סער הדר, בן 23 מתל אביב, מוזיקאי, זמר, גיטריסט, כותב, מלחין מפיק, ובנו של השחקן צביקה הדר, משחרר לראשונה בימים אלו את ה-EP הראשון שלו. מגיל 12 סער עוסק במוזיקה: מלהקה שבה היה זמר וגיטריסט, דרך השירות הצבאי בלהקה צבאית כזמר, גיטריסט ומפיק ועד שירים שהפיק לאמנים אחרים. כמו כן, קיים מספר הופעות בעשור האחרון, החל מברים קטנים ועד לפארק הירקון בפסטיבל "יותר". כעת הוא משחרר אלבום EP שכתב, הלחין, הפיק וביצע בעצמו. בראיון אצל איריס קול ב-103FM סיפר המוזיקאי הצעיר על השיר החדש "בדירה שלי".

"'בדירה שלי' זה דרך אחרת להגיד 'החדר שלי', דרך אחרת להגיד 'הבית שלי', שהוא לאו דווקא הבית הפיזי שאני גר בו, אלא בעצם קודש הקודשים שלי, זאת אומרת המקום הכי פרטי שלי - וזה השם שרציתי שיהיה של ה־EP הראשון", אמר.

הקריירה המוזיקלית שלך היא ארוכת שנים כי היא מתחילה מכיתה ו'.
"אני מרגיש שאני כבר המון המון זמן מופיע, עובד, כותב שירים ומקליט ומפיק, וזה משהו שאני עושה המון המון זמן, מאז גיל 12 שהייתה לי איזו להקת נוער בזמנו".

 

הלהקה הייתה, עם הבן של דודו טופז, יהונתן טופז.
"הלהקה התחילה אי שם בגיל 12. זה שרד את תקופת הנעורים עד אזור גיל 16. כינו בפרסים והופענו במלא מקומות, ובאזור גיל 16 הבנו שכל אחד כבר פיתח לעצמו איזושהי שפה והמון דברים שיש לו להגיד והוא רוצה לומר אותם לבד, ובאמת נפרדנו וכל אחד עושה היום מוזיקה בנפרד. באזור גיל 16 מצאתי את עצמי לבד, התחלתי לכתוב לבד, לעשות לבד, להפיק לבד. ובגיל 18 התחיל התהליך של לעבוד בחדר שלי כאולפן, בבית שלי, בדירה שלי, לעשות משהו שהוא מאוד מאוד אינטימי ומאוד מאוד אני. זאת אומרת, כל ה־EP הזה, ארבעת השירים האלה, אלה שירים שאני הפקתי, כולם הופקו אצלי בחדר, אצלי בבית".

מי היה המראה שלך? מי שיקף לך? איך מתקנים?
"זה תהליך. מן הסתם השירים שאת שומעת עכשיו אלה לא השירים הראשונים שהפקתי. זאת אומרת זה תהליך של למידה שאתה עובר ואתה כל הזמן מתקן ואתה לומד, והיו לי מורים שלימדו אותי את התוכנה וכל הזמן שדרגתי את עצמי. במקביל, יש לי חברים מאוד טובים ומשפחה מאוד טובה וגם אנשים שהם מאוד קרובים אליי שאני תמיד אוהב להשמיע ולראות מה הם חושבים ומה הם אומרים, ולחלק מזה להקשיב, ולחלק גדול מזה לא להקשיב בכלל".

צריכים לדעת לסנן.
"אחד הדברים החשובים שלמדתי, זה מתי אני מפסיק לקבל ביקורת. זה גם איך לקחת ביקורת וגם מתי הביקורת כבר לא רלוונטית, מתי אתה עברת כבר את ההליך, יש לך את המוצר שלך והביקורת יכולה להישאר שם".

חלק מהחוויה של להיות אמן זה גם ללמוד לקבל ביקורת. איפה אתה עומד מול זה?
"אני מאוד מחכה לראות מה אנשים חושבים על המוזיקה שלי. גם אם זה חברים וגם אם זה אנשים רחוקים יותר. בסוף אתה עשית משהו עם כוונה אמיתית ועם אמת מסוימת, אז יש שם משהו שהוא מאוד פופי, אבל לצד שני, יש שם גם משהו שהוא מאוד מאוד אני. בגלל זה אני חושב על איך שאנשים ייקחו את זה ואני אומר 'אוקיי, אבל עשיתי את עצמי'. אנשים יכולים לאהוב פחות, יכולים לאהוב יותר, ברגע שאני אחראי על הכול, אני יודע שלא עשיתי טעות, עשיתי משהו שהוא הכי טוב שאני עושה וזה של העולם בחוץ להחליט אם יאהבו או לא".