לירן דנינו - באך
לירן דנינו, שעובד בקצב שלו ולוקח את הזמן בין השירים שהוא מוציא, מוכיח שזה לטובתו ובבלדה החדשה "באך" הוא נשמע בשיא תפארתו – מרגש, כן, סנטימנטלי ועם קול נוגע בבלדה מלודית אד וטקסט מצוין שבביצועו היפהפה מצליח להיכנס היישר לתוך הלב.
איתי לוי – חולה ירח / מערב ראשון
איתי לוי הוציא השבוע שני שירים בבת אחת – האחד קצבי והשני "שקט". נתחיל בקצבי – "חולה ירח" – השיר הוא טוב אבל הוא מאד לא מתאים ללוי, ששר אותו בצורה טכנית מדי, לא מרגשת, וגם ניכר שהוא לא נע בנוחיות הווקאלית שלו בו, כאילו זה לא המקום הטבעי לו אלא סתם מנסה להראות שהוא ורסטילי. יש מקום לוורסטיליות אבל כשזה לא תפור למידותיך – זה מתפספס, וכאן זה המקרה.
לגבי השיר השני – "מערב ראשון" – בלדה גנרית ולא מקורית מדי של שיברון לב (עם נגיעות פופ קצביות) אך מאד מתאימה לקולו של לוי, שמצליח להעביר בו את הרגש האמיתי, את הכנות ואת הסנטימנטים. הוא נע ונד פה בנוסחה שתמיד עבדה לו – וזה מצליח גם הפעם.
נס וסטילה – באמפרים
אחרי "תיק קטן", נס וסטילה הוכיחו שהם לא טרנד חולף (לפחות לעת עתה) עם אחד מלהיטי המלחמה הנוכחית "חרבו דרבו", אבל הם כבר חוזרים יותר מדי על עצמם, ונראה שבמקום להתאמץ ולחשוב מחוץ לקופסא איך הם יכולים להמציא עצמם מחדש, הם בוחרים להישמע שבלוניים, צפויים ולא מחדשים יותר מדי.
"באמפרים", שירם החדש, אמנם מספק את הסחורה שמצפים מהם אבל הייתי מצפה מהם להישמע קצת יותר מקוריים ומקוריים ולא למחזר שוב ושוב את הנוסחה שעובדת כי מהר מאד הם יימאסו על המאזינים ויהפכו לצמד עבר, ראו למשל את סטטיק ובן אל או איב אנד ליר.
רביב כנר – לא ראיתי את זה בא
רביב כנר החזיר אותי לאייטיז בשיר רוק-פופ מתקתק ורומנטי עכשווי שברור שמושפע מלהקות הפופ-רוק של העשור הנוסטלגי ההוא. כנר זמר מצוין והעובדה שהוא בכל שיר מצליח להביא משהו אחר ושונה ממה שעשה היא ששומרת אותו לדעתי רלוונטי וכמי שנשאר פה לטווח הארוך. שיר מעולה, מהטובים ביותר שלו.
אופיר הרוש – תגיד לי מה
השבוע נתקלתי בשיר החדש של זמרת צעירה בשם אופיר הרוש, זמרת מצוינת ששרה בעיקר מוזיקה ים תיכונית אסלית, מהסגנון של "פעם", שומרת על הקו המסולסל לכל אורך השירה, וגם העיבודים המוזיקליים שנעשים לשיריה שומרים על הסגנון הזה שכבר שנים רבות הפך לשוליים. זה היה מאד מרענן לשמוע את שירה החדש "תגיד לי מה" והותיר בי ציפייה לבאות.