לפסנתרן הג'אז שי מאסטרו יש זיכרון מוזיקלי מכונן מגיל 4-5, שמלווה אותו לאורך כל הדרך. "אני זוכר את עצמי מאז יושב בסלון הבית שלנו, בכרמי-יוסף ומנסה לחקות בפסנתר את קולות היער היפהפה שממול", הוא משחזר. "בעצם, עדיין לא ידעתי לנגן ולמעשה אלתרתי צלילים כמו שיוצרים מוזיקה לסרטים, מה שאני עושה היום. בגבוהים ניסיתי לחקות את הגשם, באמצעים - את קולות החיות ובנמוכים - את הרעמים". 

"זה היה הבסיס. כשלוש שנים אחרי זה התוודעתי לג'אז, כשהתגלגל אלינו אלבום של הפסנתרן אוסקר פיטרסון, מפסנתרני הג'אז הגדולים ביותר, שבו ניגן מהיצירות הבלתי נשכחות של ג'ורג' גרשווין. להפתעתי באלבום הזה היו שני קטעים עם אותו שם. כשחשבתי שנפלה טעות, נפל לי האסימון כשהבנתי שמדובר באותו שיר שנצבע בצבעים שונים לחלוטין".

כך התחיל וירטואוז הפסנתר מאסטרו, 36, את הזינוק לקריירה הבינלאומית שלו, שבמהלכה נכתב עליו ש"הוא. הוא איננו מסתחרר מכך, כשם שהוא איננו יוצא מכליו כשמזכירים את שמו בנשימה אחת עם שמותיהם של שניים מאגדות הפסנתר של הג'אז, קית' ג'ארט וצ'יק קוריאה, לאחר שהוא מוציא את אלבומיו ב-ECM, חברת התקליטים שבה הקליטו השניים.

ברביעי השבוע יופיע מאסטרו במועדון "גריי", בתל-אביב, לראשונה עם הרביעייה הניו-יורקית שלו, הכוללת איתו את החצוצרן האמריקאי פיליפ דיזאק, את נגן הקונטרבס הפרואני חורחה רואדר ואת המתופף הישראלי עפרי נחמיה, "נגנים נפלאים שכל הופעה איתם היא הרפתקה, שבמהלכה אנחנו כמו עושים מסאז' למוזיקה". בהופעה הם יבצעו קטעים מ-Human, אלבומו האחרון לפי שעה של מאסטרו, שהופיע לפני כשנתיים לצד קטעים מאלבומו החדש שבדרך.

שמו של מאסטרו, מי שכל הופעה שלו היא חגיגה בפני עצמה ו"אין אצלי שתי הופעות אותו דבר", זוהה שנים עם סצנת הג'אז התוססת בניו-יורק, שם ישב שנים, עד שבביקור מולדת על סף הקורונה החליט ב"החלטה של רגע" לחזור סופית לארץ ולהגיח ממנה להופעות ברחבי תבל.

מסעותיו של מאסטרו, אחיה של נגנית הקונטרבס גל מאסטרו, לא התחילו עם המוזיקה וכבנו של טייס באל על הוא ראה עולם משחר ימיו. בעקבות התקליט ההוא של פיטרסון הוא התאהב במוזיקה פולקלורית אמריקאית ובראש ובראשונה בג'אז, מוזיקה שבה הוא התעמק בלימודיו בתלמה ילין, במסלול משולב של ג'אז ומוזיקה קלאסית. לאחר חמש שנים בהרכב עטור התשבחות של הבסיסט אבישי כהן, יצא מאסטרו לדרכו העצמאית.

"קיבלתי מלגה מלאה ללימודים בברקלי, בבוסטון, אך ויתרתי עליה כדי להתרכז בנגינה", הוא מספר. "אני אוטודידקט מטבעי וכך למדתי באחרונה בעצמי צרפתית".

מאסטרו הוציא, כאמור, את שני אלבומיו האחרונים ב- ECM, "מה שהיה לגביי בבחינת הגשמת חלום שליווה אותי מילדות, עם מפיק אגדי כמו מנפרד אייכר, שבין השאר הפיק את האלבומים של צ'יק קוריאה ופט מת'יני ובמחיצתו הרגשתי שהוא הזיז אותי כמו...אדווה בים".

באחרונה שמענו מוזיקה נהדרת שלך ב"אמריקה", סרטו המוחמא של אופיר-ראול גרייצר.

"כמי שמניפת הצבעים במוזיקה שלו היא רחבה התחלתי לעסוק מחוץ לג'אז גם בהלחנת מוזיקה לסרטים, מה שמהווה הגשמת חלום ישן מאז שכילדון ניסיתי לחקות בפסנתר את הצלילים של היער בכרמי-יוסף. לא רק קולנוע. אני מקווה להלחין גם לתיאטרון ולמחול".

לבסוף, אי אפשר לסיים שיחה אתך מבלי להתייחס לשם משפחתך המאוד מחייב.

"כאן היה לי מזל יותר משכל. מאסטרו זה שם המשפחה שלי, שמוצאה בספרד. כמוזיקאי, לא אומר שהשם לא עזר לי ומבחינת הקריירה שלי הוא מעין בונוס כזה".