למרות המלחמה: עשרה אלבומים ישראלים חדשים שכדאי לכם להכיר | ביקורת מוזיקה

בעוד ישראל מתמודדת עם מלחמת רב־זירתית, עשרה מוזיקאים ישראלים מפרסמים אלבומים חדשים, שמתייחסים למצב מנקודת מבטם הייחודית. 

אביתר בנאי | “שיחות שלום"

תשעה חודשים אחרי אלבום הקאברים המפתיע שלו (“עוגן במים", 2023), הוציא אביתר בנאי בהפתעה גמורה אלבום אולפן - “שיחות שלום", שנוצר על רקע מלחמת חרבות ברזל, ובו שירים שמתארים את רגשותיו לגבי המצב. כך למשל, השיר “חלל" שמתאר מסע בין מיטות פצועים להלוויות הנופלים במלחמה;

"רוצה שלא יגיע יום שבת": בנו של השר נפל בטבח, כעת שירו מקבל משמעות מצמררת
נצמדו וחטפו את המיקרופון עם קריאות "רק ביבי": כתבת i24 הותקפה בשידור חי

שיר הנושא “שיחות שלום" שמתאר קבוצת תמיכה של מכורים שמציגים מגוון רחב של דמויות בחברה הישראלית ו"מעונה לעונה" (תחושות הכאוס האישיות). הוא שר גם על דברים אישיים כמו משבר אמצע החיים (“הכל טוב אחי", “מבול"), זוגיות (“אהבת אמת"), והתבגרותה של אמו (“אמא שמחה").

השיר הכי כיפי באלבום הוא ללא ספק “יהונתן", מחווה ליהונתן גפן ולגיבורי התרבות שעליהם גדל בנאי, בהם שלום חנוך, מאיר אריאל, יהודית רביץ, אחיו מאיר בנאי ודודו יוסי בנאי. ההפקה המוזיקלית של תמיר מוסקט מוציאה מבנאי את המיטב, וזה אחד מהמשובחים שבאלבומיו.

ישי ריבו | “סוף חמה לבוא"

אלבומו החמישי של ישי ריבו יוצא חמש שנים אחרי קודמו, תקופה שבמהלכה המציאות הישראלית השתנתה מהקצה אל הקצה וכך גם האישיות האמנותית של ריבו, שהתבגר והשקפת עולמו התרחבה, כמו גם הסקרנות המוזיקלית שלו למתיחת הגבולות האמנותיים.

האלבום מתייחס לרגעים העצובים שחווינו בתקופה הזו (זה מתבטא בייחוד בשירים “פורחים לשובם", “ארץ ישראל" ו"סוף חמה לבוא") אך גם מציג רגעים משמחים של אחדות ושל חוסן, והתנודה הזו משמח לעצוב שמלווה את האלבום לכל אורכו היא גם הגדולה שלו.

נגה ארז | “The Vandalist"

אחרי שאלבומה השני “Kids", שיצא בעיצומה של מגפת הקורונה, הביא לה פופולריות בינלאומית, עבדו נגה ארז ובן זוגה, המפיק המוזיקלי אורי רוסו, על אלבום זה, שמונה 16 שירים שכוללים שיתופי פעולה עם רובי וויליאמס (“Danny"), דילום (“Anyway"), רביד פלוטניק (“A+"), עדן בן זקן (“Godmother", שנכנס לאחרונה למשחקי פיפ"א 25’) ואורי רוסו (“PC People").

האלבום די ממשיך בקו של האלבום הקודם ואף שאינו נושא בשורה מוזיקלית חדשה, הוא מספק את הסחורה לקהלה של ארז בישראל ובעיקר מחוצה לה.

אודיה | “ילדה של אמונה"

בשנים האחרונות הפכה אודיה אזולאי (או פשוט “אודיה") לאחת הכוכבות המובילות במדינה, הרבה בשל הקול האדיר, הכישרון ולהטוטנות המילים שלה שהגדירה את שפתו של דור ה־Z בשירים מתוחכמים ויוצאי דופן בנוף המוזיקלי המקומי.

אלבומה השלישי “ילדה של אמונה" יכול לדבר לכל אחד: מי שמחפש שירי טראש שטותיים ימצא את “הטוב, הרע ועודיה" (עם איזי וליעד מאיר), וכן שירים נוסחתיים ולא כל כך מקוריים כמו “אסטרולוגים רבנים", “ביי", “לונדון" ו"יכולה לבד"; מי שמחפש איכות ותחכום יכול למצוא זאת ב"בן אדם", אלקטרו־פופ המבוסס על פיוט סליחות, “לילה טוב", בלוז־רוק שמתכתב עם המלחמה (“שמעתי על ילד בעזה, של אמא בדרום תל אביב"), “קריוקי פסנתר בסלון", בלדה גימיקית שקל לזמזם אותה, “עוד יום" (היפ הופ מסולסל עם טליסמאן) ו"לילה לא רגוע", בלדת נשמה בסגנון טורקי. 

שירי מימון | “שקופה"

אלבומה השישי של שירי מימון מתכתב באופן ישיר עם תחושותיה בעת יצירתו: ב"פלדה" וב"צונאמי" היא שרה על התמודדות עם משברים פנימיים יחד עם שמירה על יציבות וכוח; ב"סמיילי" היא שרה על דמות שנשארת רגועה ושמחה מול כאוס, שקרים ושברים בסביבתה; ב"הכל מסתובב" היא מתייחסת לתחושת אובדן עצמי ובדידות, וכך גם ב"סחרחורת" ו"שתי דקות" שעוסקים במאבק הפנימי מול הפחד והשיגעון תוך ניסיון למצוא רגעים של רוגע ונחמה בעולם כאוטי. וב"ניסע רחוק" (דואט עם ברי סחרוף) מבוטא הרצון העז לברוח מהמציאות הלוחצת ולמצוא חופש ושקט במקום רחוק.

האלבום שומר על הקו הידוע של מימון, כזמרת פופ ששומרת על סטטוס קוו בתעשייה ונעה באזור הנוחות שלה, מבלי לחדש יותר מדי אבל היא מצליחה לספק את הסחורה לקהל היעד שלה.

רביב כנר | “עכשיו טוב"

רביב כנר, שאת רוב השנה האחרונה “בילה" כלוחם במילואים, נשמע במיטבו באלבומו השני: כהרגלו, הוא משתמש במילים ובקולו כדי לגעת בלב המאזינים, מציג איכות וניכר כי ההפקה המוזיקלית ובחירת החומרים נעשו במלאכת מחשבת ולא בחיפזון.

האלבום החדש מונה תשעה שירים ואני מעוניין להתייחס אליהם כאל מקשה אחת כי הם חושפים את הפאזל שנקרא רביב כנר: הוא חזק, פגיע, חושפני, שברירי, אמיץ ומלא תעוזה, ומציג סגנון פופ־רוק־בלוז, משבצת שהוא תופס אותה בצורה ראויה.

שרית חדד | “8"

באלבום החדש של שרית חדד, עליו עבדה בעיקר עם בת זוגה, המוזיקאית תמר יהלומי, היא מתמקדת בעיקר בבלדות שוברות לב (“אלף עזאזל", “שירים יפים מפעם", “כמה זה כואב" ו"משתכרת") ושני שירי קצב (“תסמכי על אחותך" ו"סופה") שלא נושאים בשורה חדשה ודי דומים זה לזה.

הקול של חדד מצוין ומשובח מתמיד, אבל האלבום לא באמת עומד בציפיות מזמרת במעמדה, על אף שיתופי פעולה עם אגם בוחבוט ויונתן קלימי. עם זאת, כאלבום אווירה נטול להיטים – הוא מושלם.

טיפקס | “שווארמה ביץ'"

להקת טיפקס מוציאה את אלבום האולפן העשירי, ומהכיפיים ביותר שלה, “שווארמה ביץ’", המלווה בתריסר קליפים קומיקסיים שיצר אורי פינק. הפרויקט מצחיק, נוקב, שזור אלמנטים ישראליים וכולל את הדנ"א המוכר של טיפקס וקובי אוז.

באלבום מתארחים אמנים, בהם משה בן מוש ומשה גיאת וכן מגי אזרזר (“נמרים"), כרקוקלי (“עד החתונה") ועידו מימון (“היי טק דבקה"). כן יש לציין את שני יצהרי, שנחשבת לחלק מהלהקה בתקופה האחרונה ומוסיפה את הגוון שלה כקול הנשי. זה האלבום היחיד שיכול לכלול ביחד את ברוס לי, זאביק רווח ואהרון אהרון.

נתן גושן | “ניצחונות קטנים"

ארבע שנים אחרי אלבומו הקודם ולאחר שלקח פסק זמן ממוזיקה ומהופעות למשך יותר משלוש שנים, משיק נתן גושן אלבום שישי, המתכתב עם התהליך האישי העמוק שעבר, עוסק בנושאים של חיבור בין חומר לרוח, בין קודש לחול ובין אמת לשקר, ומתמודד עם נושאים כמו הצלחה, חשיפה ומרדף אחר שאיפות. זה האלבום החשוף, המורכב והאותנטי ביותר של גושן עד כה. 

טדי נגוסה | “נקודה"

טדי נגוסה הוא אחד היוצרים והזמרים הבולטים בראפ הישראלי כיום - נועז, אותנטי, בועט וחסר פשרות. האלבום הרביעי שלו, פרי עבודתו המשותפת עם המוזיקאי והמפיק איתמר ציגלר (“בלקן ביט בוקס"), הוא תיאור מדויק של המציאות הישראלית, של הדברים המרגיזים, הכואבים, המשמחים והמחזקים, מפרספקטיבה אישית שלו. באלבום בן 14 השירים יש בין היתר שיתופי פעולה עם תומר יוסף, עדן דרסו, מיכאל כהן, ליה דסאו, דודא ואברהם לגסה.