כברת דרך ארוכה, כיוצר וכאינדיבידואל, עבר אור עמרמי ברוקמן מאז כיכב ב"כוכב הבא לאירוויזיון", ועכשיו, אחרי תקופה די ארוכה שלא שמעתי עליו, הוא חובק שיר חדש פרי עטו – "משהו יבוא", שיר כן, אישי ומאד סנטימנטלי שניכר בהאזנה לו כי עמרמי ברוקמן כתב על עצמו, על מחשבותיו, על רגשותיו ועל סיפורו האישי בצורה מרגשת.
השיר החדש, שמציג את קולו הייחודי, לא רק כזמר אלא גם כיוצר, תפור מאד למידותיו והולם גם את הלך רוח התקופה המטורללת הזו, שיר אופטימי שחושף פצעים בלב ובנשמה אבל בסופו של דבר משאיר תקווה שמשהו טוב יבוא, כל עוד לא מוותרים.
אגם בוחבוט חזרה למקורות שבנו לה את הקריירה בתחילת הדרך, אי אז בימים שאחרי "בית הספר למוזיקה" ומשחררת שיר דיכאון מזרחי אסלי על לב שבור - "אומרים עליי".
זהו לא שיר הכי מקורי שיש, יש מיליון שירים שוברי לב בסגנון שלו, אין בו איזו הברקה או בשורה חדשה, אבל הוא מאד מתאים לקולה של בוחבוט, שאמנם מבצעת אותו קצת טכני מדי וללא רגש או כוונה כנה לטעמי, אבל עדיין היא נעה בו בטבעיות ובנוחות, וזה מצליח לגעת במאזין לכל אורכו. זה לא יהיה מלהיטיה הגדולים ובטח יישכח כבר מחר, אבל כמוצר לקהלה – הוא מספק את הסחורה.
נעמי אהרוני גל, "נונו" בשבילכם, די הפתיעה אותי בשירה החדש עם גידי גוב "היי את". ציפיתי לעוד שיר פופ סטנדרטי מבית היוצר שלה אבל היא הבריקה בשיר קאנטרי-פולק מתוק, פשוט ומלטף שבשילוב הקולי בינה לבין גוב מצליח לצמרר, לרגש ולהעלות חיוך על השפתיים. מה צריך מעבר לזה?
ליהי טולדנו בחרה לשים לעצמה יעד ליצור פופ טהור, בלי לקרוץ לסגנונות אחרים שאולי מתאימים לה אבל לא בוערים בה, ו"לא בכוונה", שירה החדש, הוא קליט, מתוק, תופס את האוזן וגם הומוריסטי (למשל האזכור לשיר הנושא של "גברת פלפלת" או "הכוכב הבא", התכנית בה התגלתה). זה לא להיט, זה גם לא נועד להיות להיט, זה שיר פופ של יוצרת פופ שיש לה את החופש ליצור ולשיר מה שבא לה, בלי תכתיבים ובלי לנסות להיות מה שמצפים ממנה (אלא מעדיפה להיות מה שהיא מצפה מעצמה). היא מציגה את עצמה בשיר, מבחינה טקסטואלית, כאישה חזקה ועוצמתית שיודעת מה היא רוצה, מסתכלת על הרגעים הפחות נעימים בחיים בהומור ועושה זאת בצורה מצוינת ומושכלת.