אלו היו השבועות שאחרי מלחמת ההתשה. הדי הניצחון המסחרר והאופוריה של מלחמת ששת הימים החלו להיסדק עם המחיר הכבד שהביאה הלחימה בשנים שלאחר מכן בחזית הדרום. אף שהלחימה התנהלה הרחק מהעורף הישראלי (“תל אביב מוארת והתעלה בוערת", היטיב לתאר המשורר חיים גורי), השפיעו קורבנותיה על מורל הציבור הישראלי.
בגיל 23 יהונתן פרלמן רוצה לכבוש את עולם המוזיקה: "להגיע לכמה שיותר לבבות"
המוזיקאי עמיר לב: "אני פשוט בדיכאון גדול" | ראיון
הגישה האנטי־מלחמתית שהתפתחה בארץ, לא מעט בהשפעת המחאות בארצות הברית בעקבות מלחמת וייטנאם, והכמיהה לשלום ולא למלחמות הדהדו גם במחוזותינו. בתוך כל אלה, חרך את תחנות הרדיו שיר חדש של הפזמונאי דודו ברק והמלחין אפי נצר בביצוע להקת חיל התותחנים עם הסולנית בת ה־ 18 יהודית שוורץ – “פרחים בקנה", שהפך ללהיט ענק ובחודש נובמבר 1970 אף כבש את המקום הראשון במצעד הפזמונים והיה לשיר הזכור ביותר של הלהקה.
מאז 7 באוקטובר נרשמה עלייה משמעותית במספר ההשמעות של “פרחים בקנה", על שלל גרסאותיו, בתחנות הרדיו האזוריות והציבוריות, לעומת השנה שקדמה ל"חרבות ברזל". הרלוונטיות שהשיר תופס באזכורו את “עזה ורפיח", אבל לא רק, הפכה אותו לאקטואלי מתמיד. עובדה זו הובילה אותי לחקור את סיפורו של השיר, וכדי לעשות זאת, עלינו לחזור קודם לסיפורם של יוצריו באותה נקודת זמן, 1970.
אפי נצר, אז בן 36 , נחשב לאחד המלחינים המובילים במדינה עם להיטים כמו “בלדה לחובש", “מלכות החרמון", “סיירת אגוז", “אם תשוב", “שובך יונים" ו"למה, למה". הוא כתב למיטב האמנים המובילים בשוק האזרחי וכן למיטב הלהקות הצבאיות. ברק, אז בן 21 , היה אחרי שירות כקריין וכעורך מוזיקלי בגלי צה"ל ושב בדיוק מלימודי טלוויזיה בניו יורק. בשנת 1970, זמן קצר אחרי ששב ארצה, החל את דרכו כעורך מוזיקלי ב"גל הגל" של "קול ישראל" (לימים כאן ב’).
באותה עת החל גם לכתוב פזמונים וכבר היו בידיו שלאגרים דוגמת “סיירת אגוז" (השיר הראשון שכתב עם אפי נצר), ו"לצפון באהבה" ששרה להקת פיקוד הצפון עם הסו־ לן יגאל בשן, וכן “הילדים של סיון" שביצעה אילנית.
“כשדודו היה בארצות הברית הוא היה שולח לי בדואר אוויר איגרת מתקפלת ובה היו טקסטים ואני הייתי מלחין אותם. כך יצרנו את ‘סיירת אגוז’", משחזר נצר. “יום אחד פנו אליי מלהקת חיל התותחנים וביקשו שיר לתוכנית החדשה של הלהקה. הצעתי את דודו ברק ככותב המילים, כי ‘סיירת אגוז’ שיצרנו כשיר ‘המנוני’ הצליח מאוד אז ידעו שיש לנו כימיה טובה ביחד. דודו הוא כותב יוצא מן הכלל.
אומנם אני מלחין אבל אני עבד למילים, המילים מוציאות ממני את המנגינה. דודו, כפזמונאי, יודע לדייק את הטקסטים שלו מבחינת משקל מוזיקלי, וכשקראתי את המילים של ‘פרחים בקנה’ יצאה לי המנגינה. קודם נולד לי הפזמון תוך חמש דקות, ובהמשך הלחנתי את הבתים. תוך שעתיים השיר כבר היה מוכן, והבאתי אותו ללהקה".
"טקסט ברוח התקופה"
“זו הייתה תקופה של כתיבת המנונים, ואפי היה מלחין בולט בתחום זה", מספר ברק. “כל גדוד או חיל ביקשו לעצמם המנונים. ‘פרחים בקנה’ היה שונה בנוף עבורי, כי לא כתבתי אותו כהמנון ולא תכננתי שהוא יהיה כזה. הוא קיבל לדעתי את המעמד של המנון רק שנים רבות אחרי כן. אני זוכר שקיבלתי טלפון מדודו אלהרר שאמר לי זאת, והיום כשאני מסתכל עליו אני מבין את זה.
אז לא כל כך נתתי עליו את הדעת, חשבתי שהוא עוד שיר יפה ללהקה צבאית. אבל דווקא עכשיו המילים ‘עזה ורפיח’ מקבלות משמעות חזקה, הרבה יותר ממה שקיבלו אז, לדעתי".
איך נולד הטקסט?
“קודם כל נולד צירוף המילים ‘פרחים בקנה’. נעמי שמר הגדולה, שהשפיעה על כולנו, כתבה בתחילת דרכה, בסוף שנות ה־ 50 , שיר בשם ‘יום ח’ בשבוע’ ששרה רחל אטאס, ושם הייתה השורה: ‘ובכל קנה רובה פרח ינוע, ובשערים יחכו השומרים, ולצמא כד מים יוגש’. באותה תקופה למדתי ספרות עברית באוניברסיטה, אז הבקעתי את זה לכדי מטאפורה, אוקסימורון.
‘פרחים בקנה’, הפרח האדיר, היפה, בתוך פלדה, משהו חזק מאוד. השילוב הזה יצר את ‘פרחים בקנה’. את ‘השמש ידום’ לקחתי מהסיפור המקראי ‘שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון’ מספר יהושע שדיבר על הנס שאירע לבני ישראל על ידי יהושע בן נון בעת מלחמת מלכי הדרום. החלטתי ש’השמש ידום’ כי יש שמש בזכר וגם נקבה, רציתי שהשמש תהיה משהו גברי וחזק.
לגבי ‘עזה ורפיח’ - ישנן שתי אפשרויות שאני לא זוכר איזו מהן הובילה אותי להשתמש בצירוף מילים זה: או קרב רפיח שהיה בחזית המצרית במלחמת ששת הימים, או כי זה הסתדר לי מבחינת החריזה. זו הייתה גם התקופה שבארצות הברית היה את המחזמר ‘שיער’ ודור ילדי הפרחים, ואני חוויתי את כל זה כשהייתי שם בסוף שנות ה־ 60 , ככה שהאווירה הזו גם השפיעה עליי בכתיבת הטקסט, ברוח התקופה, הרצון לשלום ולא למלחמה".
כאמור, הלהקה שעבורה יועד השיר הייתה להקת חיל התותחנים. הלהקה נוסדה בשנת 1969 מתוך רצונו של תא"ל ברוך ברוכין, אז קצין תותחנים הראשי, להתחרות בשאר הלהקות הצבאיות ששלטו במצעדי הפזמונים אז.
בשנת 1970 החלה הלהקה לעבוד על תוכניתה השנייה “לה בומבה" בבימויו של אברהם דוד ובניהולו המוזיקלי של בני נגרי, שהיה אז מושפע מאוד ממוזיקת הנשמה האמריקאית ומהרוקנרול הבינלאומי. לתוכנית זו הצטרפו כישרונות כמו הקלידן יוני רכטר, השחקן דורון תבורי והזמרת יהודית שוורץ.
“בזמן אמת לא היה ברור ש’פרחים בקנה’ יהיה ה-להיט של הלהקה", משחזר יובל דור, חבר הלהקה. “היה ברור שיהודית היא הסולנית בלהקה הזו, רומן שרון היה הסולן וקצת עמי (מנדלמן) היה גם סולן. בני נגרי פחות אהב את קול הוויברטו של רומן שרון ששר אז בסטייל של יגאל בשן, ולכן הוא בחר שלא לתת לו לשיר את ‘פרחים בקנה’".
“אני זוכרת שאפי הביא את השיר לחזרות", משחזרת שוורץ (הנקראת כיום “ג’ודי ריבר" וזה שנים רבות מתחזקת קליניקה לקוסמטיקה). “הוא ישר אמר שזה סולו בשבילי. בפעם הראשונה ששמעתי את השיר חשבתי שזה שיר סבבה, אף אחד לא חשב שזה יתפוצץ ככה ויהיה כזה להיט. האמת היא שכמעט ויתרתי על השיר הזה. חזרנו לפנות בוקר מהופעה בסיני, וכבר נקבע לנו זמן הקלטה באולפני ‘קולינור’ בתל אביב לשעה 08:00 בבוקר".
"באתי להקלטות עם חום גבוה וגרון כואב, וביקשתי שידחו את ההקלטה, אבל החבר’ה היו איתי ועודדו אותי, אפי לחץ עליי ואמר שאין ברירה, צה"ל לא ישלם עוד פעם לשעת אולפן, ואני זוכרת שנתתי את כל מה שהיה לי. הכל הוקלט בלייב".
“בני נגרי עשה את העיבוד ורצה לקחת אותו לכיוון הרוקנרול והסול מיוזיק", מספר נצר. “בזמנו רדיו ‘קול ישראל’ הקליט שירים של להקות צבאיות, אז באנו לאולפן שהרדיו סגר לנו, והיינו חייבים לגמור את השיר באותו היום. יהודית הקליטה את השיר כמה פעמים ולא הייתי מרוצה".
"בפזמון השני כבר הורדנו לה את השירה בחצי טון כי היא כבר לא הייתה מסוגלת, אבל אמרתי לה שאם לא מקליטים היום - אין שיר. הפצרתי בה. אחרי חמישה טייקים היא הקליטה את השיר בשארית כוחותיה, והיא צרחה את נשמתה, וזה מה שנשאר בהקלטה".
"זה תפס כאש בשדה קוצים. בגלל שהשיר הפך להיות להיט כזה גדול, בחיל התותחנים החליטו להפוך אותו להמנון החיל. בהמשך גם חיל השריון אימץ אותו כהמנון החיל בגלל המילים ‘בנות בצריח’, שהיום בכלל מקבל רלוונטיות נוספת לאור מעשי הגבורה של הטנקיסטיות והלוחמות".
לשיר צולם קליפ מיתולוגי. “צילמנו את הקליפ בסיני בשחור־לבן מול לוחמי התותחנים, ואני זוכרת שסבלנו כי היו 40 מעלות", משחזרת שוורץ. “היה רק ערוץ אחד בטלוויזיה ופתאום כל המדינה הכירה אותי". כאמור, “פרחים בקנה" צעד בראש מצעדי הפזמונים של גלי צה"ל ושל “הגל הקל" (קול ישראל) והגיע למקום ה-14 במצעד הפזמונים השנתי של 1971.
“אני זוכר שברגע שהשיר נכנס למצעד הפזמונים אספו את כל חברי הלהקה שישלחו גלויות למצעד ויבחרו בשיר למקום הראשון כדי להזניק את הדירוג שלו במצעד, למרות שלדעתי הוא היה מצליח גם בלי ה’עזרה’ שלנו", נזכר דור. “זה היה שיר הדגל של הלהקה".
באוקטובר 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים ושוורץ, ככל אמני ישראל, מצאה עצמה בסיני שרה מול לוחמים את “פרחים בקנה". “המשמעות של השיר הייתה אחרת לגמרי ולא הרגשתי שזה במקום לשיר אותו, למרות שהחיילים כמובן אהבו ושרו אותו", היא מספרת. “מלחמת יום הכיפורים הייתה שבר גדול, ואיך אתה יכול לשיר על שלום ועל ליטוף הקנה כשחיילים נהרגים? זו הייתה מלחמה שחטפנו עליה. זה לא היה פשוט. המשמעות של השיר השתנתה לגמרי".
“אני מודה שבמלחמת יום הכיפורים השיר לא נשמע כל כך מתאים והיה נאיבי מדי. המשמעות שלו לא רלוונטית כשיש מלחמה וחיילים נהרגים, מה פתאום שלום עכשיו?", מוסיף נצר. “באותה תקופה גם הפסיקו להשמיע אותו בגלל שהוא לא נשמע מתאים. אחרי המלחמה הוא חזר כמובן לככב ברדיו".
“בקיץ 1970, סוף מלחמת ההתשה, הלהקה שלנו החלה לתפוס ובאמת נושא התותחים היה העניין של התקופה", טוען דור. “מלחמת ששת הימים הייתה המלחמה שבה זהר כוכבם של השריונאים, למשל. תחשוב שבתקופה ההיא עזה ורפיח נתפסו כמשהו עלוב".
"אחרי שכבשו את השטחים במלחמת ששת הימים היינו נוסעים לעזה ולח'אן יונס לאכול חומוס ולהסתובב שם בשוק. עזה הייתה מאוד מוזנחת, לא הייתה תשומת לב לעזה ורפיח. אני חושב שכשדודו ברק כתב את זה הוא חיפש בעיקר חרוז".
לפי נתוני אקו"ם, נכון לכתיבת שורות אלה יש לשיר “פרחים בקנה" 134 גרסאות כיסוי שונות, כשהבולטות שבהן היו של להקת אתני X (1994), החמישייה הקאמרית (1994), רותי נבון (2002) שהצעידה את השיר למקום ה־ 39 במצעד הפזמונים השנתי של רשת ג’, ובייחוד גרסת סאבלימינל, הצל ומשפחת תאקט (עם תוספת מילים של סאבלימינל והצל) שיצאה ב־ 2004, הפכה ללהיט ענק והגיעה למקום ה־־ 13 במצעד הפזמונים השנתי של גלגלצ.
בכך, “פרחים בקנה" היה לשיר הראשון ששלושה ביצועים שונים שלו הגיעו למצעדי הפזמונים העבריים השנתיים. “מקלט אנרגטי" קופצים ל-7 באוקטובר 2023 . עם פרוץ מלחמת “חרבות ברזל", “פרחים בקנה", בדומה למלחמות הקודמות, זוכה לעדנה מחודשת. בשונה ממלחמת יום הכיפורים, אז הוא נתפס כלא כל כך רלוונטי, ב"חרבות ברזל" הוא זוכה כאמור למשמעות חזקה אף יותר מהשנה שבה נכתב, כשחיילינו נלחמים בעזה וברפיח, שם השמש עדיין לא עמדה דום, וכשהבנות נלחמות בצריח.
לפני מספר חודשים מירי אלוני ביצעה את השיר יחד עם היוצר־זמר דניאל וייס, שהוריו נרצחו בקיבוץ בארי, על שטח ביתם ההרוס. המשמעות והביצוע המצמררים הפכו את השיר רשמית לאחד מהמנוני התקופה הנוכחית. “תחשוב שהשיר מדבר על החרמון, מקום שבו הירח עדיין לא מלבין כי האזור מופגז והתושבים מפונים מבתיהם; ההורים לא ישנים בלילה כי יודעים שילדיהם נלחמים בעזה וברפיח; והמכאוב והשכול מכים במדינה שלמה; זה אולי אחד השירים הכי רלוונטיים היום, לא פחות מהתקופה שבה יצא", מסביר דור.
“כולנו יודעים שצריך עכשיו אש בקנה כי אנחנו במלחמה, אבל מייחלים ליום שבו האש תתחלף בפרחים. אנחנו עדיין לא יודעים מתי זה יהיה. היום המילה ‘שלום’ היא לא בון טון וכולם נישאים עדיין על גלי נקמה בצורה אינסטינקטיבית, אז השיר נותן מקלט אנרגטי כי זה בסדר לשיר על שלום, וזה יוצר לדעתי לגיטימציה לא מודעת לשיר".
“כשאני שומעת את השיר היום אני חושבת על החטופים שאני רוצה שיחזרו הביתה, ושהחיילים יגיעו לעיר בהמון", אומרת שוורץ, שבתחילת שנות ה־ 90 פרשה לחלוטין מתעשיית המוזיקה. “הוא מקבל היום משמעות מאוד חזקה, כאילו דודו ברק ניבא את העתיד לקרות 50 ומשהו שנה אחרי. השיר גם מוכיח שלא קיימנו את מה שהדור שלנו הבטיח אז, וזה להביא שלום".
“המשמעות של השיר היום חזקה מאוד בעיניי", מציין ברק. “יש גם את הצורך לסיים את המלחמה ולהגיע למקומות של שלום". “כשאני פוגש חבר’ה צעירים ומספר להם על השירים שיצרתי כמו ‘בלדה לחובש’ או ‘סיירת אגוז’, הם לא כל כך מכירים, אבל כשאני אומר ‘פרחים בקנה’ הם שרים לי אותו. זה שיר ששרד, שורד וישרוד את כל הדורות", מסכם נצר. “היום אני שומע את השיר בכל מקום, אנשים כמו מתפללים אותו היום, זה כבר מעבר להמנון".
ביום רביעי ה־ 29.5 (שעה 20:00) יתקיים ב"נוקטורנו" בירושלים מופע מחווה לפזמונאי והמשורר דודו ברק
