שיר כאב: הזמרת האתיופית שהצליחה בגדול בחו"ל קוראת לישראל להתעורר

קסאי, 32, הייתה המודחת הראשונה בעונה הראשונה של כוכב נולד. זה לא מנע ממנה להצטרף לפרויקט של עידן רייכל ולנהל במקביל קריירת סולו – אלבומה הראשון, עליו היא עובדת זה שנתיים, ייצא בסוף הקיץ. הילדה שנולדה בסודן, להורים מאתיופיה, גדלה בקריית מלאכי ומתגוררת בפריז, מגשימה את החלומות של עצמה. אבל אחרי שהיא צופה שוב ושוב בסרטון היא חוזרת אחורה, לאיך שהרגישה כנערה וכילדה עם צבע עור שונה. שוכחת מעצמה של היום וחושבת על הקהילה, על המשפחה. 
 

קסאי דואגת לאחיה הקטנים: "אני בת בכורה ומהווה דוגמא לאחים ולאחיות שלי. כל החיים נלחמתי, לא פחדתי להגיד מה אני חושבת וידעתי לעמוד על שלי. אמרתי לאחים שלי 'תעבדו קשה ויקבלו אתכם, תעבדו קשה ותצליחו'. מה אני עושה עם זה עכשיו כשאני יודעת שיש אנשים שעשו הכל והחברה שוללת מהם את ההצלחה. גונבים לילדים את החלום".
 

"אני מתפללת ליום שזה לא יהיה ביג דיל, שיהיו המון חבר'ה שתהיה להם הצלחה בתחום המוזיקה. גם בתחום הרפואה, או בהייטק".

התמונות האלימות מרחובות תל אביב וירושלים תופסות את קסאי בחופשה בבנגקוק. "אתה לא יכול להימנע מזה, אתמול בבוקר פתחתי את הטלוויזיה ואני רואה את זה בבי.בי.סי. שלוש שנים אני חיה בצרפת ולשם אני יודעת שמגיעות החדשות מישראל", היא אומרת, "אבל בתאילנד, בנגקוק, לא ציפיתי שאראה את זה.
 

"לצערי אני לא שם ובוודאות הייתי הולכת אם הייתי, זה לא נוגע רק לעדה וזה בלתי נסבל. זה הר געש שהתפרץ. היה צפוי שזה יקרה, זו תגובה נורמלית". למרות שזה לא מקרה ראשון של אפליה, "מה ששונה הוא שלהורים שלנו לא היה להם כוח וכלים להתמודד. הם התקשו עם השפה והמנטליות והיו עסוקים בילדים. היום הילדים הללו גדלו ולהם יש את הכלים והאמצעים והמלחמה שלנו היא גם בשביל ההורים".
 

בקריית מלאכי  יש מקרים שילדים רואים ניידת משטרה וצריכים לברוח. מחאת יוצאי אתיופיה. צילום: אבשלום ששוני
 

והיא, מרחוק, נלחמת בשביל ההורים ובשביל האחים הקטנים: "פעם חשבתי שהם קטנים ואני מגלה שהם גדלים כל שנה. הגדול בכיתה י"א, היה בגדנ"ע בתחילת השנה ואני קולטת שעוד שנה הוא יתגייס. ואז אני חושבת אם זה היה האח שלי בתמונות האלו, בסרטון הזה. הייתי מכסחת את השוטרים. לא פיזית, אבל יש לי את הפה והאמצעים לעשות כזה דבר. אבל יש ההורים שמגלים שהילד שלהם בתחנת המשטרה, סתם כי הוא הסתובב ברחוב, ואין להורים כלים, אין להם מה לעשות. גדלתי בקריית מלאכי ושם ההורים שלי עדיין גרים, ובעיר הזו יש מקרים שילדים רואים ניידת משטרה וצריכים לברוח".
 

כוחה של קסאי בפיה, בכל זאת זמרת, ששרה בארבע שפות. שטף דיבורה מהיר וחותך. "בגלל שאנחנו מדינה שמתמודדת עם אתגרי בטחון יש משהו מאוד נוגע ללב של האזרחים כשמדובר בחיילים", היא יורה. "ראית את עשרות אלפי האזרחים שבאו להלוויית החייל הבודד בצוק איתן. אני גאה בזה וגאה לקחת בזה חלק, אבל חורה לי שעכשיו חייל אתיופי מוכה על לא עוול בכפו ואני לא רואה לא אתיופים בהפגנה. זה מכעיס אותי ומכעיס אותי עוד יותר כשאני נתקלת בתגובה של מישהי שמתלוננת שהיא עמדה בפקק שעתיים. מדובר פה בזכויות אדם. 
 

"הרוב הגדול והמכריע של הישראלים בעדנו, אבל זה מה שיותר מכעיס אותי, כי אם אתם בעדנו למה אתם לא יוצאים החוצה? זה לא רק לכתוב בטוקבק 'אני איתכם', צאו החוצה ותפגינו, כמו שידעתם להפגין על הדיור ועל הקוטג'". 

"אחותי שהייתה בהפגנה בתל אביב אמרה לי שהם לא התחילו באלימות, אלא זה בא מהצד של המשטרה שהגיעה עם פרשים וסוסים וגז מדמיע. אני לא יודעת מה ומי התסיס והתחיל את האלימות, מי כמוני יודעת שתמונות יכולות להטעות אם אתה לא שם. ואגב, זה מאוד קשה לי שאני לא שם. בכל מקרה, אני מקווה שזה לא יסתיים רק באלימות אלא שמשהו טוב יצא מזה". 

"קודם כל שהשוטר המכה יודח מהמשטרה. אבל יש פה דברים הרבה יותר גדולים. הממסד צריך לעזור לקהילה, לא יכול להיות שאין מספיק סטודנטים אתיופים באוניברסיטאות, שהאחוז הכי גדול בלי בגרות זה מהקהילה האתיופית. יש פה בעיה וצריך לפתור אותה. צריך לתת כמה שיותר אפשרויות להיטמע ולקחת חלק בחברה הישראלית. זה אמנם נוער אבל הילדים כבר בני שלושים. יש אנשים עם תואר שני שלא מוצאים עבודה כי אף אחד לא מוכן לקבל אותם בגלל צבע העור שלהם, זה לא נתפס".

לפני שלוש שנים עברה קסאי לפריז בעקבות האהבה. שם היא עובדת, יחד עם בחור צרפתי בשם ז'אן קלוד גרנסייה, שהוא במקרה בנו של הזמר אנריקו מסיאס, על אלבום הבכורה שלה שיצא בספטמבר. שיר אחד מתוכו,satta masaganna , מוקדש להוריה ומספר מנקודת המבט שלה על העלייה שלהם לארץ, "על איך שהם הקריבו הכל ועלו בשביל העתיד של הילדים".
 

"זה אלבום שהוא אני", אומרת קסאי בסיפוק, "המוזיקה שאהבתי לשמוע מהילדות, פופ, סול ומוזיקה אותנטית שההורים שלי שמעו בבית. אלבום שמאוד ממצה אותי ככברה". זה יהיה גם שמו, "כברה קסאי". 
 

"ישראל הולכת כמה צעדים קדימה ונופלת לבור. הסרטון הזה הוא הבור"
 

היא שרה בארבע שפות. אנגלית, צרפתית, עברית ותיגרינית. שיר אחד מהאלבום החדש כתב לה שמעון פרס, הנשיא לשעבר. "זה שיר שהוא כתב על הקהילה האתיופית כשהיה מקרה של ילדה שנהג ההסעה לבית הספר לא היה מוכן שהיא תעלה". עידן רייכל הלחין. "עיני ביתא ישראל", נקרא השיר. הנה בית מתוכו: "המרחק נחבא בהרים נמוגים \ וביתא ישראל לא נותק \ ושמע ישראל לא שותק \ המורשת נושמת. שלום לאוֹת \ הדרך דלוקה, חתחתית מאוד \ דולקים אחריך שוד ורשעה".
 

שאר השירים הם "מכלול של כל מיני חוויות שהיו לי בחיים. התחלתי לכתוב בגיל 15 או 16", אומרת קסאי. "הטקסטים מדברים על ההורים ועל אהבה וחלקם, וזה מדהים אותי שזה עדיין אקטואלי, על בן אדם שמרגיש שונה בגלל צבע או מין". 
 

עכשיו קסאי חושבת על מסע יחסי הציבור לאלבום החדש, ולא יודעת מה תגיד. "עם השנים גם עם הפרויקט של עידן וגם לבד, אני רואה את עצמי שגרירה של המדינה, ובכל מקרה אין לי כל כך ברירה, כי תמיד ישאלו אותי על המצב בישראל", היא מספרת.

"תמיד מגיעים לנקודה שבה שואלים איך אני, כשחורה, עם הורים שעלו מאתיופיה, מרגישה בישראל. אף פעם לא יצאתי נגד המדינה, אני רואה עצמי שגרירה טובה ואני הראשונה שאנשוך אדם שיבוא להגיד רעה על ישראל. אבל עם מה שקורה עכשיו, פה בדיוק נגמרת העבודה שלי כשגרירה. אין לי מה להגיד עם תמונות כאלו ואני לא מתכוונת גם להגן על מדינה שקורים בה דברים כאלו ועל ממסד שנותן לדברים כאלו לקרות".