מסע בזמן, נוסטלגיה טהורה, 60 אלף איש בקהל ומוזיקאים אורחים מהשורה הראשונה: אביב גפן כבש את פארק הירקון והזכיר לנו את כל מה שטוב בישראליות בתקופה קשה שקורעת את העם. שירים קורעי לב, לצד רוקנרול רומנטי ועצבות בוויב של פסטיבל שמח. האמת, את האווירה הזאת, רק אביב מסוגל לייצר.
את הופעת החימום של "נשף רוק" המסורתי, פתח מאור כהן עם הפשטות והרוגע שלו. אחריו, המופע האמיתי החל כשברקע סרטון רצוף רגעים של אביב גפן בתחילת דרכו. סמל חופשיות, היפי אמיתי.
ואז הוא עלה לבמה, לבוש בחליפה צהובה מרהיבה למען שחרור החטופים. גפן ביצע את השיר "המכתב" והזכיר לנו שרק ילדי "אור הירח" יכולים להבין את התפר שבין התקופה שבה כתבו אשכרה מכתבים עד "למכתבים" של היום - הלוא הם שיחות הוואטסאפ.
אביב המשיך את המופע עם השיר “לכבוד מיליארד טועים”. את המשפט "לכבוד מיליארד מיליארד טועים. לכבוד חסרי חסרי חיים", קשה שלא לקשר למיליארדי שונאינו ברחבי העולם שאינם אפילו בטוחים מדוע הם שונאים אותנו, העיקר שהם שוחים עם הזרם, נו מילא.
ואז הגיע בועז שרעבי שעצם עלייתו לבמה רגשה אותי. הוא שר את "ברית עולם", הגעגועים לפעם העמיקו. אביב ציין את העובדה שבין הקהל נמצאים הוריו של החטוף עומר ונקרט, ושוב הלב נחמץ.
לפתע צלילי הפסנתר פצחו, אביב הציג את הנגן הבא בתור 'האיש שבזכותו אנחנו פה והמופע מתקיים' - תת אלוף קובי רגב. זה היה כ"כ יפה. לדעתי, אם הוא מתפקד בשירות כמו שהוא מנגן, אז מצבנו דווקא דיי טוב. השניים ביצעו את "עורי עור", שקרע את הלב. ברקע רץ סרטון ובו תמונות של הבתים ההרוסים והשרופים מהקיבוצים.
לאחר מכן, אביב שבר את רצף הדיכאון עם השיר "מקסיקו", לו הוא עשה מאשאפ מוזר אבל נחמד עם השיר Summer Moved On של a-ha. ואז עלה עוד איש ואגדה, הלוא הוא עמיר בניון, יחד עם שרו את "מלאך".
לאחר מכן עלו מזי כהן ודני סנדרסון ששרו את "היא לא תדע" של גזוז. בתום השיר, ציין אביב את הערכתו לסנדרסון וסיפר כי בתחילת דרכו, בזמן שאף אחד לא האמין בו, סנדרסון היה מהיחידים שדחפו אותו קדימה בקריירה.
אביב ירד לעבר הקהל ונתן למעריצים לחבק אותו. לרגע האמנתי שהוא אותו אביב גפן לפני ההתמסחרות. לפני שהפך להיות הפרזנטור של "דן - דיזיין סנטר" במקום אסי עזר ורותם סלע. הרגשתי שאביב שמחובר ומעריך את הקהל שלו - זה היה חמוד.
אבל מה שהיה עוד יותר חמוד, היו שני הרוקסטרים הקטנים של הדור הבא שעמדו ושרו באור הזרקורים: הילל גזית, בנה של אילנה ברקוביץ, ודילן, בנו של אביב.
יחד הם שרו את "אילנה" כשברקע סרט החתונה של השניים. ברגע מרגש זה אני חושבת לעצמי - "מעניין כמה זמן ייקח עד שתוכנית הריאליטי ה"רפאליס" תהפוך ל"גפנ'ס", ואיזה כיף לזכות בקצת אתנחתא מוזיקלית מדור ה'נאדי באדי' וה-חרבו דרבו'".
עלו לבמה נמרוד לב, ג'וני שועלי וזאב נחמה, שהיו תוספת נחמדה ותו לא. אחריהם עלה שלמה ארצי שהיה כן עם הקהל וסיפר שאביב מדי שנה מקפיד להתקשר ולהזמין אותו להתארח במופע, והוא כהרגלו מסרב מחשש שהוא "זקן מידי" לקהל של ילדי אור הירח (שכבר אינם כ"כ ילדים). ארצי אמר כי מה ששינה את דעתו לגבי ההשתתפות השנה, היה מותו של יהונתן גפן, שגרמה לו לכבד את בנו ולהגיע.
השניים שרו את "שדות של אירוסים" ואת "ירח". שלמה ביקש מהקהל לשאת יחד תפילה למען השבת 124 החטופים וכולם שרו יחד "את הגשם תן רק בעיתו, ובאביב פזר לנו פרחים, ותן שיחזור שוב לביתו, יותר מזה אנחנו לא צריכים". אין מדויק מזה. אביב החליף עוד חליפה (אחת מכמה סטים מרשימים למדיי) ועלה עם אאוטפיט בסגנון "אביר על סוס הלבן" שהזכיר את פרדי מרקורי.
אביב פנה לקהל בעולם ואמר כי על הבריטים לזכור שאחרי הפיגוע במנצ'סטר בהופעתה של אריאנה גרנדה, עמדנו מאחוריהם, ועכשיו תורם לעמוד מאחורינו.
אביב שר "עכשיו מעונן". האדמה רעדה, הפירוטכניקה הייתה מרהיבה ופטריות אש צבעו את הבמה. אביב זרק את הגיטרה לעבר לקהל, וחוץ מזה שאני מקווה שאף אחד לא נפצע, יש מעריץ בר מזל שזכה למזכרת מדהימה.
האמת, ציפיתי שאביב יארח את מיאה ליימברג בת ה-17 ששוחררה מהשבי בעזה לאחר 53 ימים, והשניים ישירו את שירם "זריחה שחורה", זה לא קרה. אבל הוא כן הזכיר לא פעם את ילדי אור הירח שהיו צריכים לעמוד איתנו בקהל, והם אינם עוד. הוא דיבר כמובן על הנרצחים והנרצחות של השבעה באוקטובר.
את סקירת ההופעה משנה שעברה (נשף רוק ה-11), כתבה חברת מערכת 'מעריב' שי רגב ז"ל, שנרצחה במסיבת ה'נובה' ברעים. בתום כתבתה היא סיכמה וכתבה - "לחיי נשף הרוק ה-12". לנשף הזה היא כבר לא הגיעה, היא ורבים אחרים, ילדי אור הירח. יהי זכרם ברוך.