בגיל 73, אחרי יותר מ-50 שנות קריירה מפוארת כזמר, חזן ושחקן, דודו פישר עדיין מופיע ברחבי העולם ומרגש קהלים. בראיון מיוחד ל"מעריב", הוא מדבר בכנות יוצאת דופן על ההחלטות הגורליות שקיבל בחייו, על המחיר האישי והכלכלי ששילם, ועל האהבה שהגיעה בגיל מאוחר ושינתה את כל עולמו.
מתי הבנת שאתה זמר?
האמת? רק אחרי הצבא. הייתי בלהקת הרבנות הצבאית, אבל אף פעם לא חשבתי שאני מעבר לממוצע. בבית אף אחד לא אמר לי. להורים שלי היה פנסיון בטבעון, ושם התחלתי לשיר בחתונות ובבר מצוות. אבא שלי היה מציע אותי כ"פייטן" לאירועים, ואני התביישתי. הייתי בורח לגבעה, ואז אבא היה צועק "אם אתה לא יורד למטה תוך חמש דקות - אין אוטו שבוע". אז הייתי יורד ושר.
בוא נדבר על ההחלטה הגדולה בחייך - לא להופיע בשבת בברודווי. איך זה התחיל?
קיבלתי את התפקיד הראשי של ז'אן ולז'אן ב"עלובי החיים". קמרון מקינטוש, המפיק הכי גדול בברודווי, אמר לי "I want you with me on Broadway". זה משהו שאתה שומע בישראל ולא מאמין. זו הייתה ההצגה הראשונה שעשיתי, לא למדתי משחק בחיי, וישר ברודווי. אבל אמרתי לו שיש בעיה - אני לא מופיע בשישי שבת.
איך הוא הגיב?
הוא היה בשוק. אמרתי לו שיש עוד בעיה קטנה - אני גם לא מופיע בראש השנה, יום כיפור, סוכות, פסח ושבועות. הוא נסע ולא שמעתי ממנו חצי שנה. כל התקשורת מפרסמת "דודו פישר הולך לברודווי", ואני בבית, לא יודע מה יהיה.
היו לך רגעי משבר באמונה?
להפך. המשברים היו אחר כך, כשקיבלתי הצעות ולא יכולתי לקבל אותן בגלל שבת. היו רגעים שאמרתי לעצמי "אולי אני אופיע ביום שישי, נו מה?". אבל אז אתה נזכר בסבא שלך, בסבתא שלך מריגה, בהורים שלך, איך הם חינכו אותך. אתה יודע מה הדרך הנכונה.
מה קרה בסוף?
אמא שלי ראתה שאני בדיכאון והציעה שאלך להתייעץ עם הרבי מלובביץ'. כשנכנסתי אליו, העיניים שלו... אתה מסתכל על העיניים שלו ואתה מאבד את עצמך. אתה מרגיש שמישהו חודר לך לתוך הלב. שאלתי אותו על "עלובי החיים", והוא שאל אותי אם אני יודע כמה זמן לקח לויקטור הוגו לכתוב את הספר - 28 שנים. הוא אמר לי ביידיש "תחזיק חזק ביהדות שלך".
ומה קרה אחר כך?
יצאתי מהרבי בברוקלין, לקחתי את הרכבת התחתית חזרה למלון במנהטן. כשנכנסתי, הקונסיירז' צעק לי שיש הודעה מקמרון. התקשרתי אליו והוא אמר "דודו, התפקיד שלך". זה היה מדהים.
בוא נעבור לנושא אחר - הגירושים מטובה והזוגיות עם רויטל. איך זה קרה?
בגיל 63 התאהבתי בפעם הראשונה בחיי. עד שפגשתי את רויטל לא ידעתי מה זו אהבה. הייתי נשוי 40 שנה לטובה, חיינו ביחד, גידלנו ילדים ביחד... כשפגשתי את רויטל, הלב פשוט קפץ. אתה רואה בן אדם והלב קופץ ואתה לא יודע איך להחזיר אותו למקום.
ויתרת על הרבה בשביל האהבה הזו.
כן, לפי הפרסומים מדובר ב-60 מיליון שקל. אני לא ספרתי בדיוק כמה. יכול להיות שאם הייתי חושב עם השכל יותר, הייתי לוקח חלק, אבל לא עשיתי את זה.
ואיך הילדים הגיבו?
היה קשה. הם לקחו את הצד של האמא, זה טבעי. הייתה תקופה שהם לא דיברו איתי, אבל זה לא היה ארוך. היום אנחנו ביחסים טובים, אבל הם עדיין לא מכירים את רויטל. את הבן שלי ממנה, שהוא האח שלהם, הם כן פגשו ואוהבים.
אתה מצטער על משהו?
זה כואב לי מאוד, אבל זו ההחלטה שלי ואם הם לא מכבדים את זה - שלא יכבדו. אני מקווה שיום אחד הם יבואו ויגידו "אבא, אתה צדקת".
בוא נדבר על "יידישע מאמע", השיר שהפך לסמל.
התקליט ביידיש מכר חמישה-שישה מיליון עותקים בכל העולם. כשאני שר את "יידישע מאמע" היום, אפילו אלה שלא מבינים את המילים מתרגשים. כל אחד חושב על האמא שלו. יש לי סיפור - פעם אחת בהופעה במיאמי, ניגש אלי אדם עם המשפחה שלו. הוא סיפר לי שהנכד שלו עמד להתחתן עם גויה, והוא הביא אותו להופעה שלי. אחרי ההופעה, הנכד אמר לסבא שלו "אני כל כך גאה להיות יהודי" והפסיק את הקשר עם הגויה.
איך אתה רואה את החיים היום?
אני גר במלון העונות, יש לי דירה שם. רויטל חולמת בגדול. היא רוצה לעשות תוכנית חדשה, לצלם מופע חדש. לפעמים אני אומר לה שאין לי כל כך הרבה אנרגיה, אבל היא אומרת "יש לך אנרגיה, אנחנו הולכים לעשות וזהו".
אתה פוחד מהזקנה?
לא. אני רואה חברים שלי מהישיבה שגרים היום בדיור מוגן, ואני מסתכל עליהם ושואל "מה אתם עושים פה?". אני קם בבוקר, מרגיש בריא, אין לי שום בעיה לטוס, לחזור, לעשות הופעה. אני נהנה מזה.
כשתעלה למעלה בעוד 120 שנה, מה היית רוצה שבורא עולם יגיד לך?
"ברוך הבא לגן עדן". מאוד מקווה שזה יהיה כך.
