"אלו ימים מרגשים מאוד”, אומרת מאיה קוסובר, ממקימי “כאן הסכתים” (מחלקת הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי), המשמשת בה כמגישה וכעורכת בכירה. הפודקאסט שיצרו קוסובר וניר גורלי, “שיר אחד” (מבית תאגיד השידור הישראלי), שהפך לאחד הפודקאסטים המואזנים ביותר בישראל, לא רק זוכה לעיבוד בימתי שיעלה לראשונה בפסטיבל ישראל שייפתח היום, אלא גם יתורגם לתוכנית טלוויזיה. “אנחנו הולכים לעשות עונה של ‘שיר אחד’ בטלוויזיה בכאן 11 והיו לנו שלושה ימי צילום”, אומרת קוסובר.

הפודקאסט “שיר אחד”, על 90 פרקיו עד כה, החל לפני כשש שנים וחצי, כאשר בכל פרק מסופר הסיפור שמאחורי שירים ישראליים ידועים. המופע המבוסס על הפודקאסט, שיעלה בחמישי (21:00) ובשישי (14:00) הקרובים, נכתב ויוגש על ידי קוסובר וגורלי, בוים בידי יונתן בלומנפלד ומנוהל מוזיקלית בידי נדב הולנדר. יתארחו בו גלי עטרי, יענקל’ה רוטבליט, אלי לוזון ועוד. “אנחנו באמת מוקפים באנשים מוכשרים ויצירתיים שכולם באו למשימה לעשות מופע שלא דומה לשום דבר אחר”, אומר גורלי, ממקימי חטיבת הרדיו של “כאן”, המשדר בה, והמשמש גם כעורך הראשי של “כאן הסכתים”. “אנחנו מנסים ליצור פה משהו חדש שאין כמותו בארץ”.

מה השוני העיקרי בין הפודקאסט למופע?
גורלי: “אחד הדברים המעניינים במופע בפסטיבל ישראל זה להרגיש איך האינטימיות של הפודקאסט מצליחה לעבור גם בפורמט אחר וחדש”.
קוסובר: “יש פה הזדמנות מיוחדת לקחת את העשייה הרדיופונית שלנו ולהעביר אותה באופן אחר. המופע ייתן לקהל עוד אינפורמציה מעבר לסאונד, כמו וידיאו־ארט ומוזיקה חיה, וכל מה שיש למופע בימתי להציע. זו הרפתקה מדהימה עבורנו”.

זיכוך של הישראליות

סיפורו של הפודקאסט “שיר אחד” החל בשנת 2017, תקופת הקמת תאגיד השידור הציבורי. “עדיין לא היו אז תדרים של רדיו, אבל רצו בתאגיד להעלות תוכן אינטרנטי שאפשר יהיה להאזין לו אונליין”, משחזרת קוסובר. “מי שהיה אז העורך הראשי במחלקת ההסכתים, רום אטיק, מאוד אהב קונספט אמריקאי שנקרא ‘Song Exploder’ והוא היווה עבורו השראה ליצור גרסה עברית, קצת שונה, ולבדוק אם זה עובד. בתוכנית האמריקאית הנטייה הייתה לקחת שיר ולפרק אותו לערוצים ולכלי נגינה. הם לא חפרו המון במשמעות הטקסטואלית של השיר או בקשר שלו למוזיקה או לסוציולוגיה האמריקאיות”.

הפתיחה של הפודקאסט הייתה בפרק שהוקדש לשיר “יום חדש” של רביד פלוטניק. מאז עסק הפודקאסט בשירים כמו “אבניבי” (יזהר כהן), “שיר לשלום” (להקת הנח”ל), “נפרדנו כך” (אבנר גדסי), “ילד מזדקן” (כוורת), “זוט עני” (אלה לי להב), “מסיבה” (יסמין מועלם ושקל) ו־”Views” (נגה ארז, אורי רוסו וראו קרגון). הפרק הנשמע ביותר, לדברי קוסובר, הוא זה שהוקדש ל”מהרי נא” של אהוד בנאי. “זה שיר שיש בו זיכוך מאוד עוצמתי של הישראליות, ומי מאיתנו לא מתחבר למשפט: ‘הילד בן 30, יש לו חום גבוה’ או ‘אבל עדיין לא יודע מה יעשה כשיגמור את הצבא’”, אומרת קוסובר. “זה שיר שנכתב על רגע מאוד פרטי ואישי של אהוד. הוא משלב בו מוזיקה יוונית שהוא גילה על תקליט, את הלילה האחרון של אמו, את חתונת בתו הראשונה ועוד. זה מעין מסע חיים שלם שנכנס לתוך שיר וזה באמת היה פרק מיוחד עבורנו”.

פגישה במטוס

לצדם של קוסובר וגורלי שותפים ליצירה גם אייל שינדלר, תומר מולוידזון ואסף רפפורט. “ממש לא שיערנו שהפודקאסט יהפוך ללהיט כזה”, מספר גורלי. “הפעם הראשונה שעלינו על הבמה הייתה בסינמטק תל אביב ב־2018. נתנו הרצאת ‘טד’ על הפודקאסט במשך רבע שעה. באו כ־100 אנשים והיינו המומים שאנשים יצאו מהבית כדי לבוא ולשמוע אותנו. כשאתה מקליט פודקאסט או עושה רדיו אתה לא פוגש את המאזינים שלך בדרך כלל, זו חוויה מאוד אינטימית. פתאום לבוא ולראות שאנשים מאזינים לך - זה פוצץ לנו את המוח, ואנחנו עדיין לא מעכלים את ההצלחה הזו”.
“יש מושג ברדיו שנקרא ‘המאזין המדומיין’ כי את בעצם מדברת ומספרת סיפור ברדיו למישהו שנמצא אי שם ומקשיב לך”, אומרת קוסובר. “בפסטיבל ישראל הולכים להיות באולם 1,000 איש, והחוויה הזו של לצאת מהאוזניות ולראות ולפגוש את האנשים - זו חוויה מאוד מרגשת”.

איך אתם בוחרים איזה שיר ייכנס לפודקאסט ואיזה לא?
קוסובר: “האופי של בחירת השירים הוא עם אוריינטציה מאוד ישראלית, כלומר שיש קשר הדוק בין סיפור השיר או בין הביוגרפיה או הסיפור של האמן ובין ההקשר הישראלי הרחב. אם יש שיר ויש לו סיפור הולדת טכני ללא מנוע רגשי או קונפליקט, אז לא נספר את הסיפור של השיר הזה, ולא משנה כמה הוא אהוב”.

גורלי: “מאוד חשוב לנו לדבר עם היוצרים והמבצעים עצמם של השירים. כלומר, אם יש שיר מאוד חשוב ואהוב ויש לו סיפור נהדר, אבל אפשר לדבר רק עם חוקרים, עיתונאים ואקדמאים - זה פחות מעניין אותנו. יותר מעניין אותנו אם חלק מיוצרי השיר - כותב, מלחין, מעבד או מבצע – עדיין בחיים. חשוב לנו שהסיפור יגיד משהו רחב יותר. כלומר, שדרך הסיפור הקטן של הכתיבה או הביצוע אפשר יהיה להבין משהו רחב יותר על ישראליות. אם אנחנו מצליחים דרך סיפור של שיר להגיד משהו רחב יותר על המקום שלנו כאן, אז אנחנו מרגישים שעשינו משהו שהצליח. זה יותר רחב מסיפור מוזיקלי. אני חושב שזה מה שנוגע בקהל וזה גם מה שהוביל אותנו בבחירת השירים שיבוצעו בפסטיבל ישראל”.
קוסובר: “הרבה פעמים יש לנו דיונים בתוך המערכת של ‘שיר אחד’ על מה הסיפור הזה. כלומר, על מה הפרק מדבר חוץ מעל הולדת השיר? האם זה סיפור על אבהות? על פחדים? על הקשר למקום שבו נולדתי? על הבחירה להגיע לכאן? אנחנו חוקרים את הסיפור סביב השיר כי זה מה שעומד להיחקק מאוד באוזניהם של האנשים שמאזינים לנו, וזה גם מה שמחזיק את הפרק מעבר להיבט המוזיקלי”.

האם יש אמנים שעדיין מסרבים להשתתף בפודקאסט, למרות הפופולריות שלו?
גורלי: “יש אנשים שאמרו לנו ‘לא’, ואם הם קוראים את השורות האלה, אנחנו נשמח שהם יגידו לנו ‘כן’”.
קוסובר: “חוה אלברשטיין, שרית חדד וברי סחרוף – אתם מוזמנים להרים אלינו טלפון, ונשמח”.

בחרו רגע מיוחד ומרגש שחוויתם בעבודה על אחד הפרקים.
קוסובר: “יש לי רגע מרגש מאוד שקרה לי עם יענקל’ה רוטבליט, שגם ישתתף בערב שלנו בפסטיבל ישראל עם שיר אחר שהוא כתב. עשיתי איתו לא מזמן פרק על ‘שיר לשלום’, וכשבאתי לראיין אותו, הוא סיפר על הטראומה שלו ממלחמת ששת הימים. אחרי שהפרק יצא, הוא אמר שהצלחנו לחדש לו דברים שהוא לא ידע לגבי השיר שהוא כתב, והוא אמר שזו הייתה מלאכת מחשבת שהביאה את הסיפור שלו באופן שהוא מעולם לא חווה אותו. זה היה רגע מרגש עבורי וסגירת מעגל אישית עם יוצר שכתב כל כך הרבה שירים שגדלתי עליהם".

עוד פרק מיוחד שעשינו היה על השיר ‘Lover, Lover, Lover’ של לאונרד כהן ועל התרגום העברי של שלומי שבן: ‘אנא, אנא, אנא’. הפרק נפתח עם דמות של חייל ישראלי, היום כבר אדם בן 70, שלחם במלחמת יום הכיפורים. שנה לפני המלחמה הוא פגש את לאונרד כהן כשהוא היה מאבטח באל על. לאיש הזה קוראים שלומי גרונר. פגשתי אותו והוא סיפר לי איך הוא פגש את לאונרד כהן בשנת 72’ והתיישב לידו במטוס, ולאונרד כהן אמר לו: 'אתה יכול לקרוא לי "לני"'. שנה אחר כך גרונר מצא את עצמו בלב מלחמה סוערת. לילה לפני כן הוא איבד את החברים שלו בקרב, ופתאום הוא רואה את לאונרד כהן יושב עם גיטרה ושר שיר ומקדיש אותו לחיילים הישראלים. הוא מתקרב אליו ולא מאמין שזה האיש ששנה קודם לכן הוא פגש במטוס, ופתאום הוא פוגש אותו בלב מלחמה. זה היה מפגש חזק וטעון עבורי”.

גורלי: “כשעשינו את הפרק של ‘אני חולם על נעמי’ של הצמד חדוה ודוד, דיברנו עם ד”ר מוטי זעירא שכתב ספר על תרצה אתר, שכתבה את מילות השיר. הוא סיפר כבדרך אגב שפעם אחת הוא פגש את נעמי האמיתית שעליה נכתב השיר. היינו בהלם. לא ידענו שנעמי קיימת".

"התקשרנו לקיבוץ שלה, והיא ענתה והייתה הכי חמודה בעולם. נסענו לקיבוץ בדרום לפגוש אותה, והיה מפגש חמוד ומרגש עם נעמי האמיתית שעליה נכתב השיר. זה לא משהו שאתה בונה עליו כשאתה יוצר פרק. פתאום להביא את הקול של נעמי האמיתית ולנסוע עד אליה - זה מסוג הדברים שבגללם לפעמים אתה צובט את עצמך ואומר: ‘בוא’נה, זה יום העבודה שלי’. זה מסוג הדברים שעושים את העבודה הזו כל כך מתגמלת”.