כשהוא קורא לו "שייץ'", הוא עונה לו "דני", ואף על פי שמפרידות ביניהם 21 שנים ארוכות, הם חברים כאלו טובים, שאפילו הקימו ביחד את להקת "לואי מרשל". וכן, כיף להם, ליובל מנדלסון (הלוא הוא "שייץ', על שם להקתו הקודמת שייגעצ) ולדן תורן (דני, "עם י' החיבה", כמו שאומר מנדלסון). "אנחנו מחבבים אחד את השני", הם אומרים בראיון משותף, לרגל צאת אלבומם "כל הסימנים מראים". עוד חברים ב"לואי מרשל": יובל שפריר, רועי הדס ועופר קורן.
 
הם נפגשו לפני 15 שנה, כשמנדלסון הוציא את האלבום הראשון כמנהיג "שייגעצ". על ההפקה ניצח עופר קורן, מכר של תורן, שהגיע לאולפן להגיד שלום. מאז הם בקשר. "חלק מהזמן עשינו מוזיקה, וחלק מהזמן עשינו טוסטים", צוחק תורן. "אני גדלתי על דן וחושב שזה הדדי", מחזיר מנדלסון עקיצה. "אני זוכר את עצמי בימי ראשון במועדון הבארבי הישן, מגיע כתיכוניסט להקשיב לדן מנגן עם הלהקה שלו. אז התחלתי עם השירים שלי, ונהייה שאנחנו מסתובבים ביחד כבר 15 שנה. הוא כמו דוד דני כזה, זה כיף כי הוא דוד יותר קול מהדודים שלי, שאחד עובד בתעשייה האווירית והשני עובד בדפוס".
 
מהחברות ומהזמן המשותף נולדו שירים ונוצר אלבום ונבנה קמפיין מוצלח מאוד בהדסטראט, שבאמצעותו גייסו 50 אלף שקל להשלמות אחרונות על האלבום. הם כבר הספיקו לשלוח אותו לתורמים הרבים, שפתחו את כיסם ולבם, ועכשיו הם מתפנים לענייני היח"צ והראיונות, שנראה כי לא קלים הם עליהם.
 

אם תרצו לדעת מה חדש בחיים של דן תורן, לא צריך להתקשר, לשלוח מסרון או הודעה בפייסבוק – מספיק לקרוא את השירים החדשים שלו. באלבומו האחרון, "קפטן דינמו ונערי הסיפון", שיצא לפני שנה וחצי, כיכבו סיפור פרידתו מרעייתו ואם ילדיו, וגם עכשיו הוא ומנדלסון חושפים. "אלה שירים מאוד אישיים, למרות שנכתבו ביחד", אומר מנדלסון. "הגרעינים של הסיפורים הם אישיים מהחיים שלנו. אולי גם מהחיים שלנו כאזרחי המולדת".

כאזרחי המולדת כתבו, לדוגמה, את "טום סוייר", עם שורות כמו: "רציתי להיות טום סוייר/ או השר להגנת העורף/ להגיד לך שיהיה בסדר/ או לסיים באקורד צורם/ שוב חולם על סרט מלחמה/ אם לא יהיה פה טוב/ יהיה פה רע".
 
"המולדת מככבת בשירים שלנו", אומר תורן. "בתקופה שהלהקה קיימת, או שיש מלחמה, או שיש בחירות. וגם אם השירים נכתבו לפני, יש הרגשה שהם מתכתבים עם מה שקורה כאן ועכשיו". ומנדלסון מוסיף: "קשה להתעלם מהמציאות, גם אם לא עושים זאת באופן מודע, ומכריזים שעכשיו אנחנו עומדים לכתוב שיר מחאה או פוליטי, הדברים זולגים פנימה. השירים לא יכולים להיות סטריליים. אתה יוצא לרחוב והחיים נכנסים לתוך השירים".
 
יובל, בשבילך זה בטח לא היה פשוט לעבוד יחד. הרי תמיד כתבת את כל השירים בעצמך - מילים ומנגינה.
"דווקא הייתה הרגשה שדברים באים בקלות, כמעט חסרי מאמץ. בנינו לעצמנו סביבת עבודה שתענוג ליצור בה. פתחנו חוג שיושבים בו, ומתוך שיחה ומחשבה השירים יוצאים לנו. פתאום היה לי נחמד לגוון ולרענן את סביבת העבודה. גם בתור מי שרוצה לתפוס יצירה במובן הרחב שלה, וגם בתוך המוזיקה. חשבתי על זה שבפוליטיקה נכנסים בציפי לבני על זה שהיא שעברה ממפלגה למפלגה. למה לא אומרים לדני סנדרסון שהוא היה גם ב'כוורת', גם ב'גזוז' וגם ב'דודה'? 'לואי מרשל', בשבילי, זה חתיכת דבר חדש, שבו השלם גדול מסך חלקיו".
 
למה לואי מרשל?
"רוב השירים נכתבו בדירה שבה אני גר, בלואי מרשל פינת חוני המעגל. חשבנו שחוני המעגל הוא לא שם קול ללהקת רוק. אחר כך בדקנו על לואי מרשל בוויקיפדיה, ויצא שהוא בצד של הטובים".