פסטיבל החורף השביעי בהיכל התרבות בתל אביב: "התקווה 6" מופיעים כבר 21 שנים, ומתחילת המלחמה קנו לעצמם מקום בהיכל התהילה של מי שיזכרו לטובה בתקופת המלחמה שאנחנו עדיין בעיצומה. הם הופיעו מול חיילים בכל הארץ, ביקרו ושרו בפרטיות לחיילים פצועים בבתי חולים, ליוו משפחות של חיילים, והם פשוט עושים כל מה שהם יכולים לעזור למורל של המדינה, בלי מחשבות על תמורה.
הלהקה שמתהדרת בסגנונות מגוונים, ביניהם רגטון, רגאיי, ראפ ופופ מזוהה בעיקר עם קולו של הסולן שלה, עמרי גליקמן. אין עוד זמר בישראל ששר בכזאת דיקציה מושלמת, וגם כשהוא יורה חרוזים ב-140 קמ"ש, כל מילה שיוצאת מפיו ברורה ומדויקת. אין לו מנעד מוזיקלי יוצא דופן אבל דווקא הקפיצות בקול לטווחים קטנים, הם שהופכים את הקול שלו לכל כך ייחודי ונעים לאוזן.
כדי להתאים את עצמם למופע בהיכל התרבות, הביאו חברי הלהקה רביעיית מיתרים שתלווה אותם ל-4 השירים הראשונים במופע, כשהלהקה עלתה בפורמט רזה עם גיטרה, קלידים וקלרינט. השירים נבחרו בקפידה להתאים ליום האהבה (הלועזי, בסדר) – כמו "שותפים לנצח" שהפך להרבה יותר רומנטי עם תוספת של צ'לו אחד ו-3 כינורות. בכל השירים של "התקווה 6" קולו של גליקמן הוא המרכז, אבל בעיבודים שהותאמו לכלי הנגינה האלה ולסאונד המעולה של היכל התרבות, השירים הפכו למשהו שונה, יפה ומהפנט.
אחרי שנפרדנו מהמיתרים עלו חברי הלהקה החסרים והביאו את הגרוב המוכר עם "משהו נעים לנשמה" בשילוב חצוצרה וסקסופון שלא עזבו את המופע בשאר השירים. בשירים "העברית החדשה", "קו פנגן", "אם אפגוש את אלוהים" המקום הפך למועדון ריקודים ולמרות שזה היכל התרבות, אף אחד לא נשאר לשבת.
בין השירים עמרי דיבר אל הקהל ואחד הסיפורים שסיפר היה על שיתוף הפעולה שלהם עם דני רובס בשיר "אני לא מספיק להתרגש ממך" ששרו בתכנית "הכוכב הבא", ומיד הזמין את דני רובס לבמה לביצוע משותף שלהם לשיר, אחריו עברו לשיר יחד את "מה שיהיה יהיה" כשרובס עושה קולות רקע ומשדרג את השיר עם הגיטרה שלו.
בשלב הזה הרגיש גליקמן שלא כולם עדיין בטירוף אז הכריז שנגמרו התירוצים למי שעדיין לא קם מהכסא ונכנס לשרשרת השירים המקפיצים של הלהקה – "לחיים", "שימי לי עוד רום" שקיבלו עיבודים מקפיצים יותר. במעבר ל-"המנון הלוחם", קטעי הוידאו שליוו את המופע התחלפו מצילומים של המופע ואנימציה פסיכדלית לתמונות של לוחמים בבסיסים, בבתי חולים, בשטח ובבית. מוזיקה היא דבר מרגש מטבעה, אבל כששומעים את השירים האלה עם תמונות כאלה, נצרב משהו בתודעה ונעשה חיבור שלא יוכל להיות מופר בין השירים האלה והישראליות.
ואז, כדי לסגור את הפינה הזאת בצורה הרמטית, עלתה רביעיית המיתרים לשיר האחרון - "לחזור הביתה", כשברקע קטעי וידאו של חיילים מפתיעים את אהוביהם כשהם חוזרים מהקרבות, וצילומים של חטופים חוזרים למשפחותיהם. זה נתן לשיר 2 טון של משמעות, למרות שהוא נכתב לפני יותר מ-4 שנים ולא היה קשור למלחמה או לחטופים. ביום שישי בצהרים, כשמדינה שלמה מחכה לקבל רשימה קצרה של חטופים שאמורים לחזור הביתה, לא היה שיר מרגש מזה שאפשר היה לשמוע יחד עם עוד 3000 אנשים שמילאו את ההיכל בדמעות.
אם יש משהו שלמדנו מההופעה הזאת, היא לשים לב לפסטיבל החורף השמיני, בפברואר 2026, כי זה היה רק מופע אחד מתוך 15 שהועלו ב-4 ימי הפסטיבל. ולפי כמה שהמופע הזה היה מוצלח, שווה לבדוק מה יוצע לנו בפעם הבאה.
