ההופעה של קובי אפללו וליטל שוורץ בזאפה חיפה המזמין ביום שלישי, היתה תמונת ניצחון שיש לו לעם היהודי, שבכל דור ודור מקפיד לא לאבד תקווה.
אפללו ושוורץ לא המציא את הגלגל של זמרים שחוברים לסטאנדאפיסטים על מנת למשוך קהל, אבל פה זה תיאום של פאזל גורלי. גם אפללו וגם שוורץ באו מהעם וחיים חיים של יומיום. הם לא עושים מכוכבותם עניין, להיפך, הם יורדים זה על זה-"מי הציע למי הופעה?", שוורץ מלהטטת עם הקהל ("מה באמת למדת איתי? נראית שונה אז, יותר יפה").
אפללו מספר על איך שואלים אותו אם הוא זה מפאודה, כשהוא יכול להיות מכל הצדדים. אפללו יודע לתת בקולו שירים טובים ומוכרים וגם שר שיר חדש בעקבות המלחמה וההופעות בפני חיילים.
האולם היה מלא מפה לפה, משאיר מקום לקום ולרקוד, כן, גם עם דסקיות החטופים - ממשיכים לשמוח, אולי זו התרופה, שלא חייבת להיות מרה. ההמשך, הסחיבה אחרי הכל היא היא בראשיתנו.
אז אם בא לכם ערב בלי חדשות, עם קוקטילים ורשות לצחוק ולהינות - רוצו למופע הזה.