"מרגיש כמו אהבה" הוא שם אלבומו החדש של יהונתן מרגי (או פשוט "מרגי"), מכוכבי הפופ הבולטים כיום בישראל שמתחזק במקביל גם קריירה בינלאומית בהתהוות. אם לאמ;לק לכם את האלבום: השיר היחיד שבאמת יזכרו ממנו או ראוי להצליח הוא "עוף החול". מלבד זאת, האלבום נשמע כמו שבלונה חוזרת ומייגעת לפרקים של פופ משעמם מאד שחוזר על עצמו שוב ושוב ולא מעניין במיוחד.
הזרקור מופנה למלחינות: מיכל טל באלבום המוקדש ליצירות אלן דה מונז'רו
במלאת 20 שנה לפטירתה של נעמי שמר: חזרנו אל הסיפורים הקטנים מאחורי להיטיה
אם להאריך לכם: מרגי הוא כוכב פופ מצוין וכישרוני, יש לו קול טוב, לוק ופרפורמנס מושלם ומדויק. הוא עובד קשה וראוי לקצור את פירות עמלו. הבעיה היא שבמקום לשאת בשורה חדשה, להביא משהו מקורי, חדשני ולא חרוש – הוא בוחר להקליט שירי פופ שנשמעים כמו מסיבה אחת ארוכה (זה טוב כמוזיקת רקע אבל אפשר לשים זאת ברצועה אחת, כי לא כל שיר באלבום זה עומד בזכות עצמו) וגם האמנים שמארח, אגם בוחבוט וסטטיק – לא מצליחים להציל את האלבום הזה מלהיות פשוט סתמי ומיותר.
השיר היחיד שאיכשהוא קולע למטרה ומצליח באמת להציג את מרגי במיטבו ובשיאו הוא "עוף החול", שיש בו גם נימה יותר אישית, גם פזמון קליט וגם מסר, או במילים אחרות – כל מה שאפשר לצפות משיר פופ איכותי. על שאר השירים אחסוך לכם – אל תטרחו (כי גם הוא, כפי שמרגיש לי כמאזין, לא טרח מדי).
"רוקדת בשקיעה" של ענבל ביבי הוא שיר שניכר כי נעשתה בו מלאכת מחשבת בשילוב בין טקסט, לחן, עיבוד וביצוע, כשהזמרת, החתומה הן על המילים והן על הלחן, תפרה שיר למידותיה בצורה מדויקת למדי שמפתיעה את המאזין לכל אורך ההאזנה לשיר, היא לא מספקת רק וייב אחד אלא מגוונת, משלבת פופ עם מוזיקת עולם וצלילים אלקטרוניים, וכזמרת סול ו-RNB משובחת היא מספקת את כל הסחורה שהאוזן יכולה לצפות לה. שיר מעולה!
8 שנים אחרי אלבומו האחרון, ההרכב בלקן ביט בוקס משיק אלבום חדש – "Wild Wonder" שעומד בכל הציפיות שנערמו בחלוף פרק זמן זה שחלף בין האלבומים: כל שיר לוקח אותך למחוזות אחרים של מוזיקה ותרבויות שונות אך בסוף מחזיר אותך אל השורשים הישראליים, או ליתר דיוק אל המדבר (האלבום בושל במדבר של קיבוץ צאלים, ביתו של תומר יוסף) - וזה בא לידי ביטוי בתמהיל הווקאלי או בהפקה המוזיקלית.
זה שונה לגמרי, ברוח ובקונספט, מהאלבומים הקודמים של ההרכב ולכן הוא כזה מיוחד, מסקרן ופותח את הצ'אקרות לכיוונים חדשים, אבל עדיין עם הדנ"א של הבלקן ביט בוקס (תומר יוסף, אורי קפלן ותמיר מוסקט) – וכל רצועה חושפת צד אחר, מושפע מאד מהחוויות שאגרו חברי ההרכב בארץ ובחו"ל, שמגלה המאזין בהפתעה.
"כמעט שנתיים" של עילי בוטנר וילדי החוץ זורק את המאזין אחורה אל ימי הפאנק והדיסקו של הסבנטיז בשיר קליט, ממכר, מרקיד ומרים, קצת פאן אסקפיסטי מושקע ומחויך שכולנו זקוקים לו עכשיו, כפי שבוטנר יודע לעשות הכי טוב.
ליאם גולן, שכבר הוציא מספר שירים, לאט לאט מפלס את דרכו בתעשיית המוזיקה המקומית, ועושה זאת בצורה מאד נכונה ומקצועית, הן מבחינת המוזיקאים שהוא בוחר לעבוד עימם והן מבחינת בחירת השירים שמתאימים לו ולגוון קולו.
בשירו החדש "אלוף בדמעות" גולן שר מהלב על מלנכוליה, ועושה זאת בחינניות, בדיוק וגם אם נשמע בחלק מהשיר קצת חסר ביטחון – זה לא גורע ולו במעט מאיכות השיר והמבצע, ששומר על דיוק קולי לכל אורך השיר ושופך בו את הלב וכשכנות יוצאת מן הלב – היא גם נכנסת ללב.