופת הבארוק מרגשת, יפה ואף קלה להאזנה, לא צריך להיות פרופסור כדי ליהנות ממנה. כאשר היא מנוגנת על כלים עתיקים היא נשמעת עוד הרבה יותר טבעית, קלילה ואנרגטית".
כדי להמחיש עד כמה המוזיקה הזו היא חלק מחיינו יובל נזכר באירוע מחטיבת הביניים. "הילדים צחקו עליי מפני שניגנתי בחלילית. אחד מהם טען בגאווה שמוזיקה קלאסית היא הדבר הכי משעמם בעולם. בתקופה ההיא פלאפונים של נוקיה היו חדשים ופופולרים, וכשאותו ילד שצחק עליי קיבל שיחה - הרינגטון שלו היה פוגה מאת י.ס באך, שזיהיתי מיד. שאלתי אותו אם הוא יודע מה הרינגטון שבחר. הוא היה מאוד נבוך לגלות שזו בעצם מוזיקה קלאסית".
מה הלאה? תישאר בגרמניה או תחזור?
"שאלה גדולה. אני לא מצליח להחליט בינתיים, כרגע אני מרצה את הצד הקרייריסטי שלי בגרמניה. בו זמנית לבי נוטה לפולין, לדרום אמריקה ולישראל".
איך מקבלים אותך כישראלי בגרמניה?
"לגרמניה יש עבר לא פשוט איתנו, והם עדיין זוכרים ומודעים. הם זהירים ונותנים לנו כבוד, בדרך כלל. במזרח המדינה יש יותר גילויי אנטישמיות, אבל אני לא גר שם ולא נתקלתי בכאלה".
אם מדברים על אנטישמיות, אי אפשר שלא להתייחס לריכרד ואגנר, שעדיין קשה לאוזן הישראלית לשמוע. איפה אתה עומד ביחס למלחין האהוב על היטלר?
"אני לגמרי מצדיק את איסור הביצוע של יצירותיו בישראל, כי אני מבין את הטראומה של ניצולי השואה שבאים לקונצרטים וחוו מוזיקה זו במחנות הריכוז. גם במשפחה שלי יש כאלה ואני מכיר את דעתם בנושא. ניגנתי מוזיקה של ואגנר בגרמניה ובצרפת. למרות ההתחלה הקשה, יותר מאוחר אהבתי אותה, אפילו מאוד. אני ממליץ על האופרה 'דמדומי האלים'. זו אינה מוזיקה שמהנה כל אחד ומיד. כשתיכנסו אליה עמוק אחרי כמה הקשבות, תחוו את סערת הרגשות העמוקה מהסוג שרק ואגנר יודע לעורר. אני מניח שעם הזמן גם בארץ יבצעו את המוזיקה הזאת, אבל אין שום הצדקה לעשות זאת כשניצולי השואה עדיין בינינו. המוזיקה שתשמעו בתזמורת הבארוק לעומת זאת, יכולה להישמע לכם הרמונית, שקופה ומהנה מיד. תבואו?".
ניתן להקשיב להקלטות בערוץ היוטיוב של יובל אטלס, בין השאר גם ליצירות מהבארוק הצרפתי: https://www.youtube.com/user/musicatlas9