משורה ישחרר רק המוות

מלבד השאלה מה היה קורה בתל אביב, השאלה היותר מרתקת והנשגבת מהבנה, היא כיצד להקת רוק אחת, נערצת ואהודה כפי שהיא, מאבדת חברים כפי שנגרים מאבדים אצבעות. שום דבר, גם לא מותו של גארי רוסינגטון, הגיטריסט ואחרון חברי ההרכב המקורי של הלהקה, לא ייקח מ״לינרד סקינרד״ את השירים שהבהירו שמדינות הדרום הפסידו במלחמת האזרחים נגד מדינות הצפון אך לא הובסו: Sweet Home Alabama, Free Bird, Working for MCA ואחרים, ולא את האוהדים הנודדים אחר הופעותיה כאחרוני הדד-הדס וצועקים בגרון ניחר טרם שעלו לבמה ״Free Bird!״.
 

הייתי מבכירי מעריצי סקינרד בישראל ולא נגמלתי מהסטייה הנפשית-מוזיקלית-פוליטית הקשה הזאת במיין, מדינה מהבולטות שתרמה לניצחון הגדול ב-1865. עד לונדון נסעתי כדי לראות אותם בהופעה, 24 שעות אחרי שראיתי את אריק קלפטון ברויאל אלברט הול באחת מהופעותיו הגדולות האחרונות. הבלוזניק הבריטי והרוקרים הדרומיים מחוברים באהבתם לג'יי ג'יי קייל המת ומנגנים משיריו. איפה שקלפטון אמור היה להתפגר לפני 40 שנה בערך ושרד נגד כל הסיכויים, כל מה שנותר מסקינרד הוא זיפו בוער בלהבה כתומה החורכת את האצבעות.

מחליפים נגנים

באוקטובר 1977 התרסק מטוסה הרעוע והבלתי כשיר לטיסה של סקינרד במהלך סיבוב הופעות. בהתרסקות האומללה ההיא נהרגו רוני ואן-זאנט, סטיב גיינס ואחותו זמרת הרקע קאסי גיינס. ואן-זאנט, בן למשפחה ברוכת בנים וכישרונות שאחיו כיכבו בהרכבים שונים, היה סולן הלהקה ומחבר השירים העיקרי שלה. גיינס היה גיטריסט עילאי עם חוש מלודי נדיר ואצבעות זריזות שאי אפשר היה לראותן בעת נגינה בעין בלתי מזוינת. רוסינגטון, הגיטריסט הבכיר, ריסק את רוב העצמו בגופו וכן גם הגיטריסט השלישי אלן קולינסון.

איפה שלהקות דרומיות כאחים אולמן, מרשל טאקר וצ'רלי דניאלס, הציבו שני גיטריסטים בהרכב, הציבה סקינרד שלושה. לא היה לה מתחרה בקקופוניה שהקימה על הבמה. כאשר שלושת נגני הגיטרה שלה טחנו את המיתרים והשיקו ישבנים בחיבה הטרוסקסואלית של ספורטאים, בקע קולו המיוחד של ואן-זאנט מההמולה. הוא היה בחור נמוך כובע שחבש מגבעת סטטסון כדי להוסיף לגובהו, בעיקר משום שהופיע יחף ונטול האינצ׳ים של המגפיים שכולם נעלו באותם ימים.
 

קולינסון מעולם לא החלים ואף נפצע שוב בתאונה והיה מרותק לכיסא גלגלים. הוא היה חבר הלהקה הבא שמת שלא בתאונת המטוס. נגן הבס של סקינרד היה מתולתל בלונדיני עם חיבה לכובעים מוזרים בשם ליאון ווילקינסון. הוא חיקה את אלילו ליאון ראסל וחרש את הבמה. הוא היה החלל הבא של סקינרד. מותו, כמו מותם של חבריו ללהקה ששרדו את תאונת המטוס, היה קשור ליותר מדי מהדברים הטובים הרעים לנו. ג׳וני, אחיו הצעיר של רוני ואן-זאנט, החליף אותו כסולן. אף שלא הגיע לקרסולי אחיו המת, התפקיד צמח עליו ברבות השנים והוא עשה את העבודה.
 

את הנגנים היה צריך להחליף במהירות שבה התכלו. יואי תומאסון, הגיטריסט המוביל של ה-Outlaws, גויס להרכב אך לא שרד. הוא הלך לעולמו בנתיב הכבוש היטב שבו הלכו קודמיו. האחרון שלבו נדם ללא התראה מוקדמת היה הקלידן בילי פאואל, גוץ מתולתל ונמוך שבלעדיו לא היו הופכים Free Bird ו- Sweet Home Alabama להמנונים המתריסים שהפכו ושגררו את ניל יאנג לדו-קרב ידידותי בצהרי היום. עם מותו של פאואל נותר גארי רוסינגטון האחרון מההרכב הראשון, אבל הוא כבר היה כבד ומגושם ותרומתו העיקרית נותרה ריף הפתיחה של Sweet Home.
 

סקינרד התקבלה להיכל התהילה של הרוק ב-2006 עם נציגים מעטים בלבד מימיה הגדולים. עם סגירת הבסטה של האחים אולמן בשנה שעברה, נותרה סקינרד הנציגה הגדולה והאהובה של הרוק הדרומי ולמרות סיוטי הלילה של חבריה, היא עדיין חורשת את אמריקה באולמות ואיצטדיונים מלאים. ועדיין נותרת שאלת מיליון הדולר ללא תשובה: כיצד ניכסה להקה אחת את המוות הסיטונאי בלי לארוז את הגיטרות.