בראיון כנה ומרגש לאבי שושן, מספרת עינת מדני, הלא היא כוכבת הילדים האהובה "נתי הגעתי הופעתי", על חייה האישיים מאחורי הקלעים. מדני, שהפכה לאחת הדמויות האהובות על ילדי ישראל, חושפת את האמת הכואבת על ילדותה בצל אלימות קשה בבית, על אבא שהקים משפחה מקבילה והתנער ממנה ומאחיותיה, ועל הזוגיות המפתיעה שלה עם בעלה, המבוגר ממנה ב-25 שנה.
הפרסונה של נתי היא ילדה שמחה, מלאת אנרגיה וצבעונית. אבל בילדות שלך חווית משהו אחר לגמרי
כן, אני בעצם הילדה שלא חוותה ילדות ועכשיו אני חווה את הילדות השנייה שלי. כשהחברות שלי היו מתעסקות באיזה ברבי יקנו להן ומה להלביש, אני הייתי מתעסקת בהישרדות, איך לשמור על אמא ושיהיה לנו תמיד מה לאכול בבית. היה פחד תמידי שאבא לא יחזור הביתה.
גדלת בבית ים, עם ארבע אחיות
כן, חמש בנות בבית. קשה לי להגיד את המילה "אבא". הוא היה מאוד אלים כלפי אמא, הרבה אלימות פיזית, וגם מילולית. לא כלפינו דווקא, הילדות, אבל לראות את האדם הכי קרוב אליך סובל מאלימות ובעצם מתייסר, זה אני חושבת יותר גרוע מלקבל את המכות בעצמך. כי הנפש... אולי הגוף יכול להבריא, אבל הנפש לא.
בת כמה היית כשהדברים התחילו?
הזיכרונות הראשונים שלי מגיל חמש בערך. אבל אני חושבת שרק בגיל חמש עשרה התחלתי לנשום. זה עשור שבעצם חייתי בבית עם אלימות קשה. אלימות אמיתית. זה לא היה בא בכל פעם אבל אף פעם לא ידעת מתי זה יבוא. פתאום באמצע ארוחה, פתאום באמצע הסלון. הפחד הזה של כל חפץ שהוא יכול להרים, אפילו טלפון שאתה לא יודע אם הוא יחייג עכשיו או שהוא יזרוק אותו.
איך התמודדת עם זה כילדה?
אני זוכרת את עצמי עומדת ליד החלון, מסתכלת לשמיים ומתפללת שאבא לא יחזור היום הביתה. הוא עבד בעבודה כזאת שהוא לא היה חוזר כל יום, אז היה לי יותר קל לנשום כשידעתי שהוא לא יהיה.
היה מקרה מסוים שבו הדברים הגיעו לנקודת שבר?
היה משפט אחד שאני זוכרת, המשפט האחרון שאחריו אבא הורחק מהבית. הוא הגיע ואמר לנו "תיפרדו מאימא, אתן הולכות להיות יתומות". פעם ראשונה שאימא אזרה אומץ, שהיינו כבר גדולות, היא לקחה את כולנו לתחנת משטרה והוציאו אותו. הוא קיבל צו הרחקה וכאן התחלתי לנשום פעם ראשונה.
אחר כך גיליתם שיש עוד משהו שהוא הסתיר מכם
הוא הקים משפחה אחרת בזמן שהוא היה איתנו. גילינו עליה ביום בהיר, שיש לו שני ילדים. על זה הייתי יכולה לסלוח. אבל ברגע שהייתה האלימות הזאת כל השנים, והוויתור עלינו... היה אירוע בבית חולים, הוא אושפז ואמא לקחה אותנו לבקר אותו. האישה השנייה התנתה "או אנחנו או הן" והוא ויתר עלינו.
יש לך קשר עם אבא היום?
הוא הפתיע אותי בהצגה לפני שנה. אמרו לי "מישהו מחכה לך בחוץ". הרגשתי אי נוחות, העדפתי שהוא לא יהיה שם. לפני שנתיים הוא פרסם פוסט בפייסבוק שהוא רוצה להגיע אליי לבקש סליחה. הייתה בינינו שיחה של 20 דקות, אבל הוא דיבר מצד אחד על חרטה ומצד שני כל הזמן הצדיק את עצמו. בן אדם שלא מבין באמת מה הוא עשה.
עכשיו בואי נדבר על הצד השני של החיים שלך. בעלך גדול ממך ב-25 שנה, את בת 41, הוא בן 66. אנשים שואלים אם זה בגלל חיפוש דמות אב?
זה לא מדויק. בהתחלה זה היה קשה כי אני בעצמי לא ידעתי את הגיל האמיתי שלו. הוא בא לראות הצגה עם הילדים שלו, התחלתי להפיק איתו את התוכנית. כשהיה ניצוץ בינינו, הבנתי את ההפרש האמיתי.
איך המשפחה קיבלה את זה?
היה לי קשה לדבר על זה, הרגשתי כמו בן אדם שיוצא מהארון. שיקרתי בהתחלה, אמרתי למשפחה שזה 15 שנה הפרש, לא הייתי מסוגלת להוציא את האמת מהפה. אחר כך הם גילו לבד. בשלב מסוים נפרדנו כי לא רציתי לפגוע באמא שלי אחרי כל מה שהיא עברה.
מה הביא אתכם בחזרה ביחד?
שכנה קבליסטית. הלכתי אליה בשביל לסגור יום הולדת לנכדה, והיא אמרה לי "אני רואה שאת מתייסרת, זה הזיווג הכי טוב שיכול להיות לך". היא ביקשה לדבר עם אמא שלי, ואחרי חצי שעה שינתה לה את כל התפיסה. היא אפילו התקשרה לאייל ואמרה לו מי היא ושאלה אותו עליי, והוא אמר "זאת אהבת חיי". אחרי חודש הוא הציע לי נישואין.
היום אתם עם שלושה ילדים משותפים ועוד אחד בדרך?
כן, ילד רביעי בדרך. יש לו גם שני ילדים שגידלתי איתו במשמורת משותפת מגיל צעיר, בן שבע ושמונה, עוד לפני שהייתי אמא. הוא אבא מאוד טוב ובעל מדהים. הוא מטפל בילדים, מחתל, מחליף, עוזר המון.
לא מפחיד אותך שהוא יהיה אבא בגיל 66?
כן, זה מפחיד. אבל אני חיה את היום. קיבלתי הרבה ביקורות, אבל בסופו של דבר זה החיים שלי. אני יכולה להעיד שחברות שלי שהתנגדו ונשואות היום עם גברים בגיל שלהן - הן כבר גרושות. אין באמת חוקים בזה. אם אני מאושרת, צריך ללכת לפי הלב.
כמה זה משמעותי לך היום שיש לך בית הרמוני, בלי אלימות, ואת נותנת לילדים שלך את מה שלא היה לך?
זה תיקון שאני עושה. השמחה הזאת בבית, שאף אחד לא חי בפחד - זה הדבר הכי טוב שיכולתי לבקש בשביל הילדים. הדבר הנורמלי הזה הוא כל כך לא מובן מאליו למי שחווה מה שאני חוויתי.
מה נאחל לך?
שאמשיך להגשים את החלום שלי למשפחה גדולה ושמחה. בגיל 12 ציירתי את החלום שלי - את עצמי עומדת עם שמלה אדומה על במה עם קהל שמוחא כפיים. וכל דבר שהצבתי לעצמי, בסוף הגעתי אליו. אני אומרת לכולם - לכו אחרי הלב שלכם, אחרי החלומות. הסוד הוא התמדה ואמונה בעצמך, וכל אחד שיקח את הסיפור האישי שלו ויצמח ממנו.
