אברהם טל הוא נסיך הגאות והשפל של הארץ המנדנדת הזו. בין ספיקת כפים לאי ספיקת לב, והוא יודע לשחק טוב מאוד את הפלייליסט של העם הזה. הוא הרועה והעדר. את זה הוא הוכיח בהופעה שלו ביום שני, ערב לפני שבועות.
שילוב מעניין: שי המבר ודודו טסה משתפים פעולה
במופע של קולדפליי ביוון: אלפי ישראלים קראו "Bring Them Home"
אברהם טל כובש, שוחה בין כל אלפי האנשים שבאו לראותו בקיסריה. הוא מודה ומוקיר הערכה לקהל ונותן את כולו: רוקד, קופץ, מחלץ מתוכו מעוולים, עושה אהבה עם הקהל. כמו במתן תורה -טל מתייחס למצב, אבל גם מזכיר לנו את חלקנו.
שעתיים של התרוממות רוח , שלאיש אין מושג איך להנחית את האדרנלין. אברהם טל עושה משפחה. הוא נאמן ללהקתו: מניגוב פניהם מזיעה במגבת שהוא התנגב בה ועד לפנות את המיקרופון לגיטריסט שלו ועד לזמרת הליווי.
אברהם טל הוא החזן של תקופה שאין בה רחמים.