הישראלים השרופים של "גאנז אנד רוזס" מחכים בקוצר רוח ל־5 ביוני, אז צפויה הלהקה להופיע בפעם הרביעית בתולדותיה בפארק הירקון בישראל, כחלק מסיבוב ההופעות העולמי החדש שלה. אחד מהם הוא דודו רוז (44) מפתח תקוה, סולן ומייסד Guns N’ Moses, להקת המחווה הישראלית ל"גאנז אנד רוזס" שפעילה מאז 2014. “האהבה שלי ללהקה היא דרך חיים", מספר רוז. “בשנת 1991 זפזפתי בטלוויזיה בכבלים ובטעות הכפתור נלחץ לי על ערוץ MTV. בדיוק שודר שם הקליפ של ‘Welcome To The Jungle’. זו הפעם הראשונה שראיתי את חברי הלהקה. ננעלתי עליה כמוכה היפנוזה. למחרת שאלתי את חבריי: ‘אתם מכירים להקה בשם גאנז אנד רוזס?’, וכולם הסתכלו עליי כאילו נחתִּי ממאדים כי אני היחיד שלא הכיר את הלהקה. כנער נסעתי בכל שבוע לתל אביב לקנות אלבומים, גלויות, פוסטרים וחולצות של הלהקה. הוצאתי את כל דמי הכיס שלי על כך. כל היום עסקתי רק ב’גאנז’. היה ברור לי שאקדיש את כל חיי להערצה ללהקה, למרות שבהתחלה זה נראה מוזר לסביבה, עד שהבינו שזה לא עובר לי".
בשנת 1996, שבוע אחרי שמלאו לו 18, הוא אף שינה במשרד הפנים את שם משפחתו המקורי מ"קרבצ’יק" ל"רוז" על שם אקסל רוז.
בכמה הופעות של הלהקה היית בעולם?
“הפסקתי לספור אחרי 40. בכל שנה אני משתדל להיות לפחות בשלוש הופעות. מלבד הופעות יצא לי גם לפגוש אותם בנפרד. עם אקסל רוז יצא לי לשבת כמה פעמים בבקסטייג’ לשעות של חפירות עד שעות הבוקר המוקדמות. הוא כבר מכיר אותי וקורא לי ‘חברי מתל אביב’. צברתי ממנו הרבה סיפורים אישיים, גם כאלה שלא אחשוף".
הפעם הראשונה שבה הלהקה הופיעה בישראל הייתה במאי 1993, בפני קהל של כ־40 אלף איש. "זה היה מדהים", מספר רוז, שהיה שם. “אבא שלי ז"ל היה בצבא קבע והשיג כרטיסים במחיר מצחיק. קודם הלכתי לראות את חברי הלהקה נחים במלון שבו שהו, ואז הלכתי לפארק כדי לתפוס מקום קרוב לבמה. כולם היו בטוחים שההופעה תהיה כמו ההופעה בטלוויזיה, אבל בישראל סיבוב ההופעות השתבש. ההופעה הזו השאירה טעם רע בפה להמון אנשים, אבל בעיניי זה היה מדהים לראות את ‘גאנז’ בישראל, זה היה מאורע היסטורי".
הלהקה הופיעה בישראל גם ב־2012 בהרכב שונה, וב־2017 עם ההכב המקורי בפני קהל של יותר מ־61 אלף איש במה שהוגדר כאחת מהופעות הרוק הבינלאומיות הטובות שהיו כאן.
לאורך חייו הספיק רוז לאסוף כל פריט שנוגע ללהקה: “יש לי כובע שסלאש (גיטריסט הלהקה - ד"פ) נתן לי בהופעה של להקת ‘ולווט ריבולבר’ (שבה היו חברים שלושה מחברי "גאנז אנד רוזס" – ד"פ) ב־2007 וחתם לי עליו. יש לי את חוברת הלו"ז, כולל החתימה של סלאש, של כל צילום הקליפים של ‘November Rain’ ו־’Don’t Cry’ כולל מספרי הטלפונים של כל הצוות שעבד על הקליפים. פריט שאני מחפש כבר שנים הוא הבנדנה הכחולה של אקסל מהקליפ ‘Sweet Child O’ Mine’".
הפופולריות נסקה
"גאנז אנד רוזס", מלהקות הרוק המשפיעות והמצליחות בעולם, הוקמה בלוס אנג’לס בשנת 1985 והוציאה שישה אלבומי אולפן, שלושה מיני אלבומים, אלבום הופעה חיה, שני אוספים ועוד אינספור בוטלגים, קלטות וסרטוני וידיאו. לאורך שנותיה ניגנו בלהקה שלל נגנים, כשהגרעין של ההרכב כולל את ההסולן אקסל רוז, הבסיסט דאף מק’אגן, הגיטריסט סלאש (שחזר אליה אחרי נתק בן 20 שנה) והקלידן דיזי ריד. חברים נוספים בלהקה במתכונתה הנוכחית הם הגיטריסט ריצ’רד פורטוס, המתופף פרנק פרר והקלידנית מליסה ריס.
בישראל נסקה פופולריות הלהקה בראשית שנות ה־90, הודות לאלבומיה השלישי והרביעי - Use Your Illusion 1 ו־Use Your Illusion 2 שיצאו במקביל ב־17 בספטמבר 1991. המוזיקאי והבסיסט בן סולומון (46), מקיבוץ רמת הכובש, שותפו של דודו רוז ללהקת המחווה, גילה את הלהקה בשנת 1990. “הייתי בן 13, חבר השמיע לי את הקסטה, ומאז זה הפך להיות התנ"ך עבורי", הוא מספר. “בתקופה ההיא המדינה הייתה הרבה יותר שמרנית, והכותרות בעיתונים הציגו את 'גאנז אנד רוזס' כלהקה מרדנית ומסוכנת. מרד הנעורים משך אותי לא מעט, וכשמוסיפים למלל ולמוזיקה את המרדנות הזו – זה מדהים. ההורים שלי דווקא קיבלו את זה בעין יפה. כש'גאנז' הגיעו להופיע בארץ בשנת 93’, היו הרבה הורים שלא נתנו לילדים שלהם ללכת, ודווקא אמא שלי שלחה אותי, כי היא נזכרה איך היא רצתה לראות את הביטלס בישראל, ובסוף לא הביאו אותם לארץ כי בממשלה חששו שהם ישפיעו על הנוער לרעה. היא זכרה שהיא התבאסה כנערה ולא רצתה שגם אני אחווה זאת".
במה מתבטאת ההערצה שלך ללהקה?
“אני מושפע במיוחד מדאף מק’אגן ואיזי סטראדלין (גיטריסט הלהקה – ד"פ ) בקריירות הסולו שלהם ובכלל. הסאונד של דאף הוא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי. אחרי 30 שנה של ניסיון להשיג את דגם גיטרת הבס שלו – סוף־סוף הצלחתי להשיג אותו השנה. בנוסף, אספתי לא מעט פריטים של הלהקה - מתקליטים ותמונות ישנות ועד חוברות ומפרטים. יש מפרטים שתפסתי מההופעה של הלהקה ב־2012. בנוסף, כשרון 'במבלפוט' ט’אל, שניגן גיטרה חשמלית באלבום ‘Chinese Democracy’, הגיע לארץ – הוא חתם לי על האלבום. יצא לי גם לפגוש כמה פעמים את ריצ’רד פורטוס, ואפילו החלפנו פעם טלפונים. האהבה שלי ללהקה רק מתחזקת ומתעצמת עם השנים".
איזה פריט אתה משתוקק להשיג?
“מגן הזיעה שדאף שם על יד ימין. הוא המוזיקאי שאני מעריץ יותר מכולם. הוא השפיע עליי בכל מובן כמוזיקאי".
להופעה הקרובה מתכוון סולומון להגיע עם בנו בן ה־8. “אני לא יודע אם הוא יחזיק מעמד במשך שלוש שעות הופעה, אז אני אקרין לו הופעה חיה של הלהקה מלפני שנה, ואם הוא לא יירדם לכל אורכה – נלך ביחד", הוא אומר. “אם הוא יירדם – אלך לבד לשורה הראשונה".
נמרוד ששון (41) מפתח תקוה, מעריץ ואספן אדוק אף הוא, החל את הרומן עם הלהקה בשנת 1990, בהיותו בן 8. “בן דודי ניסה ללמד אותי על הגיטרה את Knockin’ On Heaven’s Door, הביא לי פוסטר של הלהקה מהעיתון ‘ראש 1’ ודי נדלקתי", הוא מספר. “כשנסעתי אליו ראיתי את המוזיאון הפרטי שלו ללהקה. לימים הוא הביא לי את הפריטים. התאהבתי במוזיקה. הוא הקליט לי חלק מהשירים על קלטת. קניתי פריטים של הלהקה בחנויות, תגים לבגד, סיכות, כובעים, בנדנות, פוסטרים, גזרתי כל כתבה על הלהקה מכל עיתון. הלהקה התחילה להיות האהבה המוזיקלית הגדולה שלי".
בגיל 17 רכש ששון את הגיטרה החשמלית הראשונה שלו. “הייתי חוזר מבית הספר ומיד יושב לנגן את שירי הלהקה בלופ עד 12 בלילה", הוא מספר. “למרות ששמעתי גם את נירוונה ומטאליקה, 'גאנז' תמיד היו הפייבוריטים שלי. החלום הגדול שלי הוא לפגוש אותם".
מה גורם לך לאהוב אותם?
“קודם כל המוזיקה. לפני שראיתי איך הם נראים – שמעתי אותם. אחר כך התחברתי לאנרגיות שלהם. בפעם הראשונה שראיתי את הלהקה בקלטת וידיאו - הזעתי מהתלהבות".
איך התחלת את האוסף של פריטי הלהקה?
“בכל שנות הילדות הדרך היחידה להשיג חומרים מיוחדים הייתה לקפוץ לחנויות בתל אביב בדיזנגוף סנטר ולפשפש בהן. בשנים האחרונות אני משיג פריטים בהזמנה מחו"ל. יש לי מהדורות מקוריות של תקליטי הוויניל של הלהקה שקשה להשיג. יש לי מהדורות מיוחדות ומוגבלות של בובות של חברי הלהקה, וכמובן חוברות ופוסטרים נדירים מאוד. החלום שלי הוא להשיג גיטרה מקורית של סלאש. יש לי בבית חדר מוזיקה שכולו מוקדש רק ללהקה".
נפתח עולם
“האהבה שלי ללהקה התחילה בשנת 1991 עם צאת האלבום ‘2 Use Your Illusion‘", מספרת קרן טוביאנה (42). “בתקופה הזו הייתי נורא מושפעת ממה שאחי היה שומע, ויום אחד הוא הביא את הקלטת הזו, שבהתחלה נשמעה לי מאוד רועשת, אבל כששמעתי את הגרסה האלטרנטיבית ל־’Don’t Cry’ – התאהבתי. תמיד זה יהיה השיר שבזכותו הכרתי את הלהקה ונפתח לי עולם שלם. בעיקר הייתי מאוהבת באקסל רוז, שעד היום הוא אהבה גדולה שלי".
איך באה לידי ביטוי ההערצה ללהקה?
“בתור ילדה שמעתי כל שיר והכרתי כל מילה, ישבתי עם מילון ותרגמתי את השירים כדי להבין על מה הם מדברים. כתבתי בהפסקות בבית הספר את מילות השירים, שמעתי את המוזיקה 20 אלף פעם בפול ווליום, אספתי כל בדל כתבה, קלטת או פריט שנתקלתי בו. ההופעה הראשונה בשנת 93’ הייתה חלום עבורי. הלכתי להופעה בבוקר עם אחותי כדי לתפוס מקום צמוד לבמה. ההופעה הייתה על הפנים, אבל ראיתי אותם בלייב וזה היה מטורף. למחרת קמתי ובכיתי בכי מטורף. מאז הייתי במעל 20 הופעות של הלהקה. בשנת 2011 קניתי כרטיסים להופעה בארצות הברית ויצא שנעמדתי ממש מתחת לאקסל רוז. ראיתי את הלבן בעיניים שלו והוא את שלי. בשעתיים הראשונות הייתי בהלם שאני נמצאת מטר ממנו, וזו אחת ההופעות הטובות שהייתי בהן".
בשנת 2012 זכתה טוביאנה לפגוש את רוז במסגרת הופעתו בישראל: “פגשתי אותו יחד עם קומץ מעריצים בבר ליד רמת גן, הצטלמתי איתו והוא היה הכי נחמד בעולם. הוא דיבר עם מעט האנשים שישבו בבר עד שבע בבוקר, וזו הייתה פשוט חוויה. מאז פגשתי אותו עוד שש פעמים, כולל סיור שעשיתי באחוזה שלו, לאחר שהגעתי לכניסה וביקשתי מהמנהלת שלו, שכבר הכירה אותי, לראות איך נראה ביתו. הוא קיבל אותנו מאוד יפה. הוא תמיד מדבר אלייך בגובה העיניים ומעריך את העובדה שיש לו מעריצים. פעם אחרת הוא אפילו הזמין אותי וכמה ממעריצי הלהקה לאפטר פארטי. בזכות ההערצה ללהקה הכרתי כמה מהחברים הכי טובים שלי".
מה הפריט הכי מיוחד שיש לך באוסף?
“אני מניחה שפריטים שאקסל חתם עליהם. יש לי גם תקליטים ומהדורות מוגבלות של פריטי הלהקה שרכשתי. בסוף, החוויות מהמפגשים איתו הן יותר מיוחדות מכל פריט אפשרי. אם יש פריט של הלהקה שהייתי רוצה להשיג זה המהדורה הראשונה והמקורית של התקליט ‘Appetite for Destruction’. זה משהו שנגנז ותמיד אנחנו רוצים את הבלתי מושג".