אם תהיתם לאן נעלם קולה של זוכת העונה התשיעית של "כוכב נולד" והזמיר התורן משדרות, חגית יאסו, יש לנו חדשות מעולות בשבילכם. נהנינו לשמוע אותו בעוטף עזה השקט, תודה לאל, מהדהד מאחד הבתים, שהוסב לאולפן הקלטות, בשירה בעברית ובאמהרית. כן, הנה זה בא, אלבום הבכורה של יאסו, כשעל הדרך היא משגרת את "אוודמט", מתאבן מתקתק במיוחד.



"אוודמט", כשם שיר אתיופי אהוב, הוא סרט מוזיקלי, המתעד את מסע השורשים שהזמרת הצעירה  ערכה לא מכבר באתיופיה ויוקרן בשתי הקרנות בכורה – בבית הקונפדרציה בירושלים בשלישי הקרוב וכעבור שלושה ימים, בשישי, בסינמטק תל אביב. שגריר אתיופיה בישראל הילווה יוסף מנגיסטו יכבד את שתיהן בנוכחותו.
 
"מסע שורשים כזה היה מזמן חלום שלי ואני לא יודעת איך הייתי מגשימה אותו בלי שי", אומרת יאסו ומצביעה בהוקרה על האיש שלצדה. שי פורת, יוזם הסרט, יוצרו ומפיקו, הוא יועץ אסטרטגי, שמחוץ לעיסוקיו נטל על עצמו את תפקיד הפיה הטובה בכל הנוגע למילוי משאלת הלב של יאסו. לצד ארבעת ילדיו, היא הפכה מבחינתו למעין בת חמישית מאומצת.
 

"הכל התחיל מכך שלפני כמה שנים קיבלתי במכרז פרויקט לאחד ממשרדי הממשלה באתיופיה", הוא מעיד. "אגב כך מצאתי את עצמי, כשאני מלווה במדריך מקומי מצוין, חורש את המדינה גדולת הממדים הזאת ומתפעל מנופיה המרתקים. חזרתי ארצה עם תחושה של גילוי מרעיש והבנה שזה רקע לסרט שיתעד מסע שורשים לשם. חגית, שכולנו התאהבנו בה בכוכב נולד, נראתה כמועמדת טבעית לכך".

את מי גייסת למימון הסרט?
"החובות מממנים, לצד סיוע מגורמים אתיופיים. לעמדת הבימוי גייסתי את יואב רודה, שם בתחומו, ומתניה טאוסיג היה הצלם. עם האירועים הסוערים בימים אלה של יוצאי אתיופיה, נראה לי שאם אנחנו, הישראלים, נכיר יותר את המדינה המדהימה הזאת, אולי ישתנה היחס לאנשים שבאו אלינו משם".
"תמיד היה לי בראש שפעם אצא לחפש את השורשים שלי באתיופיה", מספרת יאסו. "השמחה ממימוש החלום הזה גדלה כשאבא שלי, ישעיהו, הצטרף אליי במסע הזה. זכיתי. בשבילי זאת הייתה מתנה". 
 
"כשהגענו לאדיס, הייתי קצת בהלם", מעידה על עצמה יאסו. "זאת עיר ענקית עם מלא אנשים ברחובות. מקבלים את העוני ואת העושר ביחד תוך כדי תנופת פיתוח אדירה. הכי אהבתי לטייל שם בשוק ולהכיר מקרוב את האוכלוסייה המקומית. ישר זיהו שבאתי מבחוץ. 
 
"ביום השני ביקרנו ב'מאמא'ס קיצ'ן', מועדון מוכר בעיר. אחרי צהריים הייתה לי שם שיחה מעניינת עם חברי להקת 'אקספרס' על מוזיקה אתיופית. מהם שמעתי על הצ'יקצ'יקה שלהם במקצב שש שמיניות. סיכמנו שבערב אשיר שלושה שירים – בעברית, באנגלית ובאמהרית".

את זמרת מנוסה באמהרית?
"כן, ממש (צוחקת). למעשה, זאת הייתה הפעם הראשונה שבה שרתי לפני קהל בשפה הזאת, שאני לא יודעת לדבר בה. למדתי טוב-טוב את השיר 'אוודמט', שהייתי שומעת בבית מאבא, כדי שחלילה לא יתפסו אותי באיזו שגיאה. במועדון הייתה לי הזדמנות להתקרב לזמרים מהמקום. הם הופתעו לשמוע זמרת מבחוץ שרה בשפה שלהם".

שרת שם בעברית?
"כן, את 'שירו של שפשף', שמכירים ממאיר בנאי. נגני הלהקה תפסו מהר את האקורדים. איתם השיר קיבל נגיעה אתיופית כזאת, בקצב ובסאונד. הכל עם אלתורים, ואני לא בדיוק זמרת של ג'מים".

ובהמשך?
"נסענו לבהר דר, עיר על שפת הנילוס הכחול, מדרום לאגם טאנה. הגענו למנזר עתיק עם ציורי קיר יפהפיים של סיפורי התנ"ך. משם טיפסנו להר באזווויט, המשקיף על הנילוס. שרתי שם בנוף שלא האמנתי שאני נמצאת בו, על רקע השקיעה. זה המקום שבו הרגשתי מחוברת לאני שלי". 



 חגית יאסו עם זמרות ליווי באתיופיה. צילום: הילה ברבי
 
"למחרת נסענו לגונדר, העיר שבה ישבו המלכים של אתיופיה והייתה בה קהילה יהודית חשובה", היא ממשיכה. "עברנו חוויה קסומה לראות את הזריחה במתחם הארמונות. הרגשנו שם כאילו שחזרנו אלף שנה אחורה. חוויה מרגשת אחרת, שהייתה חשובה בשבילי בתור שומרת מסורת, הייתה קבלת השבת שערכנו בעיר לליבלה. פגשנו שם נגן מאסנקו, שלא מבין מילה באנגלית. אבל המוזיקה מחברת אנשים ושרנו ביחד.
 
"אחרי שביקרנו באתר האובליסקים באקסום, בצפון-מזרח המדינה, הכי מרגש היה בכפר ביתא מריאם, שבו גדל אבא שלי. הוא חיפש את הבית של הילדות שלו ולא מצא, עד שפתאום נתקל באיש אחד. הם התחילו לדבר ביניהם ופתאום התברר שהוא גר כיום בבית של אבא. הוא הזמין אותו אליו לשיחה. חיבוקים. סיפורים. תמונות של המשפחה. זה היה קטע שלא אשכח וסיום מרהיב למסע שלנו".

יש באתיופיה כוכב נולד?
"יש, אם כי לא הגעתי לשם בעונה. כשהשתתפתי בתוכנית, לפני שלוש שנים, בדיוק הייתה שם העונה והקלטתי ברכה לגמר שלהם".
פס ייצור

יאסו, 25, היא דור המשך בפס הייצור המוזיקלי של שדרות. "הייתה לי ילדות נהדרת בעיר הזאת, לא נתקלתי בתופעות חריגות כמו אלו שנגדן יצאה המחאה בימים האחרונים", היא מספרת. "לא חוויתי תופעות של גזענות ושל אלימות מילולית. היה שקט אצלנו, עד שהתחיל הסיפור של הקסאמים. עברנו חוויה נוראית".

למשל.
"היו כמה רגעים שבהם ניצלתי בנס. לא הספקנו לרוץ למקלט והטיל נפל ממש לידינו. למזלי הוא חדר עמוק לאדמה ולא התפוצץ. אם היו רסיסים, אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה לי. זה גרם לי לטראומה. אז הבנתי כמה מסוכן הקסאם, הוא עלול להרוג תוך שניות".
 
היא על הבמות מגיל 12. לדבריה, בלי פחד. "היה לי אז הרבה ביטחון", מציינת יאסו. "זה לא כמו היום, כשאני עולה לבמה עם התרגשות, אפילו דפיקות לב. ככה זה כשמבינים את משמעות הדבר".
 
שנים הופיעה בלהקת "צעירי שדרות". הם היו להקה עסוקה, "בייחוד כשהיו מגיעות משלחות לבקר בעיר, לקחו אותנו להופיע בפניהן". המנהל המוזיקלי של הלהקה בתקופתה, נעם שלמה, הוא גם המפיק המוזיקלי של אלבומה שבדרך.
בלבלה רצינית
לכוכב נולד היא הגיעה לאחר שירותה בלהקה הצבאית של מז"י, מפקדת זרועות היבשה. לדבריה, תוך כדי חיפוש אחר כישרונות, במשך שנים גיששו אצלה והיא הייתה מסרבת. "הרגשתי לא מוכנה", מנמקת יאסו. "מה כבר יכולתי להציע להם בגיל 16 או 17? הבנתי שאני צריכה לעבוד על הקול שלי ולהתבגר. פחדתי מכישלונות. גם פחדתי מהטלוויזיה. אחרי הצבא כבר הייתי מוכנה לגמרי".
 
"גם כשכבר הייתי רשומה, היססתי אם להיכנס לתוכנית, הייתי בבלבלה די רצינית", היא מספרת. "אבל תוך כדי האודישנים כבר היה לי ברור שאני הולכת על העניין עד הסוף. העיקר מבחינתי היה להגיע לגמר. משם – אלוהים והקהל, שנראה שהתחבר אליי לא רע".

מה היה הכי קשה שם?
"האינטנסיביות. כל הזמן חזרות, הופעות, צילומים. המון לחץ. חודש וחצי של אטרף. אפילו רבתי קצת עם הבמאי שלנו, יואב צפיר".

את?
"כן, לפעמים אני קצת קשוחה. התעקשתי על השירים ששרתי שם. החלטתי לשיר בגמר את 'מישהו הולך תמיד איתי', שיר שאותו הייתה שרה עפרה חזה, זמרת שהערצתי. כשיר שני ביצעתי את 'מדברים בשקט' של עידן רייכל. אלה שני שירים שמבטאים אותי".
 
לעומת זוכים אחרים בתוכניות מציאות מוזיקליות, לא נחפזה יאסו להכות בפטיש בעודו חם. "הרגשתי לא מוכנה", היא משתפת. "בכוכב הייתי בבועה ולא ידעתי מה אני רוצה מעצמי. אולי חיכיתי למסע לאתיופיה כדי להוציא מתוכי משהו אמיתי. לא הייתה בעיה להיכנס לאולפן, להקליט ומהר להוציא לרדיו. הבנתי שהברזל לא יברח ממני והקהל לא ישכח אותי".

עברי לידר לא היה אמור להיות בסיפור?
"הפרס שבו זכיתי היה מימון אלבום, בהפקה מוזיקלית של עברי לידר. ניסינו לעבוד יחד, אבל הוא היה בעולם שלו ואני בעולם שלי. זה לא התחבר. אנחנו בכיוונים שונים, מה גם שלי היה חשוב להיות קרובה למקורות שלי. מכאן מובן כמה חשוב היה בשבילי המסע לאתיופיה כדי להביא באלבום שלי מוזיקה אותנטית".
 
ומה שמביאות זמרות אחרות ממוצא אתיופי?
"ברובן הן שרות פופ או אר.אן.בי. אני לא מתנגדת לזה. אפילו אוהבת שירים בסגנונות האלה, אבל רציתי שיזהו אותי עם קו מסוים, שיש בו שילוב בין המוזיקה הישראלית לבין המוזיקה האתיופית".

לא ראו אותך בהפגנות העדה האתיופית.
"לא יכלו לראות".

ברחת מפה?
"לא ברחתי. בדיוק הייתי בהופעות במיאמי. את הבלגן ראיתי מרחוק, דרך האינטרנט".

הפכת לנוסעת מתמידה.
"מה לעשות. ככה זה יוצא. בעוד שבועיים אני טסה להופעות בניו יורק".    

מה תאמרי על מה שקורה עם העדה האתיופית?
"עצוב שזה הגיע לאן שזה הגיע. אם אני שמחה על משהו, זה שהייתה ההפגנה הגדולה, כי דרכה העדה יכולה להשמיע את הצעקה הגדולה שלה".