גל של התרגשות מציף את יסמין לוי לקראת הופעתה בקונצרט ערב יום העצמאות של התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור, בניצוחו של ירון גוטפריד. ״לא רק שזאת לי הפעם הראשונה להופיע עם התזמורת המוערכת הזאת בעירי, ירושלים, אלא שכל מה שקשור לרשות השידור יש לו ערך מוסף אצלי, ומבחינתי שמור לו מקום בלב״, היא אומרת. ״זה, כמובן, בזכות אבי, שהיה שנים רבות עובד רשות השידור״.
אביה הוא הזמר והמוזיקאי המחונן יצחק לוי ז״ל, מחייה שירת הלדינו, שהיה מנהל מחלקת המוזיקה של עדות ישראל בקול ישראל. ״לא חשוב היכן אופיע בעולם, תחנת הרדיו הזאת היא בשבילי בית״, אומרת לוי.
בקונצרט האמור, לצד הפתיחה ״לאונורה״ מאת בטהובן והיצירות ״הכובע בעל שלושת הקצוות״ מאת דה פאייה ו״שרשרת הזהב״ מאת בוסקוביץ׳, תשיר לוי ממיטב שירי הלדינו והטנגו הארגנטינאי, בהמשך לאלבום ^DVD ״טנגו״, שהוציאה בעיבודו של גוטפריד.
הגם שלא תשיר בחלק הקלאסי, שיקדם להופעתה, יש ללוי הצהרה מפתיעה בהקשר זה: ״המוזיקה הקלאסית תופסת מקום מרכזי בחיי. לו יכולתי להיוולד מחדש, בוודאי היו שומעים עלי כעל זמרת אופרה, מה שלא הצלחתי להיות. כמי שיש הרבה רעש בעולם שלה, מצאתי שקט בהתמכרות להאזנה למוזיקה קלאסית, שבה שופן הוא אהובי. בהקשר לכך אני הולכת להוציא תואר במוזיקה באוניברסיטה הפתוחה. זה הפיצוי על שכילדה מרדנית במשפחתי המוזיקלית, זרקתי הצדה את לימוד התווים, דבר שאני מבכה עליו עד היום״.
הלימודים המתוכננים יבואו אצלך על חשבון שירת הלדינו, שאיתה בעצם פרצת לתודעה העולמית והמקומית?
״תמיד אשיר לדינו, אבל זה חלק ממסע שבו אני מתנסה, כשמהלדינו עברתי לפלמנקו, וממנו לטנגו הארגנטינאי. אני כל הזמן בחיפוש, טועה, נופלת, קמה ומרגשת מחדש את עצמי ואת הקהל שלי. אם לא הייתי מתנסה בדברים מחוץ ללדינו, זה היה גורם עוול לנשמה שלי ולעולם המוזיקלי. לא צריך להיות חשש שאעזוב את הלדינו. זה ברמ"ח איברי וזורם לי בדם".
כבר לא בת 20
לוי (39) היא בדרך כלל זמרת שחיה על מזוודות. לפני שבועיים חזרה מהופעות בפוליז, וכבר מצפה לה נסיעה נוספת לשם, לשמחת פולנים חובבי מוזיקת עולם. בהמשך צפויות לה הופעות בצרפת, בספרד וביוון. הנסיעות האלה כבר מפעימות אותה פחות בהשוואה לעבר. ״כיום, כאמא לשני ילדים קטנים, אני משתדלת להוריד הילוך מההופעות שלי בעולם״, היא מעידה. ״מיכאל בן הארבע ומנואלה בת השנה רוצים אותי קרוב אליהם, וכשזה לא יוצא, זה קשה״.
מה קשה?
״בדרך כלל אני לא לוקחת אותם, ומשאירה אותם אצל אמא שלי (הזמרת כוכבה לוי - יב״א). כמובן שאני סומכת עליה, אבל כשהם לא איתי, זו בשבילי קריעת ים סוף. כנראה שאני צריכה למתן את ענייז הנסיעות. אני כבר לא בת 20, שמחפשת לכבוש את העולם ולטרוף כמה שאפשר״.
מה מביא אותך שוב ושוב לפולין?
״כמו לגבי זמרים אחרים מהארץ, הקשר שלי עם המדינה הזאת החל בפסטיבל למוזיקה יהודית, שממנו התפתח מה שנהיה לאחד הקהלים הגדולים שלי, בלי קשר למוזיקה שאיתה התחלתי שם, בלי קשר לישראליות שלי או ליהדות שלי. לדעתי זה לא טוב אם שמים אמן במסגרות. אני נשפטת אך ורק לפי איך שאני שרה. כמובן שזה לא קורה לי רק באירופה. יש לי קהל מוסלמי נלהב בטורקיה. בהתעלם ממה שקורה בשנים האחרונות בין שתי המדינות בעקבות פרשת המרמרה, צריך לראות את הנשים עם הרעלות שבאות בהמוניהן להופעות שלי שם כדי להאמין. על פי המוצא של הורי, הטורקים מקבלים אותי כאחת משלהם. ומי שחושש לי יכול להירגע, מפני שאני תמיד מוגנת. לא פעם שואלים אותי במכולת השכונתית בירושלים: 'מה פתאום את הולכת לטורקיה, שככה עושה לנו רע?' ואני עונה שיש מה שמתפרסם בתקשורת, ויש את האהבה האמיתית מצד העם.לא רק טורקיה. מתברר שיש לי מעריצים גם באיראן ובמדינות ערב, אבל אני מנועה מלנסוע לשם. אני לא מספיקה לענות לכל מאות המיילים שמגיעים אלי מקהל איראני אוהד, שנאלץ לשמוע אותי במחתרת. הוזמנתי להופיע בדובאי, הזמנה שבוטלה כשהתברר שאני ישראלית, מה גם שאני לא רוצה לסכן את עצמי״.
אלבום חדש בדרך?
״אני מתחילה לעבוד על אלבום בעברית, דבר שאיכשהו הצלחתי להתחמק ממנו במשך שנים. משום מה השירה בעברית ואני לא היינו החברות הכי טובות, כשלא מצאתי בה את הקסם הרומנטי שאני מוצאת בלדינו ובספרדית. רק כשמיכאל נולד, התחלתי לשיר לו שירי ילדים בעברית, בראשם 'במדינת הגמדים', השיר המפורסם ביותר מהשירים שהלחין אבי (למילים של אלה אמיתן - יב״א)״.
מי יכתוב לך את השירים שתקליטי בעברית?
״אני אכתוב בעצמי את רובם, מילים ומנגינה, זה מה שעוד יותר מקשה עלי. אני צריכה בשביל זה, כנראה, אומץ״.
המפיק המוזיקלי יהיה ישי אמיר, המפיק שלך שהוא גם בעלך?
"כאן עלי לשכנע גם אותו, לא רק את עצמי. שכן, עד כמה שזה נשמע מפתיע, המגרש הביתי שלנו הוא בדרך כלל מגרש חוץ, הרחק מכאן״.
מודעת לעובדה שכאן את לא בדיוק זמרת של כולם?
״כנראה שאני לא יכולה להיות כאן זמרת של כולם, כשחלק גדול מהקריירה שלי בחוץ. לא אתחנף בשביל זה ולא אוותר על הכנות המוזיקלית שלי. עושה רושם שעם חוסר הפשרנות שלי, אף פעם לא אהיה קונצנזוס, מה גם שהשירה שלי לא קלה לאוזן ולא רגילה. ככה אני. או שאוהבים אותי ואת השירה שלי, או שלא. ברור שלא אעגל פינות ולא אשתדל להיות נחמדה בכוח״.
לא קל איתך.
״גם לי לא קל איתי. לפעמים אני חושבת שאולי עדיף היה לפתוח מאפייה״.
התזמורת הסימפונית ירושלים מארחת את יסמין לוי, 22.4, רביעי, ערב יום העצמאות, 21:30, אולם "הנרי קראון", תיאטרון ירושלים