כשלקוחות מגיעים לקליניקה (לא מכון יופי, היא מתעקשת) לקוסמטיקה מתקדמת פרה־רפואית של ג'ודי ריבר ברמת אביב ג', ומגלים לראשונה שהיא־היא יהודית שוורץ, הסולנית הבלתי נשכחת של "פרחים בקנה", להיט־העל של להקת חיל התותחנים, משתחררת להם קריאת הפתעה בלתי נשלטת. 

כ-45 שנה לאחר שצולמה בביצוע השיר ליד קנה של תותח, מוקפת חיילים, כיום היא גיבורת צילומי סלפי של לקוחותיה. חלום ילדותה של ריבר היה להיות זמרת, אבל בפועל נותרה צרובה בתודעה כזמרת של שיר אחד. "תמיד הייתה מוזיקה בבית שלנו, בחיפה", היא משחזרת. "אבי המנוח שר מדהים. הייתי הולכת עם ההורים להצגות היידיש של דז'יגן ושומכר ושמעתי בלי סוף את התקליט של האחיות בארי. את 'צלילי המוזיקה', עם ג'ולי אנדרוז, ראיתי לפחות 11 פעם. חלמתי להיות כמוה".
"יהודית התבלטה בלהקה שהקמתי בצופי גאולה והיה ברור שתהיה סולנית", מעיד המדריך שלה שם, קיקי (צבי) רוטשטיין, לימים ב"הכל עובר

חביבי", שאותו מתארת ריבר כ"ראשון שלקח אותי לידיים". העתיד הצטייר לה בוורוד. "באו לשמוע אותי על במת הבידור של יום העצמאות שרה את 'באב אל וואד'", מספרת ריבר. המלחין אפי נצר קלט אותה ב"חבורת בית רוטשילד". 
"יהודית הייתה אצלנו הסולנית אחרי ירדנה ארזי", כך הוא זוכר אותה. "ציפינו שתמשיך בלהקה צבאית". והיא לא אכזבה. "הלכתי ללהקת התותחנים בעקבות קיקי", היא מעידה. "הייתה לנו להקה מדהימה. כל הסיפורים מהסרט 'הלהקה' לא היו אצלנו. היינו כמו משפחה. פעם, בהופעה בצריפין, נפלה לי אחת העדשות. החבר'ה, בהברקה של רגע, שינו את ההעמדה ולעיני הקהל חיפשו את העדשה כחלק מהמערכון".
אז הכל היה דבש?
"לא תמיד. המנהל המוזיקלי שלנו, בני נגרי, עשה לנו את המוות בחזרות. כמה כבר היה אפשר לקרוע ילדה מפונקת כמוני? התחבאתי בתוך אריזות התופים ונרדמתי. פתאום הרגשתי מכה. זה היה בני, עם מקלות התופים".
לתוכנית קראו "לה בומבה". לצד נגרי, פעלו בה הבמאי רלף ענבר והכוריאוגרף יעקב קלוסקי שכבר אינם בחיים. בין חברי הלהקה, לבד משלושת ה"חביבים", היו יוני רכטר בתזמורת, השחקן דורון תבורי וזמר הלהקה רומן שרון, שנספה בתאונת דרכים במלחמת יום כיפור. "האמנו שרומן, עם היכולות המדהימות שלו, יהיה מייק בראנט הבא", כך היא זוכרת אותו.
כיום, כשהלהקות הצבאיות של אז הן היסטוריה, קשה להאמין במה התנסו חבריהן. "הופענו כמעט מסביב לשעון", מספרת שוורץ, שאותה מתאר רוטשטיין כמי שהייתה בלהקה "ג'דאית". "הריצו אותנו מהופעה להופעה. בשיאה של מלחמת ההתשה קרה שהופענו בבוקר בסיני ובערב בגולן. הגענו ל-13 הופעות ביום. אם החזקנו מעמד, זה היה בזכות האדרנלין". 
לעולם לא תשכח כיצד כמעט החמיצה את השיר שהעניק לה את תהילת הרגע. "כשאפי (נצר) הביא את השיר ללהקה, היה ברור שיהיה שוס, אבל כמעט ויתרתי עליו", היא משחזרת. "לאחר שחזרנו בחמש בבוקר מהופעה בדימונה, כבר בשמונה ציפתה לנו ההקלטה באולפן 'קולינור' בתל אביב. הייתי דלוקה בשפעת ועם 40 מעלות חום והתחננתי שיוותרו על הסולו". 
לא ויתרו.
"'ביי הוק אור ביי קרוק את תשירי', התעקש אפי. הוא צדק. כשקובעים אולפן, לא מבטלים. השקו אותי בהמון תה ושרתי". נצר: "כמובן שלא ויתרתי, למרות שנדמה לי שהיא אפילו בכתה. הרי הלחנתי את השיר בשבילה, החניכה שלי. ואיזה ביצוע יצא לה. אם השיר נבחר בחמישייה הראשונה מבין כ-3,000 שירי להקות צבאיות, זה במידה רבה בזכותה".
"זאת הייתה הצעקה של חייה", משוכנע תמלילן השיר, דודו ברק. "שום ביצוע אחר של 'פרחים בקנה' לא מגיע לקרסולי הביצוע שלה".

ג'ודי ריבר. צילום: אלוני מור
העדיפו את מירי אלוני
ההמשך היה פחות מרנין. הסולנית, שזכתה לאהבת החיילים, למדה את עובדות החיים עם שחרורה מהצבא: "הייתי אמורה לנסוע לחו"ל עם להקת הפסטיבל החסידי, אבל ברגע האחרון השאירו אותי בבית והעדיפו על פני את מירי אלוני. זאת לאחר שמישהו התלונן עלי, אחת שבאה מבית פולני מהוגן, שאני על סמים, דבר נורא שמעולם לא התקרבתי אליו. עד היום אני נושאת את העלבון הצורב".
יהודית, ששינתה את שמה לג'ודי, נאלצה להסתפק בהופעות בבתי מלון ובמועדוני לילה בארץ ושרה בהפלגות אוניות "צים". במלחמת יום כיפור
התנדבה למילואים וחזרה להתרוצץ במוצבים, כשעמה בצוות היה אריס סאן, שאותו הכירה בהופעות באילת. "אריס היה האיש הכי מדהים עלי אדמות", היא מתפעלת.
הקריירה של ריבר לא המריאה. פעמיים נישאה והתגרשה. כשנולדה בתה, קארין, לפני 40 שנה, הבינה ריבר שלא תוכל להסתמך על הזמרה.
הבת, אם ארבעת נכדיה, חיה בלונדון עם בעלה דיוויד, בנו של דני גילרמן, ועוסקת ברפואה משלימה. אגב, לבחינה ללהקה צבאית ניגשה עם "פרחים בקנה".
ריבר חזרה להתגורר בחיפה לאחר מלחמת יום כיפור, "מקום שכוח אל לפרוץ ממנו לקריירה". היא החליפה מקצועות. עסקה בתיווך, מכרה עתיקות, ציירה על זכוכית וכשנהיה לה "צפוף" בחיפה, עברה לצפון תל אביב. היא למדה קוסמטיקה ועבדה כיועצת יופי. כיום היא מתמחה בטיפולי אנטי אייג'ינג, בהסרת כתמי שמש ובטיפול באקנה.
עם השנים היא נפגעה במיתרי קולה, עד שלתקופת מה יכלה ללוות רק בתנועות שפתיים את ביצועה דאז ל"פרחים בקנה". "חזרתי לשיר,
אני רוקדת ועושה שמח, אבל זה לא הקול שהיה לי", היא אומרת. לבסוף, כשריבר נדרשת לשרידות של "פרחים בקנה", היא משיבה: "מהרגע
הראשון לא היה לי צל של ספק שהשיר הזה יישאר להרבה זמן, כשיר המבטא את הכמיהה של כולנו לשלום. אין ספק שזהו שיר אלמותי, לדורי דורות, הן הודות למחברים שלו, הן הודות לביצוע שלי".