משלום חנוך עד גיא בוקאטי: שיתופי הפעולה הגדולים של אריק איינשטיין

אריק ושלום חנוך - "אני חופשי לכתוב"

המפגש הראשון בין איינשטיין בן ה־28, אחד הכוכבים הגדולים במדינה, לבין שלום חנוך בן ה־21, חייל לקראת סוף שירותו בלהקת הנח"ל, קיבוצניק ממשמרות, התקיים במקרה בשנת 1968 במסיבה שהתקיימה במועדון "החלונות הגבוהים" בתל אביב, לקראת נסיעתו של הבמאי בועז דוידזון ללימודי קולנוע בארצות הברית.

חנוך, ביישן ומופנם, עלה לבמה במדי צה"ל וביצע שלושה שירים מקוריים שכתב. כשירד מהבמה, בדרכו לצאת מהמועדון עצר אותו איינשטיין, לחץ את ידו בחוזקה והחמיא לו על השירים העמוקים. "בוא ניפגש", הציע לחייל ההמום, "אולי אפילו נשתף פעולה". השניים קבעו להיפגש למחרת, והפגישה שינתה את חייהם. "מאותו מפגש ראשון שלנו החל בינינו קשר אהבה", סיפר חנוך בעבר. "השמעתי לו את החומרים שלי. הוא אמר: 'זה טוב, אבל אתה צריך לשיר בעצמך. בפגישות הראשונות עם אריק התפוצץ בי פרץ עצום של שירים".

רק חודשיים לאחר פגישתם הראשונה יצא התקליטון הראשון שבו שר איינשטיין משירי חנוך: "הגר", "ריסים", "שבת המלכה" ו"פתאום בלעדיו". השירים הציגו את אריק התוסס, פחות ממלכתי מבעבר אך עדיין די מתון יחסית למה שהוא וחנוך התאוו ליצור.

בהמשך אותה שנה העמיקו השניים את עבודתם המשותפת, כשיצרו את "מזל גדי", בעיבוד מוזיקלי של אלכס וייס. "אלכס וייס היה מוזיקאי ג'אז יוצא מן הכלל מהגווארדיה הוותיקה", סיפר איינשטיין. "הייתה סוג של הדדיות בינינו: הוא הביא את העולם המוזיקלי שלא התאים כל כך לאותה תקופה אבל היה נהדר, ואנחנו הבאנו את ההשפעות שלנו". חנוך סיפר בעבר כי האלבום נשמע לו ולאריק "מיושן" מדי, שכן הם רצו עיבודי רוק בועטים ווייס בחר בעיבודים רכים וג'אזיים. אולי בשל כך בהמשך לקחו לידיהם את השליטה על ההפקה המוזיקלית.

"מזל גדי" כלל תריסר שירים, מרביתם הפכו נכסי צאן ברזל במוזיקה הישראלית. בין הכותבים אפשר למצוא את מאיר אריאל, לאה גולדברג ומרים ילן־שטקליס. איינשטיין עצמו כתב את "הימים הארוכים העצובים" ו"כתר של זהב", וחנוך חתום ככותב על "לילה", "האדון הרופא", "האיש ששוקע עם שמש", "מה שהיה היה", "כשנופל כוכב" ו"כהה כהה".

אומנם האלבום שמר על איינשטיין כאומן מיינסטרים ממלכתי, אך הוא סימן את תחילת הנתיב המוזיקלי החדש של חנוך ואיינשטיין, שבמהרה הפכו לפאוור־קאפל של הרוק הישראלי.

"באתי אליו הביתה וכל הזמן חיברנו שירים", סיפר חנוך. "הייתי דולה ממנו כל מיני רעיונות ומנסה לפתח או שהוא היה מציע רעיונות. היו לא מעט לילות שישנתי אצלו על הסלון בספה, ולפחות פעם אחת כשהוא קם הוא כבר שמע שיר. בתקליט 'מזל גדי' עשיתי לו קצת שירים בסגנון החלונות הגבוהים, כדי שיהיה לו קל. הוא היה מבצע כל כך טוב, שידעתי שאני חופשי לכתוב כל דבר והוא ישיר אותו".

התהליך שהחל בגיבוש זהותו המוזיקלית החדשה של איינשטיין, כפי שבאה לראשונה לידי ביטוי ב"מזל גדי", הגיע לנקודת הרתיחה במוצאי יום העצמאות 1969, כשאריק עלה על במת פסטיבל הזמר והפזמון ושר בקולו החם את "פראג", שיר שיצר עבורו חנוך כמחאה על הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה ודיכוי "האביב של פראג".

"פראג" היה מעין אנטיתזה לכל העקרונות הציוניים של הפסטיבל וככזה נתפס בעיני הקהל כמרד של איינשטיין בכל המוסכמות שעליהן הושתת הפסטיבל, בייחוד בתקופה ההרואית שבאה אחרי מלחמת ששת הימים. הדבר עורר הדים וגרר תהיות וסברות על אובדן הדרך של איינשטיין, אך בדיעבד הצטייר כמציאת הדרך והגדרת ישותו המוזיקלית החדשה, שדבקה בו עד יומו האחרון.

באותו פסטיבל, שעד כה חיבק את איינשטיין בחום, נחל "פראג" תבוסה ודורג רק במקום השביעי. כמחאה על כך איינשטיין לא הסכים להשתתף בפסטיבלים הבאים. אך בעצם הכישלון רק העצים את שיתוף הפעולה בינו לבין חנוך. "אריק אמר לי שכשהוצע לו להשתתף בפסטיבל הזמר, הוא התנה את השתתפותו בכך שאת השיר אני אכתוב", סיפר חנוך.

בשנת 1970 עבדו השניים על שירים שהופיעו באותה שנה בתוכנית הראשונה של "לול" ובסרט "שבלול". השם "שבלול" ניתן לסרט לפי הכינוי שנהג חנוך לכנות את איינשטיין. השירים הוקלטו ורק אחר כך נכללו בסרט, ולא הפוך, כמקובל. באותה עת אימץ איינשטיין את להקת הקצב הצ'רצ'ילים מרחוב המסגר במטרה לעטוף את שיריו בסאונד רוקי, בועט ונועז. הוא הקיף עצמו בקבוצת אנשים שזכתה לכינוי "חבורת לול", וכללה את אמרגנו צבי שיסל, אורי זוהר, בועז דוידזון, ג'וזי כץ, מונה זילברשטיין ושלום חנוך.

האלבום "שבלול", שאת כל שיריו הלחין חנוך (וגם כתב את מרביתם), כלל את הלהיטים "מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר?", "אבשלום", "קח לך אישה", "אל תוותרי עליי", "למה לי לקחת ללב?", "מה שיותר עמוק יותר כחול", "טוב לי" ו"הבלדה על יואל משה סלומון". עטיפת האלבום שעיצב דוד טרטקובר הייתה אף היא פורצת דרך: איינשטיין וחנוך צולמו יחד, כששמותיהם כתובים זה לצד זה, מה שמעיד על הפרגון והשותפות העמוקה בין השניים. למעשה, הייתה זו הפעם הראשונה שזמר מציין על אלבום הסולו שלו את שמו של מלחין השירים לצד שמו.

"היינו נפגשים, החבורה, כל פעם בבית של מישהו אחר, צופים בסרט ואז מדברים עליו ויוצרים", סיפר חנוך. "יום אחד ישבנו בבית של אורי (זוהר - ד"פ), שהציע שנכתוב שיר על שלום. מכיוון שלאורי היה בן צעיר בשם אבשלום ולי היה אחיין בשם אבשלום, מישהו קפץ ואמר שאולי נכתוב שיר עם השם אבשלום, כשכל אחד כותב שורה, מקפל את הפתק וסוגר, וכך נולד הטקסט של 'אבשלום'. זו דוגמה לחדוות היצירה. האושר והכיף שלנו באו מהיצירה ולא מהצלחה. מעולם אני לא זוכר דיבורים על הצלחה, ולי היה מאוד נוח בזה וגם לאריק זה היה נוח".

כארבעה חודשים אחרי צאת "שבלול", יצא אלבומם המשותף השלישי של איינשטיין וחנוך - "פלסטלינה", הנחשב לאבן דרך נוספת ברוק הישראלי. האלבום, שאת רובו הלחין חנוך ואת מרביתו כתב עם איינשטיין או לבד, זכה להצלחה מסחררת. נכללו בו להיטי ענק דוגמת: "אמא שלי", "כתבו עליו בעיתון", "מה איתי", "ערב שישי" ו"מאיה", שחנוך כתב, הלחין וביצע לבתו הבכורה בטרם נולדה.

האלבום גם סימן את פסק הזמן שלקחו איינשטיין וחנוך זה מזה, שכן בשנת 1971 נסע חנוך עם אשתו ליהי ובתו מאיה ללונדון לנסות את מזלו שם (ניסיון שלא צלח). הוא השאיר לאיינשטיין מספר שירים שנכללו באלבומיו הבאים, שבהם לא השתתף באופן פעיל: "כמה טוב שבאת הביתה", "ילדים של החיים" ו"אגדת דשא".

איינשטיין וחנוך חזרו לעבוד יחד עם שובו של חנוך מלונדון. חנוך היה חלק מלהקת תמוז, שנולדה בסיבוב ההופעות של איינשטיין "סע לאט" והוחתמה בתחילה בחברת ההפקות הגר שבבעלות איינשטיין. השניים שבו לשתף פעולה באופן פעיל ב־1979, עת יצאו לסיבוב הופעות משותף שתועד גם בתקליט וכלל שירים חדשים של השניים, בראשם "סן פרנסיסקו על המים", שכתב איינשטיין והלחין חנוך. כעבור שנה חנוך הפיק מוזיקלית את אלבומו של איינשטיין "ארץ ישראל הישנה והטובה חלק ד'", שיוחד לגרסאות כיסוי של הזמר לשירי סשה ארגוב.

"אריק ושלום הם אריק ושלום, הם נפשות אחרות לגמרי", מציין המוזיקאי והבסיסט מיקי שביב, שניגן במופע. "שלום היה נפש מסוימת שעלתה לגדולה בזכות אריק. אריק 'גילה' את שלום וטיפח אותו בתחילת הדרך. כמובן שהם היו חברים ואהבו זה את זה, אבל חברות בעסקי השעשועים מגעת רק עד מקום מסוים. אני לא ראיתי חברות אמת במופע הזה, שהסתובב ברחבי הארץ ובחו"ל כשנתיים וחצי. פעם אחת לא ראיתי איזשהו אקט של חברות אמיצה כזאת בין שלום לאריק, סחבקיות או אמרות כמו 'אני אוהב אותך'. שלום הרגיש שהוא 'עכשיו' ואריק 'היה כבר'. אולי הוא שכח לרגע מי הביא אותו לקדמת הבמה ומי הסנדק שלו".

זו כנראה הסיבה לכך שלאחר סיבוב ההופעות נוצר בהדרגתיות נתק בין חנוך לאיינשטיין. לפי עדויות של מקורביהם, לא צלחו גם ניסיונות לאחד אותם למופע משותף בהמשך. "תמיד אהבתי את שלום", דחה איינשטיין את השמועות על הנתק. "מעולם לא הפסקנו להיות חברים ולא ניתקנו את הקשר. פשוט באיזשהו שלב כל אחד מאיתנו הלך לדרך אחרת. הוא חצב את דרכו ברוק, ואני פניתי לכיוונים אחרים".

בשנת 1997 נשבר הקרח בתיווך יענקל'ה רוטבליט, שאחרי רצח ראש הממשלה יצחק רבין כתב טקסט בשם "שלום, חבר", שחנוך הלחין ואיינשטיין הקליט. אותו שיתוף פעולה קרם עור וגידים ליצירת אלבום משותף, "מוסקט", שיצא בשנת 1999 ויצר הד תקשורתי עז. את כל שירי האלבום הלחין חנוך, ומרבית השירים בו נכתבו על ידיו ועל ידי איינשטיין, כמו בעבר. איינשטיין רצה שהוא וחנוך ישירו יחד, אך חנוך סירב, וחשב שהשירים נכתבו ונתפרו במיוחד עבור איינשטיין. הוא ניאות לבצע את הדואט המצליח "כל אחד רוצה".

"היינו בקשר ויום אחד זה התגלגל למחשבה לעשות תקליט ביחד, תמיד הצעתי לו לעשות זאת", סיפר חנוך. "כל כך נהניתי, כי אהבתי לכתוב לו שירים, והתכנים פה היו הרבה־הרבה יותר קרובים אליו. התחלתי להבין שיש אכזבה מהאלבום, כי נדמה לי שאנשים רצו את מה שהיה, וזה לא התאים לי ולא התאים לאריק, אלא אנחנו עשינו מה שאנחנו בזמן הנתון".

האלבום, שהפיק משה לוי, כלל אומנם את הלהיטים "כל אחד רוצה" ו"גיטרה וכינור", אך זכה לביקורות פושרות ולא זכה להצלחה רבה. "'מוסקט' נמכר לא רע, אבל לא שמעתי אותו בכלל ברדיו", אמר חנוך. "ברגע שידענו שיש ציפיות כאלה מ'מוסקט', מיד עשינו הכל כדי להפריך אותן".

אריק ומיקי גבריאלוב - "שירים מהשירותים"

ההיכרות הראשונה בין השניים החלה כשלהקת הצ'רצ'ילים, שבה גבריאלוב שימש כבסיסט, החלה לעבוד צמוד עם איינשטיין והפכה שותפה למהפכת הרוק העברי.

ב־1971, אחרי ששלום חנוך עזב ללונדון ובמהלך העבודה על האלבום "שירי ילדים", קיבל גבריאלוב הצעה בלתי צפויה מאיינשטיין. "אריק, שעשה אלבום ילדים עם רוב האקסלי, שאל אותי אם יש לי לחן בשבילו", הוא משחזר. "אני לא מבין למה אמרתי לו כן, כי לא הלחנתי לפני כן שירים, אבל אמרתי כן והשמעתי לו לחן שאחר כך הפך להיות השיר 'אני מבין'. אולי היה לי רצון שלא הייתי מודע אליו. לא יודע מאיפה זה בא לי, אבל אריק אהב את הלחן, כתב לו מילים וכלל את השיר באותו אלבום עם האקסלי".

במהלך הופעה של הצ'רצ'ילים עם איינשטיין באילת, הזמר פנה שוב לגבריאלוב והציע לו לכתוב ביחד שירים. "אמרתי לו: 'שמע, אני לא יודע לכתוב שירים'", נזכר גבריאלוב. "אז הוא אמר: 'יופי, גם אני לא יודע', וכך התחלנו. זרקתי את עצמי למים כמו שהוא זרק את עצמו למים, ויחד צברנו ניסיון. כך נולד 'בדשא אצל אביגדור'. למזלי, הוא אהב כמעט את כל הלחנים שהשמעתי לו".

האלבום המשותף הראשון של השניים היה "בדשא אצל אביגדור" (1971), שאת כל שיריו הלחין ועיבד גבריאלוב. איינשטיין כתב שלושה מהשירים, ויענקל'ה רוטבליט כתב שבעה, וחלק מהם זכו לקליפים במסגרת תוכניות "לול". הניסיון הראשון הצליח מאוד, וכמעט כל שירי האלבום הפכו ללהיטים גדולים, בהם: "אני ואתה", "קפה טורקי", "שיר מספר שמונה", "אני רואה אותה בדרך לגימנסיה", "אני אוהב לישון", "היא תבוא" ו"צא מזה".

"עבדנו על השירים בכל מיני צורות", משחזר גבריאלוב. "באותה תקופה עוד גרתי אצל אבא שלי והיה לי טייפ ישן, ובלילה הייתי מקליט את המנגינות שצצו לי, וחלק מהן הפכו אחרי זה לשירי האלבום. אריק אהב לבוא אליי הביתה, היינו יושבים ומדברים. הוא היה מוציא מהכיס פתקים עם קטעים שהתחיל לכתוב, לפעמים היה נכנס לבית השימוש וקורא ספרי שירים, ואם היה מוצא שיר טוב, היה מקריא לי והיינו עובדים עליו. לפעמים הייתי מלחין בשנייה את השירים, ולפעמים היה לוקח זמן. היינו עובדים. היינו נפגשים בכל יום ומתחילים לשבת, לנסות ולכתוב, ודברים יצאו כך".

בדומה לחנוך, גם גבריאלוב עזב אחרי כן לאנגליה יחד עם להקת הצ'רצ'ילים, שהקליטה, הופיעה ופעלה שם, אך הספיק לתרום לאיינשטיין לחן שיר נוסף לאלבומו הבא "יסמין" (1972) - "אמא אדמה".

שיתוף הפעולה בין השניים חודש עם שובו של גבריאלוב לישראל בשנת 1973. אחרי שנה יצא "סע לאט", אלבומם המשותף השני, כשהוא מושפע לא מעט מהאווירה ששררה בישראל אחרי מלחמת יום הכיפורים, מלחמה שבה הופיעו יחד במוצבים.

"חיפשתי באותה תקופה אתגרים", אומר גבריאלוב. "חיפשתי להלחין בצורה אחרת, ופתאום אריק הביא לי את הסיפור־טקסט 'סע לאט', נדלקתי והפכנו את זה לשיר. אריק נכנס למצב כתיבה אחר, הוא פתח את הראש ואת הלב והחיים האישיים שלו, כולל ההיכרות עם סימה (אליהו, אשתו - ד״פ) ותפיסותיו לגבי המלחמה, שהשפיעו על הכתיבה שלו, וזה בא לידי ביטוי בין היתר באלבום".

גבריאלוב, שהפיק מוזיקלית את האלבום, חתום גם על שבעה לחנים: "סע לאט", "הזמן הכפרי", "שיחות דיפלומטיות", "הבלדה על זומטי ולבטי" (לחן משותף עם חיים קריו), "אני אוהב אותך היום", "עיניים גדולות" ו"גן של שושנים".

לאלבומו הבא של איינשטיין, "שירים" (1975), תרם גבריאלוב את לחנו ל"ערב מול הגלעד" של לאה גולדברג, אך חלפו חמש שנים עד שהשניים שבו לשתף פעולה לאלבום שלם. זה קרה בשנת 1980, עם צאת "חמוש במשקפיים", שלווה גם בסיבוב ההופעות האחרון של איינשטיין.

האלבום, שהופק מוזיקלית ברובו על ידי גבריאלוב, כלל שישה לחנים שלו: "סיום", "היא יושבה לחלון", "הכניסיני תחת כנפך", "תאמר אהיה רב", "תוף בודד" ו"חמוש במשקפיים".

"הפעם הבאה שפגשתי את אריק הייתה בהופעה המשותפת שלו ושל שלום חנוך בהיכל התרבות, והוא הציע שנעבוד שוב יחד על שירים, אמרתי לו 'בכיף' והתחלנו להיפגש ולעבוד", אומר גבריאלוב. "על מדף הספרים בבית היו לי שירים של אלתרמן וביאליק, והוא היה שולף ספר מהמדף, הולך לשירותים וצועק לי מהשירותים - 'בוא'נה יש פה אחלה שיר'. וכך הוא דלה את הרעיון שאלחין את 'הכניסיני תחת כנפך' של ביאליק, למשל".

הפעם הבאה שהשניים עבדו יחד הייתה ב־1986, כשהוציאו את האלבום "אוהב להיות בבית", שבו הזמר ביטא גם את האווירה הכבדה ששררה בארץ עם פרוץ מלחמת לבנון הראשונה. גבריאלוב הפיק מוזיקלית את האלבום והלחין את מרבית השירים. לצד שיר הנושא, בלטו בו גם "השיר על התוכי יוסי" ו"יושב מול הנייר", שנחשב לשיר הראשון של איינשטיין עם קריצה פוליטית ("הוי ארצי מולדתי, את הולכת פייפן").

"השינויים שאריק והמדינה עברו מאז הפעם הקודמת שעבדנו יחד באו לידי ביטוי באלבום הזה", מציין גבריאלוב. "היה לאריק הרבה מה לומר, והוא עשה זאת באלבום הזה".

שיתוף הפעולה האחרון של השניים באלבום שלם היה בשנת 1987, כשהוציאו את "על גבול האור", שאת מרבית שיריו הלחין גבריאלוב, ובין הבולטים בו נמנו "עוף גוזל" ו"עיתונאי קטן".

בתחילת שנות ה־90 יחסיהם עלו על שרטון לאחר שבראיון לעיתון אמר גבריאלוב: "כל השירים שאני הלחנתי נתפסו כשירים של אריק. אריק גם לא התאמץ לעשות לי יחסי ציבור. הוא לא נתן לי מחמאות, לא ניצל הזדמנויות בראיונות כדי להגיד מילה טובה על מי שכתב לו את הלחנים ללהיטים".

הקשר בין השניים התקרר למשך מספר שנים, עד שב־2013, חודשים ספורים לפני פטירתו של הזמר, גבריאלוב יצר עמו קשר. "שמתי לו בתיבת הדואר דיסק עם 21 שירים חדשים, כי הייתה לי הרגשה לא טובה", הוא מספר. "לא הודעתי לו ששלחתי לו שירים, פשוט הנחתי אותם שם. אחרי שבועיים הוא צלצל והתחיל לדבר כאילו לא עברו שנים. 'נו, מה אתה אומר', הוא שאל אותי, 'ניפגש?'. נפגשנו והתחלנו לגלגל עניין".

איינשטיין הגיע לאולפן של גבריאלוב, ויחד בחרו חמישה שירים שאותם תכננו להקליט. "אריק כבר הפסיק לכתוב באותו זמן, כי הוא לא ראה טוב", הוא מספר. "אבל הוא זכר שירים שכתב, ודקלם אותם. היה לי למשל שיר על אלטלנה שכתב. לא הספקנו לעבוד הרבה יחד, כי אחרי זמן קצר שמעתי שהוא הובהל לבית חולים ואז הוא נפטר".

אריק ושם טוב לוי - השכן והחלילן

בגיל 22, זמן קצר לאחר שחרורו מלהקת פיקוד המרכז, החל המוזיקאי המתחיל שם טוב לוי לנגן להנאתו עם ידידתו בדירתה בתל אביב. הוא ניגן בחליל, היא על הפסנתר. יחד הם הפליאו לבצע יצירות של באך ומוצארט. ערב אחד נשמעה דפיקה בדלת. בפתח עמד השכן. הוא לא בא להתלונן על הרעש, אלא ביקש לדעת מי החלילן המוכשר. "זה שם טוב", אמרה הידידה לשכן. "הוא כותב גם מנגינות, כדאי לך לשמוע". השכן הנהן בהתלהבות וביקש לקבוע פגישה.

שם טוב היה מופתע. השכן היה לא אחר מאשר אריק איינשטיין, אז כבר אחד הזמרים האהובים במדינה. "וזו הייתה הפתעה לראות פנים מול פנים במקרה את האדם שאני מכיר ואוהב", מספר שם טוב לוי. השניים נפגשו, לוי השמיע לאיינשטיין כמה מנגינות, הזמר הקליט אותן על טייפ, ולוי חזר לביתו ברחובות. "עברו כמה חודשים, בינתיים הספקתי לעבור לתל אביב, ואז אריק מתקשר אליי ואומר שהוא כתב מילים לאחת המנגינות שלי", אומר לוי. "כשהוא הקריא לי בטלפון את המילים של 'שיר של אחרי מלחמה', נאלם הקול בגרוני מרוב התרגשות, בייחוד כשהוא שאל לדעתי על הטקסט שכתב. מה הסיכוי שילד שרק השתחרר מהצבא מלחין שיר לאריק איינשטיין? זה מזל, מפגש שפשוט קרה. אין הסבר אחר לכך".

שיתוף הפעולה הראשון ביניהם התחיל באלבום "יסמין" (1972), שבו נכללו שני שירים שלוי הלחין ועיבד - "שיר של אחרי מלחמה" ו"דון קישוט", למילים של יהונתן גפן. "אני עד היום מופתע מזה שאריק הימר עליי בכזה אומץ, כי הייתי מאוד צעיר וחסר ניסיון, עוד לא הייתי הרבה באולפנים, והוא הכניס אותי למים העמוקים, עוד לפני שידעתי לשחות", מעיד לוי.

"אחרי 'יסמין' הוא רצה שנמשיך לעבוד ביחד ויזם רעיון לאלבום שיהיה חידוש שירים של פעם. הוא רצה שאני אעשה את העיבודים לתקליט הזה, שנקרא 'ארץ ישראל הישנה והטובה'. הוא ראה אור ב־1973 והצליח מאוד וכלל גם שיר מקורי יחיד: 'יכול להיות שזה נגמר', שיר שהלחנתי לטקסט שאריק הביא מיהונתן גפן, שאותו לא הכרתי אז אישית. השיר נכנס, כי הוא היה ברוח הנוסטלגית של האלבום".

האלבום "ארץ ישראל הישנה והטובה" היה אלבום שכלל ברובו גרסאות כיסוי של איינשטיין לשירים עבריים ישנים, והיה מאלבומי הקאברים הראשונים בארץ שהצליחו ככה. לוי היה אמון כאמור על ההפקה המוזיקלית, ומתוך האלבום בלטו גרסאותיו של איינשטיין ל"רוח סתיו" (שהוא ביצע במקור בתקופתו בלהקת הנח"ל בסוף שנות ה־50), ל"רותי", ל"יצאנו אט" ול"הן אפשר", שליוו את מלחמת השחרור. בשנת 1975 הפיק לוי מוזיקלית את אלבומו של איינשטיין "שירים", שכלל אף הוא ברובו גרסאות כיסוי לשירים עבריים ישנים.

האלבום הבא של השניים, "ילדים" יצא בשנת 1976 וכלל ברובו שירי ילדים שעיבד לוי. הוא הלחין ארבעה שירים. "זו הייתה הפעם הראשונה וגם האחרונה שהלחנתי שירי ילדים", אמר לוי. "אם לא אריק, לא הייתי עושה תקליט ילדים. לא נמשכתי כל כך להלחין שירי ילדים, זה לא האזור שלי, אבל אריק גרם לי לעשות את זה.

"הוא היה מגיע אליי הביתה, היינו שותים קפה, מעלים רעיונות ומנסים לכתוב ביחד, הוא על הספה ואני ליד הפסנתר. אחר כך היינו עוברים לעבודה באולפן, תהליך שלפעמים היה יכול להימשך גם כמה חודשים. הלחנה וגם כתיבה הן שתי פעולות מאוד אישיות. בדרך כלל מלחינים או כותבים יושבים עם עצמם ולא עם אנשים נוספים, כי ליצור זה מהלך חשוף. אתה חושף ביצירה את הנשמה שלך. אריק היה האדם היחיד שכתבתי מוזיקה בזמן שהוא יושב לידי. לפעמים הוא היה מביא טקסט או חלק מטקסט והיינו יוצרים ביחד באותו חדר. היה באריק משהו ששידר שהכל בסדר, אין מתח או לחץ".

בשנת 1984 השניים יצרו את האלבום "פסק זמן", שאת כל שיריו הלחין לוי, ואיינשטיין היה אמון על מרבית הטקסטים. מלבד שיר הנושא, בלטו בו גם השירים "שלוש, ארבע לעבודה", "הוא חזר בתשובה", "מכבי הישן" ו"זה בראש שלך". "אריק בא אליי עם המשפט 'זה בראש שלך', וניסיתי לכתוב מנגינה בהשפעת ג'אז אמריקאי ששמעתי אז", מציין לוי. "ראיתי שאריק פחות מתלהב מהתוצאה. הוא אמר לי: 'שמע, קצת הלכת לי לניו יורק. בוא נחזור לארץ'. אז כתבתי משהו אחר. לאריק היה חוש מיוחד לדעת ולהרגיש מתי יש כימיה טובה בין מילים למוזיקה. למדתי ממנו הרבה דברים שקשורים ליצירה ולכתיבה ולחיבור בין מילים ללחן".

לאלבום "ארץ ישראל הישנה והטובה, חלק ה': נוסטלגיה" (1984) הלחין לוי את "תרזה יפה" ו"עוד ניפגש", וכעבור שנה הוציאו השניים את האלבום "תוצרת הארץ", שכלל בעיקר שירים שכתב המשורר נתן אלתרמן ומרבית הלחנים הולחנו על ידי לוי. שיתוף הפעולה בין השניים המשיך גם לעשור הבא באלבומים "יש בי אהבה" (1995), "קצת לקחת חזרה" (1996) ו"לאן פרחו הפרפרים" (1997), שחתם את עבודתם המשותפת והושפע מאוד מהקרע החברתי ששרר במדינה עם רצח רבין.

אריק ויוני רכטר - "לא התחנפנו"

הפעם הראשונה שאיינשטיין נתקל ברכטר הייתה במופע של כוורת. "בהופעה הסתכלתי דווקא על הבחור הביישן עם הקלידים ולא על גידי גוב", אמר הזמר פעם.

"אריק נהג לכנות אותי 'הנקניק מצייטלין' כי גרתי אז בבית הוריי ברחוב צייטלין בתל אביב", סיפר רכטר. "קיבלתי יום אחד טלפון מפתיע מהמפיק שמוליק ברנשטיין (שמיילך) שאמר שאריק רוצה לפגוש אותי. הייתי בהלם וחשבתי שאני מתמוטט. נפגשנו והוא הציע שנעבוד על אלבום שירי ילדים. השיר הראשון שהלחנתי ואריק הקליט היה 'מה עושות האיילות', וזו הייתה תחושה משונה לשמוע את אחד מהקולות האהובים עליי מילדותי מבצע לחנים שלי.

"מהר מאוד נטשנו את רעיון אלבום שירי ילדים והתחלנו לעבוד על אלבום משותף, כשאני הייתי משמיע לו מנגינות והוא היה כותב להן מילים. כך נולדו 'זו אותה האהבה', 'שיר אהבה סטנדרטי' ועוד. כעבור כמה שנים שאלתי אותו 'למה פנית אליי?', והוא אמר 'הרגשתי משהו', למרות שמלבד 'דמעות של מלאכים' הוא לא הכיר אף לחן שלי. אהבתי אותו בצורה יוצאת דופן. אף פעם לא היה אגו אצלו. זה היה מדהים".

האלבום המשותף של רכטר ואיינשטיין - "האהבה פנים רבות לה", שרכטר עיבד והפיק מוזיקלית, יצא לאור בשנת 1976 ונחל הצלחה. בלטו מתוכו גם "עוד יהיה" (שאיינשטיין כתב והלחין) ו"נגמרו לי המילים" (נוסח עברי שכתב איינשטיין לשירו של אלביס פרסלי "Love Me Tender").

שיתוף הפעולה בין השניים נמשך גם לאלבום ההופעה החיה "אנשים אוהבים לשיר" (1977), שרכטר ניגן בו והפיק מוזיקלית, וכלל לחנים נוספים שלו, בראשם "דמעות של מלאכים" ו"הימים חולפים".

באותה שנה הקליט איינשטיין את "עטור מצחך", שהלחין רכטר למילותיו של המשורר האהוב על איינשטיין והסנדק שלו, אברהם חלפי. "שלוש שנים לקח לנו לעבוד על השיר הזה", סיפר איינשטיין. "עבדנו עליו וישבנו עליו ועזבנו אותו וחזרנו אליו, עד שהוא קיבל את הצורה הסופית שלו. למעשה, הפעם הראשונה שבאמת התוודעתי לשירים של חלפי הייתה כשעבדנו על 'עטור מצחך'. השיר הזה נגע בי מאוד, ואחרי העבודה הארוכה של יוני ושלי עליו התחלתי להעמיק בשיריו ובהמשך הקלטתי רבים מהם".

"אריק הביא את הטקסט של 'עטור מצחך' וסיפר לי על הקשר של אברהם חלפי לאבא שלו", אמר רכטר. "הצעתי לאריק שני כיוונים קודמים ללחנים שהוא פחות התחבר אליהם, ואז הוא הציע להפריד בין הפראזות, וכך נולד הלחן הנכון לטקסט הזה. משם זה התגלגל. יש לשיר איזה מבנה ארכיטקטוני מופלא מבחינת הטקסט, השפה וההסתכלות של המשורר אל האישה".

האלבום המשמעותי הבא שבו השניים שיתפו פעולה נוצר עשור לאחר מכן, בשנת 1988, כשרכטר הפיק מוזיקלית והלחין את מרבית שירי אלבומו של איינשטיין "משירי אברהם חלפי". בין לחניו הידועים מתוכו נמנו "צער לך", "סתיו יהודי" ו"שיר על יונה בחלוני". "אריק היה מבין לעומק את הטקסט וכמו שחקן הוא קובע את העמדה הדרמטית־רגשית שממנה הוא פועל", סיפר פעם רכטר בראיון. "לעומת זאת את 'צער לך' הוא שר בחיוך".

"בעשור האחרון קראתי עוד ועוד שירים של חלפי, ובשנה האחרונה אמרתי ליוני - 'בוא נעשה תקליט שכולו מוקדש לחלפי'", סיפר איינשטיין עם צאת התקליט. "היו לנו הרבה התלבטויות לגבי אילו שירים לבחור. את רוב המנגינות כתב יוני רכטר, אבל באלה שהוא לא חיבר - הוא ניגן, כך שהצליל של הפסנתר שלו נשמע ומוביל בתקליט".

בשנת 1989 הלחין והפיק רכטר מוזיקלית את כל שירי אלבום הילדים של איינשטיין "הייתי פעם ילד", מתוכו בלטו "גברת עם סלים", "אדון שוקו" ו"קילפתי תפוז". אלבום הילדים הבא והאחרון המשותף של השניים היה "האריה, היונה ותרנגולת כחולה" שראה אור בשנת 1992, ובו כל השירים (למעט אחד) הולחנו בידי רכטר. "באלבום אני מקווה שלא נפלתי בין הכיסאות", אמר איינשטיין בראיון. "בגישה של יוני ושלי, שבאה באופן טבעי, לא רצינו להתחנף יותר מדי לילדים. הכוונה שלנו הייתה לדבר לילדים בגובה העיניים". באותה שנה גם הלחין רכטר את שירו של עלי מוהר "ואלה שמות", שביצע איינשטיין בסרט "כבלים" והפך ללהיט ספורט אהוב.

אריק ויצחק קלפטר - "תבוא, תנגן רע"

ב־1971 להקת הפלטינה, שבה ניגן יצחק קלפטר כגיטריסט, הוזמנה ללוות את איינשטיין בסיבוב הופעותיו. בהמשך, כשקלפטר הצטרף ללהקת אחרית הימים, הוא שכנע את איינשטיין שהלהקה יכולה ללוותו. "סידרתי שאנחנו נהיה להקת הליווי של אריק", סיפר קלפטר בעבר. "זוהר לוי, מייסד ומתופף הלהקה, התנגד בהתחלה כי אריק היה יותר מדי ממסדי בשבילו".

בשנות ה־70 ניגן קלפטר כגיטריסט בכמה משיריו ואלבומיו של איינשטיין ואף הפיק מוזיקלית את שירו של הזמר "כמה טוב שבאת הביתה" שראה אור בנובמבר 1971.

בשנת 1980 החליט הזמר להעמיק את הקשר והציע לקלפטר להלחין לו שירים. "אריק אמר שהוא רוצה שאכתוב לו שיר", אמר אז קלפטר. "השמעתי לו את השיר 'טירוף במה' בביצוע של גלי עטרי. השיר מצא חן בעיניו והוא הקליט אותו. לאחר שהקליט הוא צלצל אליי ואמר: 'יאללה, יצחק. בוא נקליט אלבום שלם'. כך למעשה התחלנו לעבוד על 'יושב על הגדר'.

"בהתחלה אמרתי לו שאני לא יודע לנגן טוב על הגיטרה ושאני לא כותב שירים יותר מדי טובים. היה לי דימוי עצמי נמוך. אז הוא אמר לי: 'יצחק, תבוא, תנגן רע. אני רוצה לשמוע'. לקחתי את הגיטרה וזה מה שיצא. הוא שחרר אותי מהפחדים. היינו נפגשים כל יום בין 12 ל־2 בצהריים ועובדים על שירים. שיר הנושא הוא שיר פוליטי המעביר ביקורת על אנשים שלא יודעים איפה הם חיים, כאלה שהברירה היחידה שיש להם היא חוסר הברירה".

האלבום "יושב על הגדר" יצא בשנת 1982, וכל לחניו היו של קלפטר (שגם הפיק מוזיקלית), בהם "בוקר טוב, אמיר" (שהקדיש איינשטיין לבנו), "חלום עקבותיך", "רק איתך" ו"בשבחי הסמבה". על עטיפת התקליט צולמו איינשטיין וקלפטר בחברת עובדי מסעדת "כתר המזרח" בתל אביב, שבה נהגו לבלות ולסעוד קבוע.

שבוע לאחר צאת האלבום עבר איינשטיין תאונת דרכים קשה, שבה ידידתו נהרגה, זוגתו סימה נפצעה באורח קשה והוא נפצע ועבר אשפוז ארוך בבית החולים. בשנת 1983, לאחר שיקומו מהתאונה ובעקבותיה, הוציא את אלבומו השני בשיתוף קלפטר - "שביר". היה זה האלבום היחיד של איינשטיין שבו כתב את כל מילות השירים. את כל הלחנים והעיבודים ביצע קלפטר.

"האלבום הזה נותן ביטוי למה שאריק עבר בעקבות התאונה", סיפר קלפטר באותה תקופה. "'שביר', שיר הנושא של התקליט, מייצג בעצם את כולנו כאנשים שבירים מאוד". "התקליט מציג אדם ששר על החולשות שלו, שהוא מרגיש לא מספיק חזק, לא מספיק עמיד, לא מספיק יודע להתמודד עם הקשיים שבחיים", סיפר איינשטיין. "אני מכיר הרבה אנשים כאלה שהם שבירים ולוקחים ללב". מלבד שיר הנושא הצליחו מהתקליט השירים "אולי צריך לתת לזה עוד זמן", "יד אחת עושה את זה" ו"תל אביב, גדות הירקון, 1983".

מאז צאת "שביר" איינשטיין וקלפטר שמרו על הערכה הדדית אך לא על קשר רציף. בשנת 2005, ביוזמת המפיק המוזיקלי יוחאי ובר, חודש הקשר. "לא הייתה סיבה שהם לא דיברו, אלא כל אחד חשב שהוא מפריע לשני", אומר ובר. חידוש הקשר הוליד אלבום מחווה שאיינשטיין הקליט לשירי קלפטר - "אריק איינשטיין שר יצחק קלפטר" (2011), שכלל שירים מאלבומיהם יחד וכן את "מעבדות לחירות", שכתב יענקל'ה רוטבליט והלחין קלפטר במיוחד לאלבום וגרסת כיסוי של איינשטיין לשירו של קלפטר "צליל מכוון".

"אריק אמר לי: 'אני אוהב את יצחק ואני לא יכול לחשוב על עצמי בלעדיו ובלי היצירה שלו, אני לומד ממנו ולמדתי ממנו המון. אשמח להקליט שיר עם יצחק", אומר ובר. בשיחות חוזרות ונשנות שקיימתי עמו, קלפטר נהג לכנות את איינשטיין בתור "אחיו הגדול". נשמע שזה היה הדדי.

אריק ופיטר רוט - "חלום שהתגשם"

פיטר רוט החל את עבודתו עם איינשטיין בשנת 2002 כגיטריסט באלבום "שמש רטובה". "זה היה החלום הכי גדול שהתגשם", אומר כעת רוט. "מגיל צעיר אהבתי את השירים ואת הסרטים שאריק שיחק בהם. כשגונבה לאוזניי השמועה שהוא התחיל לעבוד באולפן של יזהר אשדות על האלבום 'שמש רטובה', ישבתי על הווריד של ידידה שלי תמי ענבר, שהייתה אז זוגתו של מיכה שטרית, מפיק האלבום. ביקשתי שיראו לאריק משהו שלי, אולי הוא יהיה מעוניין.

"ניג'סתי גם לפדות אניג'ר, המזכירה של יזהר באולפן, ויום אחד פדות הזמינה אותי לבוא להקלטה, ומצאתי את עצמי בסשן עם אריק. זו הייתה חוויה ענקית, צחקנו מאותן בדיחות ולמזלי ניגנתי טוב, למרות ההתרגשות. ב־2004, כשהוא התחיל לעבוד על האלבום הבא, אריק התקשר ושאל אם ארצה להפיק איזה שיר ואולי להלחין. קפצתי על זה. היינו מדברים הרבה על ספורט ובמשך שנה שלמה עבדנו יחד יום־יום".

על האלבום "שתי גיטרות בס תופים" חתום רוט כמפיק יחד עם ברי סחרוף וכמלחין של השירים "כוכבים התחבאו בדמי" ו"מילים מילים". כעבור שנה מערכת היחסים בין השניים הגיעה לשיא, כשאיינשטיין ביקש מרוט להפיק לו אלבום שלם. "שאלתי איפה אפשר להקליט, כי אין לי אולפן", נזכר רוט. "אז אריק אמר 'תבנה אולפן'. אמרתי לו שאף פעם לא הקלטתי וצריך טכנאי, אז הוא אמר 'תלמד'. אריק הפסיק לכתוב שירים. כשאמרתי לו שיביא טקסטים, הוא אמר לי 'אני לא יכול כרגע להגיד כלום'. ברגע שהוא הבין שהמילה שלו לא תהיה אמינה יותר, לפחות לעצמו, הוא הפסיק לכתוב".

בשנת 2006 יצא אלבומם המשותף של איינשטיין ורוט "רגעים". "הייתה התעלמות מוחלטת ברדיו", אומר רוט. "אף שיר לא הושמע בכלל, וזה היה עצוב".

אריק וגיא בוקאטי - "קודם כל מחייך"

שיתוף הפעולה המשמעותי האחרון של איינשטיין היה עם המוזיקאי גיא בוקאטי. ההיכרות בין השניים קרתה בשנת 2005, כשרותי ירקוני (בתה של הזמרת יפה ירקוני) השמיעה לאיינשטיין שני שירים של בוקאטי, והציעה לזמר להכיר את המוזיקאי הצעיר. איינשטיין התלהב, צלצל אליו והציע לו לעבוד יחד.

השניים הקליטו את האלבום "כל הטוב שבעולם", (2007) שאת כל שיריו, למעט אחד, כתב והלחין בוקאטי, האמון גם על ההפקה המוזיקלית (בשיתוף עדי גולדשטיין). על אף איכות האלבום ועומק שיריו, הוא זכה להתעלמות גורפת מהתקשורת.

"הטלפון צלצל ואריק אמר לי: 'הלו, תגיד, מה אתה אומר שנעשה שירים ביחד?", סיפר בוקאטי בראיון בעבר. "כשהוא התחיל לבוא אליי לאולפן הביתי ולעבוד, הוא אמר לי: 'בוקאטי, תזכור שאנחנו עושים את הדברים בשביל הדבר עצמו. אל תתאכזב ממני. קידומים, יחסי ציבור, טלוויזיות - שלא יבלבלו לי את המוח".

בשנת 2009 כתב והלחין בוקאטי עבור איינשטיין את השירים "כשתחזור" (שהוקדש לחייל הנעדר גיא חבר) ו"כולם יודעים". בשנת 2010 הפיק בוקאטי מוזיקלית את הדואט של איינשטיין עם שלמה ארצי "חוזרים הביתה". השניים המשיכו לשתף פעולה בשירים נוספים (בהם "עכשיו כשאתה כאן", שנכתב לגלעד שליט שחזר מהשבי, ו"ילד מיוחד", וימים ספורים לפני פטירתו של איינשטיין אף עבדו על אלבום חדש משירי אברהם חלפי - שאיינשטיין לא הספיק להשלים. השירים יצאו לאור אחרי לכתו.

רבים בתעשיית המוזיקה הרימו גבה על בחירתו של איינשטיין לעבוד עם מוזיקאי אלמוני יחסית, אך איינשטיין פרגן לבוקאטי, וסמך עליו בעיניים עצומות בכל הנוגע למוזיקה שלו. "זו הייתה חברות עמוקה שאי אפשר להסביר במילים", אמר בוקאטי פעם בראיון. "אני מודה לאריק שנתן לי את הזכות הגדולה ובחר בי להיות חלק ממפעל חייו המרהיב והמרגש. וחלק עמי את עולמו הרגשי, הכל כך ייחודי והעשיר.

"אריק אדם חד־פעמי בהחלט, אין לו מקבילה, והוא השילוב הבלתי אפשרי בין הגאוני לאנושי. אריק נתן לי אהבה מסוג שלא הכרתי, אדם נדיר. כשאני אומר אריק, אני קודם כל מחייך, כי מצחיק ממנו אין, ואחרי כמה רגעים אני בוהה ושוקע. והפעם כן, לא אולי, צריך לתת לזה עוד זמן".