אחרי שורת להיטים שכבשו את המדינה ("זוט עני", "מה אתה רוצה?", "שימי פס", "פקה פקה", "ורוד מבריק" ו"מסיבת פיג'מות") והפכו אותה לשם חם בתעשיית הפופ המקומית, אלה לי די חוותה את הנחיתה שקורית בתרבות האינסטנט הזו.

אין דמיון לסיפורה האישי | אלה לי - אין אף אחד

היא כיכבה בטלוויזיה ("שומקום"), בריאליטי ("רוקדים עם כוכבים"), במדורי הרכילות, שירתה בלהקה צבאית ועדיין מתפתחת כשחקנית, אבל מאז 2022 היא הפסיקה להיות מכונת להיטים, השירים שהוציאה לא התברגו יותר מדי במצעדי הפזמונים וגם לא הפכו ללהיטי שטח, ולמעלה מחצי שנה חלפה מאז השיר הכושל האחרון שהקליטה ("לקום" עם קווין רובין).

השבוע חזרה אלה לי עם "אין אף אחד" - שיר ששונה לגמרי ממה שעשתה עד כה. הוא עדיין אמנם במחוזות הפופ, אם כי הוא נשמע כמו ניסיון לחקות את הנוסחה של אודיה, אבל מציג צד אחר שלה, מתוך כוונה, כנראה, להישמע יותר בוגרת ולכוון למנעד רחב יותר של קהל - שכן אלה שגדלו על "זוט עני" כבר בני 20 פלוס וצריכים חומרים בהתאם.

אלה לי זמרת מצוינת, היא יודעת להגיש שיר ויש לה כישרון. אלמלא היה כישרון היא לא הייתה מצליחה לשרוד את 15 דקות התהילה מאז "הכוכב הבא לאירוויזיון". אבל, השיר פשוט לא מתאים לה. היא שרה על שיברון לב כשהיא בזוגיות יציבה כמעט שלוש שנים עם השחקן פיליפ שאולוב; היא שרה על חרדות, פחדים וגבר ששבר לה את הלב, אבל בעצם אין שום דימיון אוטוביוגרפי לסיפורה האישי. כשמדובר בפופ טראשי אין צורך שיהיה סיפור אישי, אבל זה לא פופ טרשי, זה שיר שכתוב טוב מאד, מצוין אפילו, אבל הוא לא מדבר על המבצעת ואין את ההזדהות איתה, ככה שהוא מפספס לגמרי את המשמעות ואת העניין בו. 

מילא אם כל הדברים שהיא שרה עליהם היו קורים לה – זה היה אמין, אבל כשכל קשר בין תוכן השיר לבין סיפורה האישי של המבצעת הוא מקרי בהחלט – זה מועד, לדעתי, לכישלון, כמו שאר השירים שהוציאה בשנתיים האחרונות. חבל, זמרת מצוינת שצריכה לברור חומרים יותר מתאימים. לא מספיק שיש שיר טוב, צריך גם ביצוע.

הברבי שלכם חזרה | "ברבי ביט" - סתיו קצין

על השיר הבא אני כותב לא כי הוא מעניין אותי, ולא כי הוא ראוי להיכתב, אבל הוא רייטינג, ולפעמים בשביל רייטינג עושים גם מה שלא מעוניינים. ואגב, הרייטינג הוא גם מה שהוביל את השיר החדש של סתיו קצין, כוכבת "האח הגדול", העונה לשם "ברבי ביט". 

נתחיל בטוב – הפזמון, מאד קליט, ממכר וקולע. נמשיך לרע – כל השאר: הביצוע הנוראי, הזיופים המחרידים והטקסט הנרקסיסטי. מצד שני, למה אני מצפה? היום כל אחד יכול להוציא שיר. אפילו ברבי.

תפור למידותיה | מאיה בוסקילה - שתי דקות

הניחו לרגע בצד את ההדים שיצר שירה החדש של מאיה בוסקילה "שתי דקות" בשל העובדה שאייל גולן הקליטו קודם לכן, אני רוצה להתייחס לגרסתה פרופר: בוסקילה זמרת פופ פרופר, מחלוצת הסגנון, וככזו, היא שוחה בטבעיות בשיר הזה, בפזמון הקליט, בהפקה המוזיקלית התפורה למידותיה ובכלל בכל המארז. בגלל העובדה שהשיר מגיע מהמחוזות המוכרים ביותר לבוסקילה, הוא מוציא ממנה את המיטב, ובכך מספק את מבוקשם של מאזיניה.

עשוי טוב | מיתר רובין - לילות בסלון

"לחיים שלי לב לגיטרה, שזרוקה עוד אצלי בסלון, ללילות שהייתי לך שרה, שירים שהפכו לשירי דיכאון", שרה מיתר רובין בפזמון שירה החדש "לילות בסלון" ומצליחה להביע את הלך רוח השיר ובכלל את רגשותיה בצורה מטאפורית על טהרת המלנכוליה. 

זה שיר אהבה פשוט, סטנדרטי, לא כזה מיוחד או ייחודי בנוף, אבל האקלקטיות של רובין כמבצעת שחולשת על שלל סגנונות, היכולת שלה להפוך שיר רגיל לשיר שלה, כלומר, כזה שהיא מתחברת אליו בכל רמ"ח איבריה, גם כשלא היא כתבה אותו - זה משהו שמלווה אותי בתחושה גם בשיריה הקודמים.

השיר עשוי טוב, יש בו את כל המוטיבים המצופים: שיברון לב, יחסי בינו לבינה, פזמון מרסק ומטאפורות שקל לגמוע ולאמץ ללב. עכשיו נותר רק שגם אתם תאזינו, ותסמנו אותה כדבר החם הבא.